טראמפ ממשיך להתרחק מהמרכז

בשבוע שעבר התרחש משהו מעניין ולא אופייני במליאת הסנאט של ארה״ב: 88 ממאה חבריו הצביעו לטובת סעיף, שיעניק לקונגרס תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות הסחר של ארה״ב.

ההצבעה כשלעצמה חסרת שיניים. היא שקולה כנגד משאלת לב. אבל היקף התמיכה בה היה חסר תקדים, בייחוד מצד הרפובליקאים, אף כי היוזמים לא עשו סוד את דעתם שהנשיא טראמפ מנצל לרעה את סמכויותיו כאשר הוא מטיל מכסי עונשין על יבוא.

עד ההצבעה הזו, במשך שנה וחצי ויותר הרפובליקאים יצאו מגדרם שלא לחלוק על הנשיא בפומבי. על הרעש העצום של מהלכיו הם נטו להגיב בשתיקה, או לכל היותר בנשיכת שפתיים - תוצאת כוחו של הנשיא להזיק לקריירות הפוליטיות של מתנגדיו.

ארה״ב עומדת על סף בחירות לקונגרס, בעוד ארבעה חודשים ופחות. הרוב הרפובליקאי עומד בסכנה, לפחות בבית הנבחרים. התקוטטות פנימית, שלא לדבר על עימות גלוי עם הנשיא, תהיה בעוכרי המפלגה. מדוע אפוא בקע פתאום רחש של אי הסכמה מן הסנאט?

נושכים את שפתיהם

כתבנו כאן לא פעם על האירוניה של תמיכת הרפובליקאים בנשיא, המתייצב נגד כמה מן העקרונות החשובים ביותר של מפלגתם בחצי המאה האחרונה. עכשיו נראה שגוברת נכונותם להביע הסתייגות כלשהי.

זה אינו נוגע רק למלחמת הסחר. בימים האחרונים, רוב הרפובליקאים נושכים את שפתיהם למשמע התקפותיו הבוטות של הנשיא על בעלות בריתה של ארה״ב באירופה. והם נושכים עד זוב דם לנוכח ההפגנה הממשמשת ובאה של ידידות אישית בינו לוולדימיר פוטין.

גם בעידן של קיטוב מר בפוליטיקה האמריקאית, הבחירות יוכרעו במרכז. שם הן הוכרעו לפחות מאז מלחמת העולם השנייה. הפרש הניצחון והתבוסה היה גדול במיוחד כל אימת שאחת משתי המפלגות התפתתה לסטות באופן דרמטי מן המרכז.

הימים האחרונים של מסע הנשיא באירופה ובבריטניה הרחיקו אותו עוד יותר מן המרכז. כמובן, אחת לשבוע מוכרז ״חוסר התקדים״ של משהו שהנשיא עושה, או אומר, או אומר שיעשה. אבל בשבוע שעבר אמנם התחוללו דברים חסרי תקדים, לא רק בנשיאותו אלא בתולדות יחסי החוץ של ארה״ב.

אולי צריך קצת רעש

התקפותיו הגלויות על בעלות בריתה של ארה״ב בנאט״ו מעמידות בספק את מהות הקשרים הטראנס-אטלנטיים. לכאורה, הסיבה לביקורתו הייתה אי-עמידתן של רוב חברות נאט״ו בהתחייבותן להקדיש שני אחוזים מן התוצר המקומי הגולמי שלהן לביטחון. זאת ביקורת לגיטימית, וגם שני קודמיו של טראמפ, רפובליקן ודמוקרט, היו שותפים לה. אפשר גם לטעון להגנת הדציבלים של טראמפ שדיפלומטיה שקטה לא הועילה, ואולי אין מנוס מקצת רעש.

אבל כאן הקונטקסט הוא הנותן. הנשיא חזר והכריז במסע הבחירות שלו, כי הברית הצפון-אטלנטית ״התיישנה״. בשבוע שעבר הוא אמר, כי בעלות בריתה של ארה״ב ״מנצלות אותה לרעה״. כיוצא בזה הוא הכריז שגרמניה ״שבויה״ בידי רוסיה, מפני שהיא רוכשת ממנה נפט וגז. האומנם בעלות ברית המנצלות לרעה, וממלאות את קופת היריב, ראויות להגנה? הייתכן שהוא מכשיר את הקרקע למסקנה שארה״ב אינה צריכה עוד לחתות את הגחלים בשביל בעלות ברית עצלות ולא ממושמעות?

מחר, יום ב׳, הנשיא ימלא סוף סוף את משאלתו רבת הימים וייפגש פנים-אל-פנים עם ולדימיר פוטין, בלי נוכחות עוזרים, אולי אפילו בלי נוכחות מתורגמנים, מפני שפוטין ״מדבר קצת״ אנגלית.

לעשות עסקים עם פוטין

כשלעצמה אין שום דבר פסול בפגישה בין נשיא ארה״ב למנהיג של מעצמה לא ידידותית. בין 1959 ל-1986, נשיאי ארה״ב פגשו את מנהיגי ברית המועצות העוינת שמונה פעמים, בשעה שהמלחמה הקרה השתוללה בארבע יבשות. אבל על פגישות כאלה לא ריחפו צללים של חשדות עמומים, והן התנהלו בנוכחות יועצים בכירים, עם סדר יום ברור. הפעם, למרבה אי-הנוחות, אין סדר יום, מפני שהנשיא טראמפ אינו מאמין בסדרי יום. הוא מאמין ביכולתו ״לעשות עסקים״ עם בני שיחו, מפני ש״התכוננתי לזה כל ימי חיי״.

יותר חרדה מלווה עכשיו את מעשי הנשיא ממה שליוותה אותו באיזשהו שלב קודם של נשיאותו. שלשום (ו׳), משרד המשפטים בוושינגטון האשים רשמית 12 קצינים של הביון הצבאי הרוסי (ג.ר.או) בהתערבות במהלך הבחירות לנשיאות בדיוק לפני שנתיים, בין השאר באמצעות פריצה מסיבית אל שרתי הדואל של המפלגה הדמוקרטית.

כתב האישום קובע, כי ההתערבות התחילה ב-27 ביולי 2016. בו ביום, המועמד הרפובליקאי לנשיאות דונלד טראמפ הכריז בנאום בפלורידה, ״רוסיה, אם את מאזינה, אני מקווה שתוכלי למצוא את 30,000 מסרי הדואל החסרים״ של הילארי קלינטון.

הכותרות בשורה של עיתונים בארה״ב למחרת הכרזתו היו עוצרות נשימה. ״טראמפ קורא להתקפת האקרים רוסיים״ (עיתון במדינת קולורדו); ״קריאתו הבוגדנית של החבר טראמפ לרוסיה לגנוב את הדואל של היל״ ("דיילי ניוז" של ניו יורק); טראמפ קורא לרוסיה לרגל (קונטיקט); ״טראמפ לרוסיה: השיגו לי את הדואל שלה״ (נברסקה); ״טראמפ מגרה את רוסיה למצוא את הדואל המושמט של קלינטון״ ("ניו יורק טיימס"); ״טראמפ מעודד האקרים רוסיים״ (אוהיו); ״טראמפ מעודד פריצה רוסית״ (פלורידה); על רקע צילום של טראמפ, כותרת ענק ״רוסיה, התקבלת לעבודה!״ (You are Hired) (פילדלפיה); ״טראמפ מבקש את עזרת רוסיה״ (איידהו); ״טראמפ לרוסיה: קדימה, תפרצי!״ ("אקספרס", טבלואיד יומי של ה"וושינגטון פוסט").

מותח ומותח

אין לפי שעה כל ראיה שטראמפ, או מישהו מאנשי מטהו, עשו יד אחת עם רוסיה. את סמיכות התאריכים אפשר לחשוב לצירוף מקרים. את הזמנתו של טראמפ לרוסיה ״למצוא את הדואל״ אפשר לחשוב לחלק מן הרטוריקה שלו, שהייתה מחוספסת וגסה.

אפשר, ואף אמנם ייתכן שזו תהיה מסקנת התובע המיוחד רוברט מולר, לכשיפרסם את הדוח שלו, אולי עוד לפני הבחירות של נובמבר. אבל בעינו עומד החשד שבין טראמפ לרוסיה יש קשר מיוחד, החורג מפוליטיקה ומדיפלומטיה. שמועות על ״סחיטה״ רוסית התהלכו זה זמן מה, והן קשורות במסמך מודיעיני מפוקפק, שלפי הידוע לא נמצאו לו ראיות. אבל בהיעדר יכולת לפענח את הגיון מהלכיו של טראמפ, תיאוריות קונספירציה אינן יורדות מן הפרק.

התקפתו של טראמפ על תרזה מיי, בראיון עיתונאי שהתפרסם ביום הגיעו ל״ביקור עבודה״ בבריטניה, עצרה את נשימתם של כל המתבוננים, כולל סנגוריו מבית. משהו מעין זה כנראה לא התרחש בתולדות הדיפלומטיה המודרנית. הנשיא השיל את רוב עכבותיו, הוא יורה מן המותן, הוא מתענג במובהק על המבוכה ועל אי-הנוחות שהוא זורה סביבו. 

בראיון, שהתפרסם הבוקר (א׳) בלונדון, הנשיא הכריז כי מנוי וגמור אתו לחזור ולהתמודד על הנשיאות ב-2020, ואין שום מועמד דמוקרטי המסוגל לגבור עליו. אין זה כלל מן הנמנע שהוא צודק. אבל הוא מותח את החבל. מותח, ומותח.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny