על המל"ג להתערב בפערים בין מוסדות

נתוני בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, שפורסמו אתמול (ב'), העלו כי 68% מהמתמחים שניגשו לבחינה נכשלו בה. זהו נתון דרמטי שמשקף את המשך המגמה של הפיכת המבחנים לקשים יותר. ואולם גם אם המבחן היה קשה במיוחד, לא ניתן להתעלם מפילוח שיעור העוברים לפי מוסד אקדמי.

הפילוח מראה כי בצמרת המוסדות נמצאות כל האוניברסיטאות וכן 3 מכללות - מכללת ספיר, המרכז הבינתחומי והמכללה למינהל (בשלושתן עברו 60%-70% מהסטודנטים את המבחן בפעם הראשונה). שאר המכללות - המרכז האקדמי פרס, שערי משפט, הקריה האקדמית בקריית אונו, המרכז האקדמי למשפט ועסקים ועוד - נמצאות הרחק בתחתית הרשימה עם אחוז עוברים של 30% ומטה.

הקמת המכללות היא אחת המהפכות הכי חשובות שנעשו בישראל - העובדה ששערי האקדמיה נפתחו לאוכלוסיות נוספות שיפרה את מעמדם הכלכלי והחברתי, הקטינה את החומות בין האוכלוסייה המשכילה לכאורה לבין אלה שלא הלכו ללימודים גבוהים ושיפרה כמובן את ההון האנושי במשק. יש לכך גם חשיבות מבחינת בניית תחושת המסוגלות של אותם סטודנטים חדשים.

הכלכלן אורי כץ מפורום קהלת ערך לפני כשנה מחקר על השכלה עודפת בישראל, ובו כלל עיבוד לנתוני ה-OECD, לפיו ישראל היא המדינה השנייה בין מדינות הארגון מבחינת שיעור ההשכלה העודפת. כץ מציין כי זה מוביל לפרמיה נמוכה להשכלה, לפריון נמוך ולתסכול אישי משוק העבודה.

תוצאות בחינות לשכת עורכי הדין משקפים את הבעיה - מתמחים משקיעים זמן רב בלימוד לבחינה, וכעת עליהם להשקיע זמן נוסף כדי לגשת שוב לבחינה, או שיוותרו ולא יעבדו כעורכי דין. לימודי המשפטים הם רק דוגמה, שנוח להשתמש בה בגלל היכולת לבחון את תוצאות הבחינות ולפלח את בוגרי המוסדות השונים. סביר להניח כי אותן תוצאות היו מתקבלים גם בלימודי תחומים אחרים - הנדסה, כלכלה ומינהל עסקים - אם היה ניתן לבחון את הבוגרים השונים.

המטרה של תארים אקדמיים היא בין השאר צמצום פערים, אך נראה כי לגבי מרבית הבוגרים, מכללות רבות לא מקיימות את הציפיות מהן. יש לכך גם כמה סיבות מוצדקות: אפשר לטעון כי מראש חלק גדול מהסטודנטים שלומדים בהן לא יתקבל לאוניברסיטאות, ולכן היכולות שלו פחות טובות; ויש שיטענו גם כי חלק מהסטודנטים מגיעים ללימודים בגיל מבוגר יותר, עובדים במקביל ולכן משקיעים פחות בלימודים.

ואולם, במועצה להשכלה גבוהה לא נכנסו בעובי הקורה - הם בודקים כי המרצים ראויים, וכי תוכניות הלימוד עומדות בתנאי הרף - אבל באופן כללי הם משאירים את הנושא לשוק החופשי. מבחינתם, מועמדים ללימודים צריכים לקרוא את הכתבות כמו כולם, לגלות איזה מוסדות מוציאים בוגרים טובים יותר, ולהחליט האם ללמוד באותו מוסד או לא. זה אולי היה נכון אם בכל תחומי הלימוד היו נתונים שקופים.

המל"ג לא צריכה לסגור מחדש את שערי האקדמיה ולהגביל את מספר הסטודנטים, אבל טוב תעשה אם תבחן מהן הסיבות לכך שיוצאים בוגרים פחות טובים באופן משמעותי. גם אם הסיבה היא יכולות למידה פחות טובות של הסטודנטים, אז במל"ג יכולים לתמרץ את המוסדות להציע לכך פתרון, למשל להוסיף קורסים ייעודיים, לשנות את שיטות ההוראה וכו'.

כאמור, המטרה של הקמת המכללות הייתה, בין השאר, צמצום פערים, ולכן הן צריכות להתאמץ להשיג אותה. ואם המכללות לא עושות זאת בעצמן (שוב, כחלק מהשוק החופשי), אז שהמל"ג תיקח על עצמה את האחריות הזאת. אגב, כמו שהיא עושה בתחומים אחרים, כמו עידוד החדשנות במוסדות האקדמיים. יש חשיבות לתפוצה רחבה של ההשכלה הגבוהה, אבל הגיע הזמן לשפר גם את האיכות של התארים.

המטרה היא צמצום פערים, אז במכללות צריכים להתאמץ לעמוד בה. ואם הם לא עושים את זה בעצמם, אז שהמל"ג תיקח על עצמה את האחריות הזאת. יש חשיבות לתפוצה רחבה של ההשכלה הגבוהה, אבל הגיע הזמן לשפר גם את האיכות של התארים. השוק החופשי לא יכול לסדר את הכול.