עוני, שחיתות והפסקות חשמל: עיראק נכנסת לעידן החושך

בעיראק אף פעם לא שקט, וכעת שוטף את המדינה גל הפגנות אלימות שמאיים על יציבותה הפוליטית. ההפגנות שהחלו בבצרה בדרום המדינה נמשכות כבר כמעט שבועיים, והן התפשטו לערים קרבאלה נג’אף, עמארה נאסרייה ועוד. המפגינים ניסו לפרוץ למתחמים של בנייני ממשלה בערים אלו, ובמקצת המקרים הציתו מבנים. האירועים האלימים הובילו לשמונה הרוגים לפחות ולמאות פצועים בין המפגינים. עשרות מאנשי כוחות הביטחון נפצעו אף הם. מדוע זה קורה?

1.

כאוס פוליטי. בבחירות שנערכו ב-12 למאי זכתה המפלגה השיעית של מוקטדה א-סאדר למספר הקולות הרב ביותר, אך היא עדיין מתקשה להקים קואליציה. א-סאדר מוכן שראש הממשלה הנוכחי אל-עבאדי יישאר בתפקיד, אך דורש כי יעזוב את מפלגתו א-דאעווה, שעמדותיה לא תואמות את עמדותיו האישיות.

2.

אין חשמל. בשל אי תשלום חוב בגובה כמיליארד שקלים לאיראן, זו הפסיקה לפני שבועיים את אספקת החשמל לעיראק, אחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם. עיראק אינה מסוגלת לספק חשמל לעצמה בגלל הרס תחנות הכוח במדינה. עד לא מזמן מחצית מתצרוכת השחמל שלה, כ-6,500 וואט ביום הגיעה מאיראן. גם משלחת מדינית לטהראן לא הצליחה לשנות את רוע הגזירה, והותירה את תושבי עיראק ללא חשמל בקיץ הלוהט. אם לא די בכך, תושבי בצרה טוענים שהממשלה מפלה אותם לרעה לעומת בגדד והמחוזות הצפוניים. המפגינים אגב מביעים את זעמם גם כלפי איראן - היא גם מעורבת בענייניה הפנימיים של עיראק, וגם זו שקיצצה את אספקת החשמל בשל חוב של מיליארד דולרים. תמונות של מנהיג איראן חמינאי הוצתו במהלך ההפגנות והמפגינים קוראים קריאות בגנותו ובגנות המעורבות של איראן בעיראק.

3.

אבטלה. תעשיית הנפט במדינה שבערך 70% ממנה ממוקמת באזור בצרה, מעסיקה עשרות אלפי עובדים זרים. התושבים המקומיים טוענים כי חברות הנפט מעדיפות להעסיק זרים בזמן שתושבי האזור לא מרוויחים דבר מהתעשייה. הנתון הרשמי בעיראק הוא 14% אבטלה, בפועל מומחי כלכלה מעריכים אותה ב-25%, ואף יותר בקרב הצעירים.

4.

שחיתות ושירות ציבורי כושל. הכנסות של מיליארדי דולרים ממכירות הנפט, סיוע כלכלי בינלאומי בהיקף של עשרות מיליארדים בשנים האחרונות, ורק חלק קטן מאלה שימש לשיקום התשתיות שנהרסו במלחמת המפרץ ואחר כך במלחמה עם דאעש. בשנה שעברה דורגה עיראק במקום 169 בעולם במדד השחיתות העולמי.

המפגינים דורשים מאבק אמיתי בשחיתות. בחודש פברואר השנה התקיים בקטאר כינוס של מדינות שתורמות לעיראק, ונרשמו התחייבויות בהיקף של 30 מיליארד דולרים במענקים והלוואות. הכסף עדיין לא הגיע ואל-עבאדי פנה השבוע לקטאר, העומדת בראש פורום הסיוע, לזרז את המדינות שהבטיחו.

המלחמה בדאעש שכמעט וכבש את המדינה ב-2014, קטעה תהליך של התאוששות חלקית ממלחמת האזרחים שפרצה לאחר הפלת סדאם חוסיין, והחזירה את המדינה לכאוס כלכלי, פוליטי ומנהיגותי. החוב הלאומי של עיראק עומד על יותר מ-120 מיליארד דולרים, אף שקצב הגידול שלו הואט בשל העליה במחיר הנפט.

