מחקר: התשוקות מכשילות אתכם

שאלתם פעם את עצמכם מדוע דווקא בקריירה אנשים חייבים להגשים את החלומות שלהם, לא משנה באיזה מחיר? אותי הסוגיה הזו מטרידה מאד, במיוחד לנוכח המחיר הכבד שמשלמים רבים מהם, לעתים קרובות ללא כל הגיון מקצועי, כלכלי או אחר.

השמיים הם לא הגבול

בכל תחומי החיים האחרים אנשים מבדילים בלי שום בעיה בין מציאות לחלום. הם מפנטזים על בבית בהרסוף, על פורש ועל טיול ארוך מסביב לעולם, אבל גרים בדירת 4 חדרים בגדרה, נוהגים ביונדאי, ונופשים בתורכיה - והחיים טובים. עד שמגיעים לקריירה. שם הנכונות לפשרות מצטמצמת פלאים, כאילו טעם החיים יאבד אם לא ילכו אחרי התשוקות שלהם, אם לא יגשימו את החלומות.

למה זה קורה? מדוע אנשים מצליחים לחיות כל החיים בדירה סטנדרטית ולהרגיש בסדר, אבל סובלים נורא כשנדמה להם שהם מפספסים את עבודת החלומות? התשובה לכך די פשוטה. כשמדובר בנדל"ן, במכונית, בטיול, המחיר ברור לגמרי. אנשים יודעים שהחלומות על וילה רחבת ידיים ועל מכונית ספורט לא ריאליים והם מסתפקים ביעדים שמתאימים ליכולותיהם הכלכליות, מסתדרים מצוין ללא רחש גלי-הים מחוץ לחלון חדר השינה. אבל כשמדובר בקריירה אין להם שום מושג מה מחיר החלום, שלעתים יכול לעלות להם מיליונים שאין להם.

חוסר המודעות לאופן שבו מתנהל שוק העבודה, מתודלק על-ידי כל מיני מיתוסים רוחניים ושאר אינטרסנטים המתפרנסים מלשכנע אנשים שהשמיים הם הגבול, מעודדים אותם ללכת אחרי התשוקות, כאילו זו הדרך הקלה והנכונה אל האושר (ועושר). רק שברוב המקרים התוצאה הפוכה. מדוע?

על-פי מחקר שערכו 3 חוקרים מסטנפורד ("Implicit Theories of Interest: Finding Your Passion or Developing It"), אנשים שרודפים אחרי התשוקות עלולים להצליח פחות משום שהם מפתחים מערכת ציפיות לא ריאלית באשר למורכבות הדרך להשגת המטרה. הם מאמינים בטעות שאם ילכו אחרי הלב הדרך תהיה קלה יותר, ועל כן אינם ערוכים להתמודד עם הקשיים והמהמורות שבדרך. בנוסף לכך הם מזניחים תחומי עניין פוטנציאליים בהם יכלו להצליח, שמים את כל הביצים בסל אחד, סל התשוקה, אבל ברגע שהוא הופך כבד מידי הם שומטים את הסל.

כתם הכישלון

רק מה שלא נבדק במחקר הזה הוא מה קורה אחר-כך, אחרי שהסל נופל. המחקר לא לוקח בחשבון את ההתייחסות של שוק העבודה לאנשים שעשו "סטיות חדות", ששברו מסלול קריירה שמיצב אותם כמומחים בתחומם ומסמסו את ערך המותג, לעתים ללא תקנה. המחקר גם לא בוחן את ההשפעה של הכישלון על הפוטנציאל שלהם למצוא עבודה ראויה, כתם תדמיתי שדבק במי שמנסה לשוב למסלול, מתקשה להסביר (או מנסה להסתיר) את התקלה. ומה עם הזמן שהושקע במרדף אחרי התשוקה, זמן שנגרע מבנק השנים הקצוב לבניית הקריירה, שהולך לאיבוד לבלי שוב, לרוב בשנים הקריטיות? ומה עם אלה שבחרו לא לרכוש השכלה/הכשרה מקצועית בטוחים שבעולם העבודה החדש אפשר להסתדר רק עם תשוקות? ועוד לא אמרנו כלום על הפגיעה בביטחון העצמי של אלה שכשלו, ובמוטיבציה שלהם להתחיל הכול מחדש.

כל אלה ומחירים רבים נוספים מחבלים בסיכוי לחזור לנקודת המוצא, מאלצים רבים להתפשר על פוזיציות נחותות בהרבה מאלה שנטשו, על כל המשתמע מכך לפוטנציאל הקידום המקצועי והכלכלי. ומה משותף להם? רובם ככולם לא היו מודעים למחיר שעתידה לגבות מהם התשוקה, או שבחרו להתעלם ממנו, מחיר שדי פשוט לחשב, אם רק רוצים.

האם המשמעות היא שאסור ללכת אחרי התשוקות? מותר בהחלט, ובלבד שבחנתם לעומק את המחיר, ווידאתם שאתם מוכנים ויכולים להרשות לעצמכם לשלם אותו, גם בטווח הארוך. קחו בחשבון ששינויי קריירה הם מהלכים יקרים, מקצועית וכלכלית, הגם שלעתים הם נראים פשוטים. אל תצאו לדרך בלי למפות את הקשיים העיקריים שמצפים לכם, בין אם מדובר בתשוקה להקים עסק עצמאי, ובין אם מדובר בתשוקה להחליף מקצוע, ולכל הפחות חשבו את מחיר הוויתור. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com