מה יעלה בגורל הנדל"ן האטרקטיבי של הדואר עם הפרטתו

במארס 2006 הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית - "דואר ישראל בע"מ", ובינואר 2008 קיבלה רישיון משר התקשורת דאז, אריאל אטיאס. צעדים אלו היו השלב הראשון בדרך להפרטת החברה.

כבר בעת ניסוח תנאי הרישיון לחברת הדואר, החלו הלחצים להשבחת שווי החברה כאשר היה ברור שהדבר המרכזי שיעניין קונה עתידי הוא נכסי הנדל"ן הרבים של החברה. נכסים הממוקמים במרכזי הערים שניתן להפוך ממסניפי דואר לעסקים אטרקטיביים יותר. עוד היה ברור שמלבד נכסי הנדל"ן, רישיון החברה, על חובותיו הרגולטוריות, ובראשן חובת הפריסה האוניברסלית והפיקוח התעריפי, אינו מהווה גורם משיכה אטרקטיבי למשקיע עתידי.

סוגיית הנדל"ן של החברה עוררה מחלוקת קשה בין שני הסמנכ"לים הבכירים דאז במשרד התקשורת, אשר הופקדו על ניסוח תנאי הרישיון: מצד אחד סמנכ"ל בכיר לדואר, עו"ד יגאל לוי, אשר ביקש לקבע איסור על החברה למכור נכסים ללא אישור השר, ובכך למנוע ריקון החברה מנכסיה. מנגד ניצב סמנכ"ל בכיר לכלכלה, ד"ר אסף כהן, אשר ביקש להותיר חופש ניהולי לחברה בנוגע למכירת נכסים, כל עוד תעמוד בדרישת פריסת השירות האוניברסלית בכל רחבי המדינה.

לוי וכהן הביעו את המחלוקת המקצועית בנוגע לנכסי חברת הדואר בפני שר התקשורת דאז אריאל אטיאס, כשהיה ברור שכל החלטה בנושא תשפיע דרמטית על היכולת להפריט בעתיד את החברה. אטיאס קיבל את עמדתו של לוי למורת רוחם של אנשי האוצר, אנשי רשות החברות והנהלת רשות הדואר שאף הגדילה לעשות והגישה בג"צ נגד שר התקשורת. הנהלת הדואר טענה בין היתר שאיסור מכירת נכסים מהווה פגיעה בזכות הקניין שלהם, אך בג"צ דחה את העתירה.

כך נכנס לרישיון החברה בשנת 2008 סעיף 14 - "הגבלות בהעברת הרישיון ונכסי הרישיון". הסעיף אסר על החברה להעביר בעלות על נכס מנכסי החברה, "אלא אם כן ניתנה לכך הסכמה בכתב ומראש מאת השר, ובהתאם לתנאים שקבע". יחד עם זאת ובמטרה לאפשר ניהול שוטף של נכסי החברה (לצד מניעת מצב של ריקון החברה מנכסיה), ניתנה אפשרות לחברה להעביר נכסים ללא אישור השר כאמור, "ששווים המצטבר אינו עולה על שיעור של 20% מהשווי הכולל של נכסי המקרקעין של בעל הרישיון".

אין ספק שסעיף 14 ברישיון החברה, המקטין מאוד את האטרקטיביות של החברה בעיני משקיע עתידי שכאמור מתעניין יותר בנדל"ן ופחות בחלוקת דואר, יחזור "לככב" בקרוב בדיונים על הפרטת החברה. סביר להניח שאנשי האוצר, רשות החברות והנהלת הדואר יפעלו לביטול הסעיף הנ"ל ברישיון חברת הדואר, ובכך להשביח דרמטית את שווי החברה והאטרקטיביות שלה בעיני רוכש עתידי. השאלה הגדולה מה תהיה עמדתו של שר התקשורת איוב קרא בסוגיה. האם בדומה לאטיאס הוא יעדיף למנוע חשש מריקון החברה מנכסיה, גם במחיר של הקטנת שווי החברה בהפרטה המתוכננת.

 איוב קרא, עמדתו טרם נשמעה / צילום: שלומי יוסף

גלים מילימטריים בדרך לרשת הביתית

על שולחנו של משרד התקשורת מונחת בקשה יוצאת דופן. מדובר בבקשה לרישיון שהגישה חברת SMBIT בבעלות יואב לודמר. SMBIT מבקשת ממשרד התקשורת רישיון לספק אינטרנט אלחוטי.

זוהי ככל הנראה הפעם הראשונה בתולדות משרד התקשורת שחברה רוצה לספק אינטרנט באמצעות גלים מילימטריים, מה שקרוי בשפה המקצועית VBAND. רבות נכתב בשנה האחרונה על תחום הגלים המילימטריים ועל הפוטנציאל הטכנולוגי שלו לאתגר מפעילים הפורסים סיבים אופטיים, באמצעות פתרונות אלחוטיים.

מי שדוחף את טכנולוגיית האינטרנט האלחוטי היא חברת סיקלו הישראלית, יצרנית פתרונות אלחוטיים מפתח תקווה. דני בן-שמחון, מנהל מכירות ישראל, עושה ימים כלילות כדי לשכנע את משרד התקשורת ואת המפעילים המקומיים ביכולת של הטכנולוגיה לעודד תחרות ולהוות אמצעי משלים לחברות הפורסות סיבים אופטיים.