וכמו שמכירים גם אצלנו יש לממשלה פתרון קסמים: ראש הממשלה חיידר אל-עבאדי הקים ועדה בת חמישה שרים שתפקידה לדון בטענות שמעלים המפגינים. ייאמר לזכותו של אל-עבאדי כי לא הסתפק בכך ובסוף השבוע שעבר נסע לבצרה ונפגש שם עם כמה מראשי המפגינים כדי לשמוע את טענותיהם. הוא הורה לכוחות הבטחון לשמור על איפוק, לצד העלאת רמת הכוננות, לאחר שבהפגנות הראשונות נהרג אחד המפגינים ועשרות נפצעו.

הוא גם הורה לתגבר את אספקת החשמל לבצרה והאזור על חשבון אספקת החשמל למוסול שבצפון המדינה.

בנאום נוסף שלשום הודיע כי ישקיע מיליארדים בשיקום התשתיות, בהעברת משרות של עודים זרים למקומיים וביצירת משרות חדשות. בינתיים דבריו לא הרגיעו את המפגינים.

מי שעשויה לסייע היא סעודיה, שכבר הודיעה כי ביכולתה לספק את החשמל שאיראן חתכה, וכן להוסיף עוד מיליארד או שניים לסיוע מיידי בימים הקרובים. האינטרס הסעודי ברור, צמצום השפעתה של האויבת איראן בעיראק, ובניית ברית ואף תלות של עיראק בה לקידום המאבק בטהראן, שעימה יש לעיראק קו גבול ארוך והיסטוריה של מלחמות.

ועוד סיבה קטנה לאופטימיות היא הגידול הנמשך בהפקת הנפט, 4.7 מליון חביות ביום ביולי - שיא של כל הזמנים, לעומת 4.5 מיליון ביוני, שגם הוא שבר את השיא הקודם.

בן סלמאן ומלחמתו ב-10 מיליון עובדים זרים

בעיית העובדים הזרים שהוזכרה לגבי עיראק קיימת פי כמה בסעודיה. אולי זה נשמע מפתיע, אבל אחת מהבעיות המרכזיות של המשק הסעודי היא האבטלה. לפי נתוני הלמ"ס הסעודי, האבטלה הגיעה ברבעון הראשון השנה לכמעט 13%.

מוחמד בן סלמאן יורש, העצר והאיש החזק בממלכה, הכריז על מאבק באבטלה, ועל יעד של 9% ב-2020. איך מגיעים לשם? מקטינים את מספר העובדים הזרים. הממלכה מעסיקה בתחומה לא פחות מ-10 מיליון ו-200 אלף פועלים זרים, נכון לאפריל 2018. ביחס לגודל אוכלוסיה של כ-15 מליון סעודים, מדובר בשני עובדים זרים על כל שלושה סעודים.

הצעדים שנקט בן סלמאן כוללים הטלת מס עובדים זרים בסך של 100 ריאל סעודי (קצת פחות מ-100 שקל) לראש, עם כוונה להכפיל את המס בשנה הבאה. זאת בנוסף לתקנות חדשות לפיהן צומצמה מאוד האפשרות להעסקת עובדים זרים בענפי המסחר הקמעונאי. בינתיים כבר עזבו 700 אלף עובדים זרים במהלך 2017, והמגמה נמשכה גם ברבע הראשון השנה. בטווח הקצר נפגעו כמה ענפים ובראשם הבנייה, ענף קריטי לתכניות הפיתוח של בין סלמאן. רוב היוצאים עבדו בעבודות ה"שחורות" שהסעודים ברובם לא מתלהבים לעבוד בהם. באחד מהמאמרים שכותרתו "האם הסעודים יסכימו לטאטא את הרחובות" כותב עבדול האדי א-סעאדי מהעיתון "סעודי גאזט" כי עצם העלאת השאלה עוררה פרצי צחוק אצל מכריו, שטענו בפניו "השתגעת?".

האזרח הסעודי לא משלם מס הכנסה, רוב המוצרים מסובסדים כולל מחיר אפסי למים ונמוך מאוד לנפט. קצבת האבטלה מוענקת לשנה בלבד (היקפה כמחצית מהשכר הממוצע) והמובטלים, צעירים ומשכילים ברובם, נשארים זמן רב סמוכים על שולחן הוריהם. רובם שמים את מבטחם ברפורמות של בין סלמאן הזוכה לאהדה ולתמיכה המעניקות לו גיבוי מול אנשי הדת החוששים מהשלכות השינויים.