הפגישה בין טראמפ ופוטין: מבחן לדיפלומטיה של עסקאות

מערכת היחסים הבינלאומיים מורכבת מהסכמים, חוזים, בריתות, הבנות ואמנות. דומה שמאז כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, עבור ארה"ב (ובהשפעתה גם מדינות אחרות) המונחים הללו הומרו במילה אחת בודדה: "עסקה" (Deal). בהתאם לכך, סביב "אומנות העסקה" מתנהלים המגעים הדיפלומטים הנוכחיים בשתי רמות: בין ישראל לרוסיה בשאלת סוריה, ומפגשי פסגת פוטין-טראמפ בשאלות עולמיות רחבות יותר.

רה"מ נתניהו ביקר במוסקבה בשבוע שעבר. התוצאה, לפי הדיווחים, הייתה עסקה במסגרתה "ישראל תכיר בלגיטימיות ובפריסה המחודשת של משטר אסד תמורת הרחקת איראן מהגבול על ידי רוסיה". כשפורטים הדיל, הוא אינו מטפל בבעיות המרכזיות שישראל ניצבת מולן בזירה: התבססות איראן עם נשק איכותי בעומק סוריה; העברת מיליציות שיעיות בפיקוד איראני לסוריה ונוכחות כוחות איראניים ברמת הגולן הסורית.

מכל אלה, רוסיה הבטיחה לטפל רק בסוגיה האחרונה, וגם זה באופן מעורפל - לא ברור הטווח אליו יורחקו האיראנים וכיצד יתמודדו הרוסים עם העובדה שהכוחות האיראניים, המיליציות השיעיות וחיזבאללה הוטמעו כמעט לחלוטין בצבא הסורי. חשוב אף להבין האם רוסיה התחייבה כחלק מהעסקה להמשיך ולאפשר לישראל לתקוף בסוריה. ייתכן מאוד שכן, כל עוד ישראל מתחייבת לא לפגוע במשטר ולפעול לקריסתו. אם אכן כך, הרי שאין חדש תחת השמש, כי זו המציאות בפועל מאז כניסת רוסיה למלחמה ב-2015.

העסקה שמעניינת יותר את הקהילה הבינלאומית היא זו שתיערך היום בין פוטין לטראמפ. שני המנהיגים מגיעים לפסגה עם מאזן מעורב של ניצחונות והפסדים. פוטין מגיע בשיא כוחו הבינלאומי, מנוסה ובטוח בעצמו, פופולרי במדינתו ובעל כושר החלטה ועשייה מוכח. עם זאת, הוא מצוי בנחיתות אסטרטגית מול ארה"ב ועם כלכלה פגיעה מאוד בגלל הסנקציות הבינלאומיות.

מנגד, טראמפ מגיע כנשיא שנוי במחלוקת מבית, כשסוגיית ההתערבות הרוסית בבחירות 2016 מגבילה את חופש התמרון שלו - המוגבל ממילא עקב העוינות הגורפת כלפי רוסיה במערכת הפוליטית האמריקאית ובאיחוד האירופית. החלטותיו מאולתרות לרוב, ואין מאחוריו עבודת מטה רצינית, כפי שניכר בביצועיו בסינגפור וביחסיו עם אירופה. הדבר מציב אותו בעמדה מעט מביכה, שנראה שפוטין יידע למנף.

על שולחנם של שני הנשיאים הרבה מאוד נושאים, ובראשם יחסי רוסיה עם ארה"ב והאיחוד האירופי בעקבות המשבר באוקראינה. לאחר מכן ממתינות שאלות הקשורות במזה"ת - ההסדרים העתידיים בסוריה, הנוכחות הרוסית והאמריקאית במדינה, ההתערבות הצבאית האיראנית והטורקית בסוריה והמשך הלחימה במדינה האסלאמית. כמו כן, סוגיות של תפוצת נשק להשמדה המונית, ובראשן הסכם הגרעין עם איראן והמו"מ מול צפון קוריאה. ברקע החרפת מלחמת הסחר עם סין והיחסים המורכבים במשולש המעצמות המובילות.

אין כל "חשש" שפוטין וטראמפ אכן ידונו בכל הסוגיות, ולבטח לא יגיעו להסכמה בכולן. הניסיון לסגור עסקה יתמקד כנראה בשתי הסוגיות הבוערות, אוקראינה וסוריה. שני פתרונות אפשריים כוללים "תן וקח" בין המעצמות: האחד הוא עסקה שבה רוסיה מקבלת את מבוקשה באוקראינה תמורת ויתורים שלה בסוריה ומול איראן, השני הוא עסקאות נפרדות ברוסיה ואוקראינה, כשבכל אחת מהן יש מערכת איזונים בין האינטרסים של המעצמות.

בעסקת "אוקראינה תמורת סוריה" טראמפ מוותר לפוטין באירופה: מכיר בסיפוח של חצי האי קרים ומקל בסנקציות על רוסיה, תמורת פעולה רוסית אקטיבית להרחקת איראן מסוריה ותמיכה רוסית בהסכם גרעין משופר. בהסכם מסוג זה יש יתרונות חשובים לישראל, אך הוא יעורר זעם באירופה ובקונגרס האמריקאי, ולכן סיכוייו להתממש נמוכים.

ההסכם המקומי באוקראינה גם הוא לא אפשרי, לפחות לא לפני שטראמפ ישתחרר מחקירת מולר ולא לפני שישיג הסכמת הקונגרס לוויתורים לרוסים. זה מותיר רק את העסקה המקומית בסוריה, שצפויה להיות דומה לעסקה המוזכרת בין פוטין ונתניהו. האמריקאים קרובים לוותר על דרישתם העקבית לסלק את אסד מהשלטון, ויסכימו לכך אם הרוסים יבטיחו את הרחקת איראן מסוריה. במתווה כזה, האמריקאים יפנו את כוחותיהם הפרוסים בסוריה מזרחית לנהר הפרת, והרוסים יבטיחו שאיראן לא תנצל עזיבת האמריקאים לחיזוק הגשר היבשתי שלהם. ייתכנו בעסקה זאת גם רכיבים של הסכמה על עתיד עסקת הגרעין, ואף מעורבות רוסית ב"עסקת המאה" להסדרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

חשוב לומר שעסקאות אלו אינן מסגרת יציבה לסדר האזורי והעולמי, ומידת השפעתן על המתרחש מוטלת בספק. ל"שיטת העסקאות" בין מנהיגים שלושה חסרונות משמעותיים: ראשית, לרוב אין לעסקה נוסח פורמלי מחייב. היא מדווחת לציבור בשיחות רקע או במסיבות עיתונאים ללא תמונה ברורה של התחייבויות הצדדים. שנית, ללא נוסח מחייב, שני הצדדים מפרשים אותה בצורה שונה עד כדי ריקון סעיפים רבים בה מתוכן. שלישית, באווירה הנוכחית העסקאות נסגרות לא פעם ללא עבודת מטה מקדימה. כפועל יוצא אין לעסקה תכנית יישום מעשית עם מחויבויות מוגדרות.

לגופו של עניין, בישראל מצפים שבכל עסקה רוסית-אמריקאית הרחקת איראן מסוריה תהיה מוגדרת בפרמטרים התואמים את שלושת הקווים האדומים הישראליים - האיכותי, הכמותי והגאוגרפי - והאמריקאים לא ימהרו לעזוב לפני שיתברר שהאיראנים אכן עוזבים את סוריה. עם זאת, כמו בפגישת פוטין-נתניהו, ראוי להנמיך ציפיות. מהסכמה על העסקה ועד למימושה בשטח המרחק רב.

■ הכותב הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי