ההדחה מחויבת המציאות; הדרך - פחות

ההחלטה של בית הדין המשמעתי לשופטים אתמול (ד') להדיח את שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, עוד מעט לשעבר, רונית פוזננסקי-כץ, מעבודתה, היא החלטה נכונה ומחויבת המציאות. התגובה הציבורית שעוררה פרשת חילופי המסרונים בין פוזננסקי-כץ לחוקר רשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, והכשלים המערכתיים שהמקרה חשף, הביאו לכך שכל החלטה אחרת זולת הדחה הייתה מביאה לפגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט.

רק לפני כחודש ביקרנו את מערכת המשפט שהיא נוטה לגונן על חבריה ולהפלות אותם לטובה ביחס לאחרים, ולכן אין לנו אלא לחתום על המלים הבאות שכתבו דייני בית הדין המשמעתי, נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, שופט העליון ניל הנדל וסגנית נשיא המחוזי בנצרת, אסתר הלמן: "משהחברה הטילה עלינו השופטים להכריע בגורלם של אחרים לשבט או לחסד, נגזר עלינו להחמיר עם עצמנו ועם אלה שהם בשר מבשרנו". צודקים.

המקרה של פוזננסקי-כץ מזכיר לי, להבדיל, את זה של תת-אלוף צ'יקו תמיר, שהודח מצה"ל בפברואר 2010, לאחר שנתן לבנו לנהוג בטרקטורון צבאי, ואחרי שזה עשה תאונה, ניסה להסתיר את המקרה תוך שזייף את טופס התאונה. בשני המקרים מדובר בעובדים מצטיינים של המערכת, שצפוי היה להם עתיד מזהיר - אבל הם כשלו. בשני המקרים לא הייתה ברירה לממונים עליהם להדיח אותם מתפקידיהם, כדי לשלוח מסר ערכי למערכת שעליה הם מופקדים ולציבור כולו.

אבל זה לא אומר שלפוזננסקי-כץ לא מגיעה קצת חמלה. ההתנהגות שלה לא הייתה כל-כך חריגה במערכת המשפט. רק חוסר מזל וחושים חדים של עיתונאי מצוין, דורון הרמן מערוץ 10, הביאו לכך שהיא נתפסה "על חם" בהתנהגות שיש שופטים נוספים שגם הם חטאו בה או בדומות לה.

הוכחה לכך שההתנהגות של פוזננסקי-כץ לא הייתה כל-כך חריגה אפשר למצוא בצורך של נשיאת העליון, אסתר חיות, לשנות נהלים בכל הנוגע ליחסים בין שופטים לתובעים וחוקרים. 

חיות הבהירה לשופטים כי עליהם להימנע מכל קשר ישיר או בלתי פורמלי אחר עם התובעים או החוקרים והורתה כי דיון בבקשות מעצר ובבקשות למתן צווים יוגשו בשעות העבודה הרגילות למזכירות בית המשפט. בניגוד למצב שהתגלה בפרשת המסרונים, חיות קבעה כי מהיום "לא תתאפשר הגשת בקשות במישרין לשופט או למי מאנשי לשכתו, בלשכתו או באולמו. ככל שהבקשה הוגשה שלא בהתאם להוראות כל דין, תפנה המזכירות תשומת-לבו של מגיש הבקשה לכך".

לו פרשת המסרונים הייתה מקרה בודד וחריג, לא היה צורך בשינוי נהלים כולל.

ולכן, גם אם ההדחה של פוזננסקי-כץ משיפוט היא מחויבת המציאות, הדרך שבה בחרו השופטים הבכירים לסיים את הקריירה של חברתם, הייתה קצת אכזרית. בתום ההליך המשמעתי שנוהל לשופטת, ביקש התובע מטעם שרת המשפטים להטיל על פוזננסקי-כץ עונש של השעיה בלבד. גרוניס ושני חבריו רמזו כי אין להם סמכות להורות על השעיה כבר בדיון הראשון בעונש, אבל פוזננסקי-כץ חשבה, אולי בתמימות מסוימת, שהיא תצליח לשנות את עמדתם, ושבסופו של דבר היא לא תודח. גם העובדה ששותפה לאותה פרשה, שחם-שביט, כבר חזר לעבודתו ברשות ניירות ערך, גרמה לה בטעות לחשוב שגורלה יהיה דומה.

לו היו רוצים להקל במעט את המכה שהם עומדים להנחית עליה, יכולים היו גרוניס, הנדל והלמן להבהיר לשופטת (כפי שמקובל ששופטים רומזים לצדדים על תוצאות ההליך גם בדיונים אזרחיים ופליליים) כי בכוונתם להדיח אותה משיפוט. אם הם היו עושים איתה את החסד הקטן הזה, פוזננסקי-כץ הייתה יכולה להודיע כי היא הבינה את המסר, וללכת הביתה בראש יותר מורם וללא הצורך לעבור את ההשפלה הפומבית הגלומה בגזר הדין שנשלח לתקשורת מיד אחרי שנשלח אליה.

פוזננסקי-כץ חשה אתמול על בשרה את מה שמרגישים לא פעם "אזרחים פשוטים", את עוצמתה ואת דורסנותה של מערכת המשפט שבתוכה היא פעלה שנים.

אגב, אחת הסיבות לתקוות-השווא של פוזננסקי-כץ שהיא לא תודח בסופו של דבר, אלא רק תושעה מעבודתה, הייתה שהיא האמינה בחוזקת טיעון שהעלה עורך דינה, אייל רוזובסקי, לפיו לבית הדיו יש סמכות השעיה. רוזובסקי טען כי העובדה שהחוק מסמיך את הוועדה לבחירת שופטים "לסיים את כהונתו של שופט", אך את בית הדין המשמעתי הוא מסמיך "להעביר שופט מתפקידו", מלמדת על כך שלבית הדין יש סמכות יותר רחבה מאשר לוועדה - סמכות של השעיה. גרוניס, הנדל והלמן התעלמו משום מה מהטענה המעניינת הזו.

עוד על היחס של בית הדין המשמעתי לפוזננסקי-כץ אפשר ללמוד מההקבלה המאוד לא מוצלחת שעושה בגזר הדין השופט ניל הנדל בין סיפורו העגום של רובין קרטר, המכונה "הוריקן", לבין המקרה הנדון. "הוריקן", המוכר כל-כך בזכות שירו הנפלא של בוב דילן, הוא מתאגרף אמריקאי שהורשע ברצח וישב בכלא במשך 20 שנה, אחרי 3 משפטים שבסופם שוחרר. המקרה שלו היה מקרה טרגי ומצער של הטיית משפט וקנוניה שהובילו למאסר-שווא ולעוול נורא. פוזננסקי-כץ, עם כל הביקורת עליה, לא הטתה משפט ולא שלחה אף אדם חף מפשע למאסר עולם. למעשה, כשהיא תיאמה את ימי המעצר של עצורי פרשת בזק עם התובע שחם-שביט, זה נעשה בניסיון להקל על העצורים.

תיקוני חקיקה מעוררי שאלות

שתי הערות על תיקוני החקיקה שעברו ולא עברו השבוע בכנסת וגרמו לסערה ציבורית:

1. בזמן שבכנסת התנהל אתמול ויכוח בנוגע לזכויות של זוגות חד-מיניים להשתמש בפונדקאיות, נסעתי ברכבת מלאה במשפחות "רגילות" מראשון-לציון לתל-אביב. אחרי שראיתי את היחס של חלק מההורים לילדיהם, אני שוקל לקדם הצעת חוק אחרת שתיקרא "החוק להעברת ילדים אומללים ומושפלים ממשפחות סטרייטיות לא מתפקדות, למשפחות חד-מיניות מתפקדות". מי בעד?

2. כבודו של "חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי", שעבר הלילה בכנסת, במקומו מונח. לשרים נפתלי בנט ואיילת שקד שקידמו את החוק יש לי רק שאלה אחת: איך אתם מתכוונים לשמור על ישראל כמדינת העם היהודי ובו-בזמן לספח את השטחים ומיליוני ערבים שגרים בהם? החזון המדיני שלכם, שרים נכבדים, לא ממש מסתדר עם החזון הציוני. אולי תקדישו לזה מחשבה נוספת?

Chen-m@globes.co.il