ההישג הראשוני של החברה הוא שכנוע משרד התקשורת לעניק רישיונות לניסויים טכנולוגיים לרשויות מקומיות שרוצות לספק לעצמן שירותים על בסיס הטכנולוגיה, במקום לקנות את השירותים מחברות התשתית.

במלים פשוטות, אם עירייה כלשהי רוצה לרשת את העיר במצלמות, לנטר תנועה, לספק שירותי חנייה חכמה וכו', היא כבר לא חייבת לשלם אלפי שקלים לחודש בעבור שימוש בסיב אופטי. במקום זה ניתן לספק את השירות ב-VBAND בעלויות נמוכות הרבה יותר. עשרות רשויות מקומיות פונות באחרונה למשרד התקשורת ומבקשות תדרים לניסוי. ללא פריצת הדרך של סיקלו ועיריית ירושלים שהייתה הראשונה להבין את הפוטנציאל, הדבר לא היה קורה.

משרד התקשורת מפנים את הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה, ושר התקשורת איוב קרא אף אימץ אותו לאחרונה. הדבר נעשה במסגרת מתן אישור לחברת הוט לספק שירותים אלחוטית במקום לפרוס תשתיות בשטח, כפי שתנאי הרישיון שלה מחייבים. היא תיעזר בטכנולוגיה החדשה לשם כך.

גם סלקום רוצה לנסות את הטכנולוגיה, לצורכי תמסורת וחיבור אתרים, וסביר להניח שהיא תבחן את הטכנולוגיה גם במסגרת התוכניות שלה לפריסת סיבים אופטיים ברחבי הארץ. המוקש היחידי הוא בשאלת אגרות התדרים שמפעילים צריכים לשלם למדינה על השימוש בתדרים בתחום ה-60 גיגה הרץ.

בימים אלה יושבת ועדה מיוחדת שהוקמה על מנת לתקן את מבנה אגרות התדרים. במחירי האגרות של היום מדובר על עשרות אלפי שקלים לפחות למפעיל שירצה לעשות שימוש בתדרים. ברור שבמקרה הזה האגרה היא מוקש שחייבים לסלק, אחרת לא ניתן יהיה להתקדם לשום מקום, ונדמה שמשרד התקשורת מבין את זה. זו הסיבה שכרגע הוא משחרר את התדרים בצורת ניסויים טכנולוגיים שאינם מחייבים תשלום אגרות.

בינתיים אנחנו יכולים להסתכל בקנאה על מה שקורה מעבר לים בתחום התדרים. כבר ביולי 2016, רשות התקשורת האמריקאית, ה-FCC, הכפילה את כמות התדרים בתחום ה-60 גיגה הרץ. ביוני 2018 ACMA, רשות התקשורת האוסטרלית, הגדילה את כמות התדרים בחינם בתחום. החודש דיווח גם הרגולטור הבריטי, ה-OFCOM, על הרחבת התחום בצורה משמעותית עם המלצה לעקוב אחרי מה שקורה בארה"ב. יכול להיות שאנחנו מפספסים פה משהו וכדאי להזדרז ולתקן. ויפה שעה אחת קודם. 

השבוע

מחובר: רגולציה נכונה

ההחלטה של משרד התקשורת לפעול להשוואת תנאי הרגולציה על שחקני הטלוויזיה היא צעד בכיוון הנכון. ההצעה של המשרד אמנם לוקה בחסר וייקח עוד זמן רב עד שנראה השוואת תנאים מלאה, אבל עדיין זו התחלה. אפשר היה לשפר את ההצעה אילו במקביל לרגולציה על פרטנר וסלקום, היו מקלים במעט על הוט ויס. נניח מורידים את אחוז הפקות המקור לתקופת זמן מוגבלת עד להשוואת התנאים על כל השחקנים בשוק. הבעיה היא במקום אחר. סלקום ופרטנר ימשיכו להרוויח זמן עד שישיתו עליהם את חובת הפקות המקור. השאלה היא האם עכשיו הן יהיו כפופות לרגולציה של מועצת הכבלים והלוויין. זו הצרה האמיתית בכל הסיפור הזה. הפקות מקור לחוד והתעסקות עם המועצה על כל העלאה או הורדה של ערוץ זה כבר סיפור אחר.

מנותק: ויתור לא במקום

התגובות של בזק והוט לשימוע משרד התקשורת בעניין ההקלה שהמשרד מתכוון להעניק לסלקום בבואה לרכוש את IBC, כבר מנוסחות בכלליות כעתירות לבג"ץ. תזכורת: המשרד מתכוון להקל על סלקום ולתקן את הרישיון של חברת IBC, כך שבמקום פריסה אוניברסלית IBC תחויב בפריסה של 40% בלבד. זו הקלה גדולה מאד לסלקום שהציבה תנאי - ללא התיקון היא לא תרכוש את IBC הקורסת. הוט פרוסה ב-92% מבתי האב בישראל. במשרד לא מוכנים לוותר לה ומוציאים לה את המיץ על השלמת הפריסה, ובצדק. איך ניתן יהיה להצדיק בבג"ץ ויתור על 60% פריסה? לפי אותו היגיון, הוט תטען שכדי להציל מקריסה את חברת הכבלים לשעבר תבל, אפשר היה לוותר לה על הפריסה האוניברסלית או על הפקות המקור כדי שתשרוד. אם בזק והוט יעתרו נגד ההקלה זה הולך להיות תיק מאוד מעניין בבג"ץ.