האם בנק הדואר ימשיך להיות חברתי גם לאחר הפרטת הדואר?

תהליך ההפרטה של חברת דואר ישראל מעלה את השאלה האם החברה-הבת של הדואר, בנק הדואר, תוכל להמשיך להשתמש בשמה. זאת בעקבות לחצים שהפעיל בעבר בנק ישראל, שהובילו לכך שלחוק הדואר הוכנס סעיף לפיו החברה רשאית להשתמש בשם בנק הדואר רק כל עוד היא נמצאת בבעלות ממשלתית מלאה.

חברת בנק הדואר נמצאת בבעלות מלאה של דואר ישראל והיא נרשמה כחברה בפברואר 2006. פעילותה החליפה פעילות של גוף בשם בנק הדואר אשר פעל מכוח הוראות חוק בנק הדואר התשי"א 1951 ובמסגרת רשות הדואר אשר פעלה מכוח חוק רשות הדואר התשמ"ו.

עם היכנסו לתוקף של חוק הדואר בוטלו בנק הדואר ורשות הדואר והפעילות הכספית הועברה לחברת דואר ישראל ולחברת בנק הדואר. כיום בנק הדואר הוא מנוע צמיחה חשוב של החברה, הכולל כ-350 אלף לקוחות, יתרות עו"ש של כמיליארד שקלים ואחראי על ייצור של כ-20% מהכנסות החברה.

המבנה הנ"ל של חברת בנק הדואר מטיל על החברה מגבלות באספקת שירותים בנקאיים. לדוגמה נאסר עליה לספק הלוואות באמצעות כספי הפיקדונות של הלקוחות, או לאפשר ללקוח להיכנס ליתרת חובה. תחת מגבלות אלא משווקת חברת בנק הדואר שירותים בנקאיים שונים, עבור גופים אחרים כגון "בנק ירושלים" מבלי להיחשף לעיקר הסיכון הפיננסי.

נדרש אישור של נגיד בנק ישראל

בנק הדואר איננו באמת בנק כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי). הוא אינו כפוף להוראות בנק ישראל ואינו נתון לפיקוח המפקח על הבנקים, אלא כפוף למשרד התקשורת. עו"ד יגאל לוי, לשעבר סמנכ"ל בכיר לדואר במשרד התקשורת נזכר כיצד בדיונים פנימיים לקראת חקיקת חוק הדואר והקמת חברת בנק הדואר, הביעו אנשי בנק ישראל התנגדות להמשך השימוש שעושה החברה בביטוי בנק והם אף נהגו להתלוצץ כי בנק הדואר הינו בנק בדיוק כמו בנק הדם.

בסופו של דבר הושגה פשרה בין משרד התקשורת, משרד האוצר ובנק ישראל, אשר אפשרה את המשך השימוש שעושה החברה בשם בנק הדואר, כל עוד החברה נמצאת בבעלות ממשלתית מלאה. הפשרה גם עוגנה בסעיף 88א לחוק הדואר: "(ג) השר, באישור הממשלה, לאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל, רשאי להתיר לחברה, כל עוד היא חברה בבעלות ממשלתית מלאה, לעשות שימוש בשם "בנק הדואר", לעניין מתן השירותים הכספיים, בתנאים שיורה; לעניין זה, "חברה בבעלות ממשלתית מלאה" - כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975.

(ד) חדלה החברה להיות חברה בבעלות ממשלתית מלאה רשאי השר, אם ניתן לכך אישור נגיד בנק ישראל, להתיר לחברה להמשיך לעשות שימוש בשם "בנק הדואר", לעניין מתן השירותים הכספיים, בתנאים שיורה".

יש לשים לב שבעוד שלגבי מצב שבו מדובר בבעלות ממשלתית מלאה בחברת הדואר, דורש החוק משר התקשורת רק "להתייעץ" עם נגיד בנק ישראל בנוגע להמשך שימוש החברה בשם בנק הדואר, הרי שכאשר חדלה החברה להיות בבעלות ממשלתית מלאה דורש החוק מהשר לקבל את "אישור" נגיד בנק ישראל לכך. אישור שספק רב אם יינתן.

במטרה לשפר את עצמאות חברת בנק הדואר ולהגדיל את היצע השירותים הפיננסים שהחברה תוכל לספק, יזם משרד התקשורת את תיקון 11 לחוק הדואר. התיקון מקדם הפרדה בין חברת הדואר וחברת בנק הדואר שאמורה הייתה להיכנס לתוקף החל מ-2012 (דירקטוריון, הנהלה, נכסים ועובדים). אלא שהפרדה זו הותנתה בכמה תנאים, לרבות הקצאת הון עצמי, תנאי שאינו מתקיים ולכן התיקון לא יצא לפועל עד היום, כאשר שרי התקשורת נאלצים שוב ושוב לבקש מוועדת הכלכלה של הכנסת לדחות את ביצוע התיקון ואת ההפרדה בין החברות.

הכוונה האמיתית של ההפרטה

בלחץ הנהלת חברת הדואר והעובדים הוחלט בשלב זה שבנק הדואר לא ינותק מחברת הדואר ולכן אין מקום לדבר על הענקת רישיון מסחרי לבנק הדואר כדי שיתחרה בבנקים המסחריים. לכל היותר יוכל בנק הדואר להמשיך ולשווק שירותים בנקאיים עבור גופים פיננסיים אחרים כאשר ברקע הדברים נמצאת הכוונה הערטילאית להפוך אותו לבנק חברתי בעתיד.

