חומות של מסחר: מאבק העליונות הטכנולוגית של ארה"ב וסין

הנה זה בא.

כאשר טראמפ דיבר במסע הבחירות שלו על כך שארה"ב הייתה פראיירית בהסכמי הסחר שלה עם העולם: קנדה ומקסיקו, מדינות דרום ומזרח אסיה, אירופה וסין, וטען שיש צורך לבטלם ולהתחיל הכל מן ההתחלה, הורמו הרבה גבות, שכן המפלגה הרפובליקנית ידועה בהתנגדותה לחסמי סחר. רבים התייחסו לדברי טראמפ כחלק מקמפיין שמטרתו לשבות את לב אנשי הצווארון הכחול במדינות המהוות את "חגורת החלודה-פלדה". ואכן, טראמפ ניצח במדינות אלה והניצחון הזה הוא שהכריע את הבחירות לטובתו.

על פי המהלכים עד כה מתברר שזו לא הייתה רק בגדר תעמולת בחירות, ושטראמפ התכוון למה שאמר לפני הבחירות וגם לאחריהן.

גם כאשר הוא הצהיר, כבר כנשיא, שהוא עומד לנקוט צעדים מול סין ומדינות אחרות, רבים פקפקו בכך והתייחסו לדברים כאל טקטיקה שמטרתה להציב את ארה"ב בעמדת פתיחה נוחה לקראת המו"מ על שינויים שארה"ב ביקשה להכניס למערכת יחסי הסחר שלה. אכן התנהל משא ומתן שלא הבשיל, לא מול סין, לא מול קנדה ומקסיקו, ולא מול אירופה.

ואז, ההצהרות החריפו ועלו מדרגה, ועדיין התייחסו אליהן כאל חלק מהטקטיקה של טראמפ שמחזיק מעצמו כאמן במשא ומתן ואף "כתב" ספר בנושא זה.

הטלת המכסים - עוד לא בפועל

והנה, ב-6.7.18 הדיבורים הפכו למעשים. ארה"ב הטילה מכסים על סחורות מיובאות מסין בהיקף של 34 מיליארד דולר וסין מיהרה להגיב ברשימה משלה, גם כן, ואיך לא, בסכום של 34 מיליארד דולר ייבוא מארה"ב.

למהלכים אלה התלוו הצהרות נוספות, הן מצד ארה"ב והן מצד סין, על כוונה להטיל מכסים - ארה"ב על סחורות סיניות, וסין - על סחורות אמריקאיות בסכום זהה, איך לא, של 16 מיליארד דולר.
ובזה, זה לא נגמר. טראמפ ביקש להכין רשימת מוצרים נוספת לקראת האפשרות שהמסע הזה יימשך, והפעם בסכום של 200 מיליארד דולר, ואם לא די בכך, עוד רשימה של 200 מיליארד דולר ובכך לכסות כמעט את כל הייבוא האמריקאי מסין. הרשימה הראשונה פורסמה ביום שלישי, ה-10.7, וחוללה ירידות חדות בשווקים.

חשוב להבהיר, הטלת המכסים בפועל עדיין אינה מתבצעת. זה לא עניין מהיום להיום בסכום שנוסף של 200 מיליארד דולר. כמו עד כה, רשימת המוצרים המיובאים ושיעורי המכס עליהם יהיו פתוחים לשימוע ציבורי במשך חודשיים, כך שעדיין אין ודאות שהם אכן יוטלו, אבל יש במהלך הזה איתות ברור מטראמפ לסין שהוא נחוש ו"מדבר ביזנס".

סין ופירות הבאושים של הצמיחה החדה

מה אומרת מלחמת הסחר מבחינתה של סין?

כל המהלכים האלה תופסים את סין בנקודת זמן רגישה.

המשק הסיני מצוי כיום בתהליך של מעבר ממשק שבנוי על תעשייה, ייצור וייצוא למשק של שירותים וכזה שמבוסס על צריכה פנימית. מעבר כזה אינו קל לביצוע והוא כרוך בסיכונים ובכאבים לא פשוטים. יתרה מזו, המנהיגות הסינית אימצה את מדיניות China 2025, תוכנית שאפתנית מאוד שמיועדת להשיג עד לאותה שנה עליונות טכנולוגית בכמה תחומים ובהם בינה מלאכותית ורובוטיקה.

מלחמת סחר שאינה סובבת רק סביב הטלת מכסי מגן על מוצרים, אלא כזו שמקשה מאוד על סין לרכוש חברות וטכנולוגיות אמריקאיות ולשים ידה על קניין רוחני, עלולה לחבל, ולפחות לעכב את מימושה של התוכנית.

אבל, מעבר לכך, לכלכלה הסינית שמצויה, כאמור, בתהליך של שינוי, יש כמה בעיות מבניות שברובן הן פרי צמיחה בשיעורים גבוהים בעשרות השנים האחרונות, ובמקרה זה - פרי באושים.

הצמיחה הזו הייתה מלווה בגידול ניכר מאוד באשראי, כלומר, בחובות שהעמיס על עצמו המגזר העסקי בסין, שבחלקו פרטי ובחלקו ממשלתי ו/או חצי ממשלתי. האשראי הזה ניתן על-ידי מערכת הבנקאות הסינית, לעתים כפועל יוצא של מידת הקירבה לשלטון - למפלגה הקומוניסטית, ולא על פי קריטריונים כלכליים. חלקו לא יוחזר. כמה ממנו מייצג חובות אבודים איש אינו יודע, ולכן גם לגמרי לא ברור מה מצבה של המערכת הפיננסית בסין כאשר קריסה של בנק גדול איננה אפשרות שניתן לפסול בקלות.

הממשל הסיני, המבין זאת, עושה מאמצים ניכרים "לנקות" את הסקטור הפיננסי.

בועת נדל"ן וערי רפאים

הצמיחה המהירה הייתה מלווה לא רק ביצירתה של בועת אשראי אלא גם ביצירתה של בועת נדל"ן, כאשר מצד אחד נרשמה עליית מחירים חדה במחירי דירות בערים הגדולות והמבוקשות (לאחרונה נרשמת ירידה), ומצד שני קיימות לא מעט ערי רפאים בסין שבהן אין דורש לדירות.

הפיתוח המואץ והמבוסס בחלקו על תעשייה כבדה יצר גם בעיות זיהום אוויר קשות שפתרונן דורש השקעות עתק.

מול הבעיות האלה, והן רק חלק מן הבעיות, עומד ממשל סיני חזק מאוד, עם מפלגה אחת ששולטת ביד רמה, עם נשיא, שי ג'ינפינג, שזה לא מכבר הבטיח לעצמו את האפשרות להיות נשיא לכל ימי חייו ועם יכולת לקבל החלטות קשות שייענו, מן הסתם, בציות מלא, כאשר בקופת המדינה רזרבות בסך 3 טריליון דולר, הפרי הטוב של עשרות שנות צמיחה מבוססות ייצוא.

סין לא חוששת ממלחמת סחר, בטח

אבל, גם ממשל כזה לא יכול לעשות הכל. אחרי הרבה שנים של הרחבה פיסקאלית ומוניטארית, כאשר מה שמתבקש לעשות היום הוא צמצום והפחתה של הר החובות העסקיים, ולהוציא את האוויר מבועות האשראי והנדל"ן, תהיה לממשל בעיה. כבר כיום יש סימנים לכך שהכלכלה הסינית מאטה את מהלכה. מלחמת סחר עלולה להעמיק מאוד את ההאטה בסין, ולא רק בה.

יתרה מכך, כבר היום יש סימנים לכך, שבניגוד להצהרות הרשמיות שמדברות על כך שסין אינה מעוניינת במלחמת סחר, אבל אם היא תיכפה עליה, היא תנצח בה, סין חוששת מאוד מן ההשלכות של מלחמה כזו עליה.

דובים בסין, ואלה לא דובי פנדה

אין לך ברומטר טוב יותר למדוד את הדברים מאשר בשווקים הפיננסים, למרות שבסין הם לא ממש חופשיים. מחירי אגרות החוב של הפירמות בסין ירדו בחדות, מה שיקשה עליהן לגייס ולמחזר חובות. מחירי המניות בבורסה הסינית של שנחאי צנחו מאז שלהי ינואר 2018 בכ-19% ונכנסו למה שמכונה טריטוריה דובית, ובורסת ה"אחות" של הונג קונג נחתכה בכ-13%, וזה בזמן שמדד המניות המוביל בארה"ב, S&P 500, ירד בשיעור צנוע של 1%.

גם שוקי המט"ח בסין אינם שקטים ומצביעים על עצבנות גוברת ורצון לרכוש דולרים ולהוציאם מסין, מה שגורם לפיחות המטבע המקומי, היואן, ולירידה ביתרות הדולרים, שכן מי שמספק את הביקוש לדולרים מתוך רצון להימנע מפיחות גדול מדי בזמן קצר מדי, זהו הממשל הסיני.

עד כמה הממשל הסיני רגיש למתרחש תעיד העובדה שניתנה הנחיה לכל אמצעי התקשורת שלא לכרוך ולהסביר את המתרחש בבורסה הסינית במלחמת הסחר.

כל זה מחזק את ההערכה שסין "הולכת" להיות המפסידה העיקרית מהתפתחותה של מלחמת סחר, וזה אכן מתבקש פשוט מן המספרים, שהרי סין מייצאת לארה"ב מוצרים ושירותים בסך כולל של כ-500 מיליארד דולר, בעוד היא מייבאת ממנה סחורות ושירותים בסכום נמוך בהרבה של כ-130 מיליארד דולר, ומכאן הגירעון האמריקאי העצום שעליו מלין טראמפ. הכלכלה הסינית גם הרבה יותר תלויה בייצוא שלה מאשר התלות של ארה"ב בייצוא שלה. לשם השוואה: הייצוא האמריקאי לסין מהווה כ-8.5% מהייצוא האמריקאי הכולל, בעוד שהייצוא הסיני לארה"ב מהווה כ-19% מסך הייצוא הסיני. בנוסף לכך, משקל הייצוא של סין בתוצר שלה גבוה פי כמה ממשקל הייצוא האמריקאי בתוצר של ארה"ב. (סין, אגב, טוענת שהייצוא שלה לארה"ב הרבה יותר קטן, כי גם מוצרים שמיוצרים במדינות אחרות ורק מרכיבים אותם בסין - נספרים כייצוא שלה).

לכן, אם עד עכשיו סין הגיבה בדולר כלפי דולר: 34 מיליארד דולר מצד ארה"ב ב-34 מיליארד דולר מצד סין, היא לא תוכל להמשיך עם זה, אם טראמפ יממש את איומיו ויטיל מכסי מגן על מאות מיליארדי דולרים בייבוא מסין, פשוט משום שהיא מייבאת הרבה פחות.

מסביב לעולם: אמצעי הלחץ של סין

בנסיבות כאלה סין תצטרך לפעול אחרת. האם יש לה כלים להתמודד עם החרפה במלחמת הסחר ? כן, יש לה, ולא רק בזירה הכלכלית. לסין, כידוע, יש מקום קבוע במועצת הבטחון עם זכות וטו. ככזו היא יכולה למנוע קבלת כל החלטה משמעותית שארה"ב תהיה מעוניינת בה, למשל, ורק למשל, בנושא איראן.

ארה"ב זקוקה לסין גם בסוגיית צפון קוריאה, שכנתה של סין, שעשויה להשתמש בצפון קוריאה כפרוקסי שלה וכמנוף לחץ על ארה"ב. סין טוענת לריבונות על טייוואן, אך עד כה לא עשתה מהלך צבאי למימוש הריבונות. היא טוענת גם לריבונות על ים "סין" הדרומי ובונה איים מלאכותיים כדי לחזק את אחיזתה בו. סין מזה עשור מחזקת מאוד את אחיזתה באפריקה ובונה את "דרך המשי הימית" תוך השתלטות כלכלית על נמלי מפתח באזורים רגישים כמו ג'יבוטי. בכל אלה היא מאתגרת את האינטרסים האמריקאים.

אפקט מצטבר נגד טראמפ?

מעבר לכל הסוגיות הגיאופוליטיות האלה, יש לסין גם אפשרות להתמודד באופן ישיר בזירה הכלכלית. סין עשויה לחמוק מחלק ממכסי המגן שיטיל עליה טראמפ באמצעות הקמת מפעלים מחוץ לגבולותיה. בנוסף, סין מחזיקה כ-9% מן המלאי של אגרות החוב של הממשל האמריקאי בשווי של כ-1.3 טריליון דולר. החלטה שלה למכור את חלקן יכולה ליצור לחץ עליהן, לגרום לעליית התשואות לפדיון שלהן ולגרום לעלייה בעלות המימון של הממשל האמריקאי, שבנקודת הזמן הזו מצוי בגירעון גדול וגדל (גם תוצאת הרפורמה במס), וזה כאשר הפד עצמו מצמצם את החזקותיו באג"ח של ממשלת ארה"ב.

עד כמה האפשרות הזו של מכירת אגרות החוב האמריקאיות על-ידי סין היא ריאלית? היא אמנם לא מאוד ריאלית, שהרי מהלך כזה הוא בגדר פגיעה עצמית, אבל אם הפאניקה בסין תגבר מאוד והממשל הסיני יזדקק לדולרים, הרי שבנקודת זמן מסוימת הוא יהיה חייב למכור, שכן 40% מהיתרות של סין (העומדות כאמור על כ-3 טריליון דולר) מוחזקות באמצעות אגרות חוב אמריקאיות. אגב כך נציין, שדי בכך שסין לא תמכור אגרות חוב של ארה"ב, אבל תחדל מלרכוש אותן, כדי לגרום לקושי ניכר למערכת הפיננסית בארה"ב. וזו אינה הדרך היחידה של סין לגרום נזקים לארה"ב.

יש לא מעט חברות אמריקאיות שפועלות מסין - בסין. סין, שידועה בבירוקרטיה הטבעית שלה (היא במקום 78 בעולם במדד קלות עשיית עסקים), יכולה גם להכביד במגוון דרכים יצירתיות על החברות האמריקאיות באופן ש"ימאיס עליהן את החיים", ובסין כמו בסין, מילה של פוליטרוק מפלגתי די בה כדי להפעיל את המערכת הזו בציות מלא, הן של הפקידים והן של הציבור: להימנע מרכישה של מוצרים ושירותים אמריקאיים. הסינים כבר הוכיחו זאת בעבר גם כלפי דרום קוריאה וגם כלפי יפן.

ואחרון, אבל לא אחרון בחשיבותו.

טראמפ מנהל מלחמת סחר לא רק נגד סין. הוא מנהל אותה מול אירופה, הוא מנהל אותה מול קנדה ומקסיקו (הסכם נאפטא), והוא פרש מהגוש האסייתי טרנס-פאסיפי (TPP), שמייצג 12 מדינות (כולל עד לאחרונה את ארה"ב) שמהוות כ-40% מהתוצר העולמי, ובכלל "הוא מצליח" להרגיז גם את בעלי בריתה של ארה"ב. ולא רק בעניין הסחר, אלא גם, למשל, בנושא האקלים, או בנושא מימון ברית נאט"ו. אם הוא "יצליח" לעורר אנטגוניזם כזה שיתורגם לסנטימנט אנטי-אמריקאי גם בציבוריות העולמית, כי אז תהיה הדרך פתוחה לסין למלא את הוואקום שמותירה ארה"ב, ובפרט כאשר מדובר בהסכם הסחר האסייתי. כך, שהאיום שניצב היום מול סין יכול להפוך עבורה להזדמנות, אם טראמפ יקצין וישחק לידיה.

מה אומרת מלחמת הסחר מבחינתו של טראמפ ומבחינתה של ארה"ב - על כך בכתבה הבאה שתפורסם ביום ראשון. 

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם