משפחת הקורבן דורשת צדק

בתי המשפט לענייני משפחה דנים במחלוקות אזרחיות בין קרובי משפחה. רוב המחלוקות הן כספיות, ולמעשה, גם כשנדמה שהמחלוקות נוגעות לנושאים אחרים כמו משמורת ואפוטרופסות, מאחורי הקלעים המחלוקת היא לא פעם כלכלית.

אחד המאפיינים של סכסוכים משפחתיים הוא ריבוי אמוציות וחשבונות עתיקי-יומין הנגררים לתוך ההליך המשפטי, גם אם אינם קשורים אל הסכסוך הספציפי. לכן גם לאחר שהסכסוך נשוא ההליך נפתר, בני המשפחה מתקשים להתגבר על הכביסה המלוכלכת שנחשפה בבית המשפט ועל המשקעים שיצרה.

המטרה הראשונה במעלה של בית המשפט לענייני משפחה, אם כן, היא לא לנהל הליך משפטי שיוציא את הצדק לאור ויחשוף מי נבל ומי תמים, אלא להביא את בני המשפחה הניצים ליחסי שלום ארוכי-טווח, באמצעות פשרות שונות.

לא כך הוא המצב בהליך פלילי, בפרט כאשר עבירה פלילית הביאה למותו של הקורבן, ובני משפחתו מבקשים למצות את הדין, לראות בעיניהם שצדק נעשה, ולחוש שהאשם קיבל את העונש הראוי לו. הבעיה של בני המשפחה היא שהם אינם שותפים להליך הפלילי, ואין בידיהם את האפשרות לשכור עורך דין מטעמם שינהל את התביעה, הנשלטת על-ידי המדינה בלבד.

בדומה למגמת קידום הסכמי הפשרה בדיני המשפחה, בעשורים האחרונים גם ההליך הפלילי הולך לכיוון סגירת תיקים ב"הסכם פשרה" בין פרקליטות המדינה לנאשם, הנקרא "הסדר טיעון", במסגרתו הנאשם מודה בעבירה ובתמורה מקבל עונש מופחת. היתרונות בהסדר זה רבים: קיצור ההליך תוך חיסכון בזמן שיפוטי, מתן עונש קרוב יותר למועד העבירה, קיצור התורים בבית המשפט עבור התיקים האחרים וחיסכון כלכלי.

כמעט כל היתרונות הללו הם אינטרסים ציבוריים כלליים, ואין פלא איפה שהתסכול של משפחות הקורבנות הוא עצום.

משפחה אחת סירבה להשלים עם רוע הגזירה ופנתה השבוע לבג"ץ, בעתירה למנוע קבלת הסדר טיעון עם האדם שהביא למותו של יקירם. המנוח נהרג בתאונת דרכים, כאשר נסע לתומו עם בנו בכביש ליד תל-מונד, ורכב שנסע במסלול הנגדי סטה לפתע ופגע בו חזיתית. הנהג הפוגע הואשם בגרימת מוות ברשלנות, והמחלוקת העיקרית בהליך נסובה סביב הסיבה שבגללה סטה מהמסלול - האם היא נבעה מנהיגה חסרת זהירות, או שהוא סבל מבעיה רפואית בלתי צפויה שהביאה לכך.

הנהג הפוגע הגיש לבית המשפט חוות-דעת מומחה מטעמו, אשר הצביעה על מספר גורמי סיכון רפואיים משמעותיים בעניינו, אשר היו עלולים להביא לסטייה הפתאומית ללא שליטתו. המדינה הגישה חוות-דעת נגדית של מומחה מטעמה אשר שלל זאת, אך כשהתקדם ההליך, התברר כי ממחדל שסיבתו לא הובהרה בפסק הדין, המומחה מטעם המדינה נשען על מידע מוטעה.

ללא חוות-דעת נגדית תקפה מטעם המדינה, הפרקליטות הבינה שסיכויי ההרשעה של הנהג ירדו באופן ניכר, ולכן ביקשה להגיע להסדר טיעון, במסגרתו הוא יודה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, אך מאידך העונש שיקבל הוא חודשיים עבודות שירות בלבד, שלילת רישיון במשך 7 שנים ופיצוי כספי למשפחה.

משפחת המנוח כאמור התנגדה להסדר, ומאחר שהפרקליטות לא קיבלה את התנגדותה, המשפחה פנתה לבג"ץ.

שני שופטים בדעת רוב דחו את העתירה, בקובעם כי בנסיבות שנוצרו, שיקול-הדעת של הפרקליטות להגיע להסדר הטיעון עם הנהג היה תקין, ורק שופטת המיעוט, פרופ' דפנה ברק-ארז, זעקה כי הסדר הטיעון הוא עירום, בהצביעה על הכשלים המובנים שבמנגנון הסדרי הטיעון.

המשמעות של הסדר טיעון היא הבעת אי-אמון של הפרקליטות במערכת המשפט, שתצליח לעשות צדק, להרשיע ולהעניש באופן הולם את מי שהפרקליטות רואה כאשם, ולכן היא מעדיפה להתפשר על העונש בתמורה להבטחת ההרשעה. נדרש חוסר אמון במערכת גם מצד הנאשם, שאמנם שולל את אחריותו לגרימת מוות ברשלנות, ויש בידיו אף חוות-דעת מומחה שתומכת בכך, אך כלפי חוץ הוא בכל זאת בוחר להודות בעבירה שאולי לא עשה, ואולי גם לא היה מורשע בגינה בסוף ההליך, כל זאת כדי להבטיח לעצמו עונש קל יחסית.

חיסכון ויעילות אולי יש כאן, אך צדק בוודאי שלא. לא עבור הנאשם, שמורשע בעבירה שיתכן ואינו אשם בה; ובוודאי שלא עבור הקורבן, שעמדתו לא יכולה להישמע, ושעמדת משפחתו נשמעה אך לא השפיעה. לא מדובר בהסדר טיעון בנוגע לגניבה או שוד כספי, אלא באירוע שבו קופדו חייו של אדם. הוא ומשפחתו זכאים לכל הפחות שהמדינה תנהל את המשפט אודות נסיבות הריגתו עד תום ותוציא את האמת והצדק לאור, לטוב או לרע, ולשם כך עמדת המשפחה צריכה לקבל משקל רב יותר באשר לאופן ניהול ההליך וחתימה על הסדרי טיעון. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il