ברגע שבנק הדואר אינו מופרד מהחברה-האם שלו ואין לו רישיון מסחרי, למעשה הפעילות שהוא מבצע כיום היא הפעילות החברתית שמצופה מבנק בבעלות ממשלתית. דהיינו מתן שירותים מסובסדים, חלקם בחינם, חובת פריסה אוניברסלית בכל המדינה כאשר בנקים מסחריים סוגרים סניפים, פיקוח תעריפים וטיב שירות, אומר לוי. "בנק הדואר לא יכול להתחרות בבנקים המסחריים. זה נראה יותר כתרגיל עוקץ לבטל את היתרונות שלו כגון שירותי חינם", הוא מוסיף.

לטענתו של לוי, "זה שבנק הדואר פועל בתוך הסניפים בסבסוד צולב, זה מה שמאפשר לקיים את הפריסה האוניברסלית. ברגע שינתקו את זה, אז בעצם הסינרגיה הזו תיעלם וזה עלול להביא לקריסה של הפריסה האוניברסלית של הסניפים שגם ככה האיתנות הכספית שלהם מעורערת. רואים את זה דרך סוכני הדואר שמפסיקים את ההתקשרות מחוסר כדאיות כלכלית".

לוי מעלה תהיות לגבי הכוונות האמיתיות מאחרי ההפרטה ואומר כי "ייתכן שכל מה שאנחנו מדברים עליו במסגרת ההפרטה הוא חלק מתהליך ההבראה וההסכם שנחתם בין העובדים ובין המדינה. ההסכם כלל פרישה של עובדים והפרטה של החברה ובתמורה המדינה התחייבה להעביר לחברה כספים בארבע פעימות. סך הכל הסכום עליו התחייבה המדינה היה קרוב ל-500 מיליון שקל, בהתאם לפרישה בפועל של עובדים. ב-2018 אמורה להתבצע הפעימה האחרונה בגובה של 126 מיליון שקל. לא מן הנמנע שכל התהליך הזה נועד רק כדי להעביר להם את הסכום הזה. אם נכנסים לתהליך של הפרטה אז בצדק דורשים העובדים להעביר להם את הסכום".

בין אם בסופו של יום תתבצע ההפרדה בין חברת בנק הדואר וחברת הדואר, הרי שברירת המחדל לפי חוק הדואר, הינה כי עם תחילת הליך הפרטת חברת הדואר ואבדן הבעלות הממשלתית המלאה, תיאלץ החברה להיפרד מהשימוש בשם בנק הדואר, שם בעל משמעויות היסטוריות וכלכליות משמעותיות. 

כבוד לכאן

תאגיד השידור כאן ספג כל כך הרבה ביקורת מהרגע שהוקם, שרק למען ההגינות היה ראוי שחלק מהמגנים גם יידעו לפרגן על ההיערכות וההפקה המרשימה של שידורי המונדיאל.

קל לתאר מה היה קורה אם האירוע היה מלווה בתקלות או בשיבושים כלשהם. סביר להניח שהיו מקיזים את דמם של ראשי התאגיד והיו כאלה ששוב היו מטילים ספק בנחיצותו של השידור הציבורי.

אז עכשיו שהכל עבר בצורה חלקה ראוי לומר מילה טובה על ההפקה, ועל כך שהשידורים עברו בערוץ ציבורי פתוח לכולם. אם גם האירוויזיון בשנה הבאה ינוהל ככה, ויעבור בשלום, מי יודע, אולי יהיו כאלה מבין הפוליטיקאים שיבינו שבכל זאת כדאי שיהיה ערוץ ציבורי בישראל.

מה רוצה הנהלת בזק? 

המינוי של שרון ג'נו, מנהל הכספים של חברת בזק בינלאומי, לתפקיד סמנכ"ל הכספים של yes, מצביע על כך שבקבוצת בזק לעתים יש אפשרות להתקדם בתוך הקבוצה, ולא רק בתוך החברות עצמן וזה דבר יפה וחשוב לעובדים ולארגון.

מצד שני, אי-אפשר שלא לשים לב לעובדה שבאגף הכספים של yes לא נמצא אף אחד שרצה לקחת על עצמו את התפקיד, במקומו של מיקי ניימן שפרש. למה? מה, אנשים במחלקת הכספים של yes לא רוצים להתקדם? לא ברור למה ומדוע, אבל מה שבטוח הוא שהעובדים נמצאים בחוסר ודאות משווע בכל החברות-הבנות, בקבוצה ולא רק ב-yes.

בשבוע שעבר דירקטוריון בזק התכנס בחברת yes לישיבת דירקטוריון שוטפת. דירקטוריון בזק הוא הדירקטוריון של כל החברות-הבנות. מעניין אם מישהו מהדירקטוריון מצא לנכון לדבר עם העובדים ולהפחית את חששותיהם מפני מיזוגים עתידיים בתוך הקבוצה. יותר ויותר נדמה שדווקא בדירקטוריון בזק לא יודעים בדיוק מה הם רוצים עד הסוף, ואם הם לא יודעים, מה יגידו העובדים?