השקט שלפני הסערה: אדישות השווקים לעימות בין סין וארה"ב

המתיחות הנוכחית בין ארה"ב לבין סין לא התחילה תחת ממשלו של דונלד טראמפ. ראשיתה של המתיחות נעוצה עוד בימי בוש הבן ובימי אובמה. היא התמקדה סביב כמה נושאים ולא רק כלכליים, ובכלל זה - סביב "ים סין הדרומי", והפרויקט של דרך המשי החדשה - "חגורה אחת ודרך אחת" של סין, שיעדה הוא חיבורה של סין לאירופה ולאפריקה ברשת ענקית של אוטוסטרדות ומסילות ברזל תוך השתלטות על לא מעט נכסים כאוצרות טבע וכנמלים גם באמצעות מתן הלוואות למדינות שאחר כך מתקשות להחזירן.

סין גם מאיימת על העליונות הטכנולוגית של ארה"ב. היא שולטת על חומרי גלם נדירים, והיא הוציאה מן המשחק את תעשיית האלומיניום בארה"ב באופן שבתפיסת ארה"ב מאיים על הביטחון הלאומי שלה.

זיכרונות מהמאה ה-19

ברור שבין שתי מעצמות גדולות, ארה"ב, ה"רגילה" לכך, וסין, המעצמה העולה, תמיד יתקיים מתח מובנה. אבל מעבר לסוגיות הקונקרטיות של מחלוקות ואינטרסים, נוסף הממד המנטאלי.

חלק מהבעיה בעימות בין שתי המעצמות הוא היעדר הבנה של צד אחד את תרבותו של הצד האחר, בעיקר מדובר בהבנה באשר לתפיסת העולם של הסינים.

חשוב לדעת: מאז ומתמיד, סין ראתה עצמה כמרכז העולם, ואת התרבות הסינית כתרבות עליונה על התרבות המערבית. גם אופן ניהולו של משא ומתן על ידי הסינים שונה לחלוטין מאשר במערב. "כן" הוא לא תמיד כן, משא ומתן מתארך ויש לו אופי פחות תכליתי מאשר במערב. הסבלנות ואורך הרוח של סין עומדים בניגוד גמור לחוסר הסבלנות המוקצן והמוחצן של טראמפ.

וכן, סין לא מתכוונת להקל על טראמפ. סין מתנהלת בזהירות, וגם אם היא תהיה מוכנה ללכת לקראת דרישות טראמפ, היא תסכים לכך במתווה מאוד מאוד הדרגתי כדי לא לייצר זעזועים פנימיים, ובעיקר - במעמדה של המפלגה הקומוניסטית. מתווה כזה לא יהיה קביל, כנראה, על טראמפ חסר הסבלנות, שהדרך אצה לו.

בנוסף, סין רגישה מאוד ומקפידה מאוד על כבודה הלאומי, בוודאי לאחר השפלתה על ידי מדינות המערב האימפריאליסטיות במאה ה-19, וטראמפ מן העבר השני לא מקפיד בכבודם של מנהיגי מדינות שהן בעלות ברית, על אחת כמה וכמה - בכבודם של יריביו. הוא אמנם ממהר לקבוע אחרי כל פגישה איתם שזו הייתה פגישה "נפלאה", ושהם "חברים טובים" שלו, אבל זה לא מונע ממנו אחרי זמן מה לדבר אליהם או עליהם בשפה בוטה. סין כבר כינתה את ההתנהגות האמריקאית כבריונית, ונשיאה כבר הספיק לומר שסין לא תגיש את הלחי השנייה, אלא תגיב במכת אגרוף, עין תחת עין. יחד עם זאת, היא משחקת בינתיים את משחק המבוגר האחראי והשקול ופנתה בתלונה נגד ארה"ב לארגון הסחר העולמי, ששתיהן חברות בו, על כוונת טראמפ להטיל מכסים נוספים.

מול תפיסת העולם הזו עומד טראמפ שבטוח גם בצדקתו וגם בחוכמתו, שלא לומר גאוניותו. מנהיג שבא לשנות סדרי עולם, שמשוכנע שצריך לקרוא תיגר על הסדר הנוכחי ושאינו נרתע מלייצר כאוס, לא רק בבית הלבן, אלא גם בסדר הכלכלי-הגיאופוליטי (ברית נאט"ו, כמשל) ושעבורו "פוליטיקל קורקט" זה פאסה, זה לחלשים. העולם שייך לחזקים, כמו למשל מקבילו הרוסי, ולדימיר פוטין. ובהקשר הזה, של מלחמת סחר בין ארה"ב לבין סין, יש לראות את ניסיון ההתקרבות של טראמפ לרוסיה.

בין הסכם למלחמת עולם כלכלית

תרחיש אפשרי אחד הוא ששני הצדדים מחדשים את המשא ומתן ביניהם ומגיעים להסכם, שבו סין מסכימה להסרת מכסים הדרגתית על תוצרת אמריקאית ומתחייבת שלא לנקוט בשיטות פסולות בתחום הקניין הרוחני, כאשר ארה"ב מחמירה את ההתייחסות שלה לניסיונות סין לרכוש חברות טכנולוגיה אמריקאיות. במקרה כזה, הנזקים של הצעדים שכבר ננקטו יהיו מינוריים.

התרחיש השני הוא שאין הסכם, ובעוד כחודש, ב-31.8 ארה"ב מטילה מכסים על סחורות סיניות בהיקף של 200 מיליארד דולר, ואחר כך מנה נוספת של 200 מיליארד דולר. בתרחיש כזה, ההשלכות הכלכליות תהיינה רחבות מאוד.

מהצד הסיני - סין כבר היום סובלת מהאטה בקצב הצמיחה שלה, והסימנים לכך מתרחבים, כאשר קשה לדעת עד כמה הנתונים הרשמיים שסין מפרסמת משקפים את המציאות במלואה. הממשל הסיני מנסה להוריד את המינוף של הסקטור העסקי ולגמול אותו מההתמכרות להלוואות, מה שתורם להאטה, ותהיה לממשל הסיני התלבטות קשה מאוד כיצד לטפל בסוגיה והאם להמשיך במאמץ הזה כאשר הוא מצוי תחת לחצים חיצוניים שאמורים להחריף את ההאטה.

מן הצד האמריקאי, כבר היום יש סימנים לכך שהעלייה ברמת אי הוודאות מתורגמת לירידה בסנטימנט הצרכני ובמדד מנהלי הרכש. בסיטואציה כזו צפויה ירידה בהשקעות. בנוסף, צפויה עלייה במחירי המוצרים שעליהם יוטל מכס, כפי שכבר קרה לגבי מכונות כביסה. כל זה עלול לגרום לעלייה באינפלציה שכבר חצתה את ה-2% לשנה, אם כי מצד שני ייתכן שהמגמה תנוטרל בזכות ירידה במחירי סחורות שכבר התרחשה ואולי מסמנת את החששות בשטח מפני האטה צפויה ברמת הפעילות הכלכלית בעולם. עוד סימן היכר אפשרי לכך הוא צורתו של עקום התשואה האמריקאי שהולך ומשתטח, התנהגות שניבאה 6-7 מיתונים קודמים במשק האמריקאי.

אבל, ארה"ב וסין אינן היחידות ב"משחק" הזה. טראמפ גרר לתוכו גם את מקסיקו, קנדה ואירופה, ולכל המהלכים שלו היו כבר, ועוד יהיו, תגובות מצידן, כך שבתרחיש כזה אנחנו מדברים על מלחמת סחר עולמית.

שוקי העולם בכוננות ספיגה

האמת היא שקשה מאוד להעריך את היקף הנזקים הצפויים, שכן לא ברור איזה תרחיש יתפתח. איש אינו יודע מה יהיו המהלכים הבאים של כל אחד מן הצדדים. מעבר לכך, גם בהינתן תרחיש כזה או אחר, עדיין מתקיים ויכוח ער בנושא בין הכלכלנים שכל אחד מהם מניח הנחות שונות שמוליכות למסקנות שונות בתכלית.

לכן, לכל ההערכות צריך להתייחס בזהירות, שכן שהמודלים הכלכליים לא יכולים לחזות הכל. האם מישהו יודע, למשל, להעריך במדויק מה תהיה עוצמת התגובות של השווקים הפיננסים, ואיך עוצמת התגובה הזו תשפיע על הנטייה של הפירמות להשקיע ולייצר וכיצד יושפעו מכך הצרכנים?

ובינתיים, הפד האמריקאי כבר הזהיר מפני האפשרות שמלחמת סחר תפגע בצמיחה, ולפני ימים אחדים הזהירה גם קרן המטבע הבינלאומית מפני שאננות כאשר מלחמת סחר עלולה, להערכתה, לגרוע כ-0.5% בממוצע מן הצמיחה עד 2020. היא הדגישה שהדבר עלול לפגוע גם בשוקי המניות והאג"ח הקונצרניות, שגם כך מתוחים מאוד ברמות המחירים שלהם.

מובן שככל שתקופת הביניים הנוכחית של המתנה לצעדים הבאים תתארך, כך חברות תחלטנה להשעות השקעות מתוכננות עד להתבהרות התמונה, ואם אכן מלחמת הסחר תחריף, מדינות רבות ותעשיות שונות עלולות למצוא עצמן במצב ששווקים שהושגו בעמל רב ובהשקעות עתק, יירדו לטמיון ויהיה קשה לחזור אליהם, גם כאשר מלחמות הסחר תהיינה מאחורינו.

כל המהות של הגלובליזציה בנויה על כך שלמדינות שונות יש יתרונות יחסיים בתחומים שונים מול מדינות אחרות, וההתמחות הזו מייצרת יעילות שטובה לכולן. הטלת מכסים משבשת את הפעילות הכלכלית ומעוותת את היתרונות היחסיים באופן מלאכותי. בכל אחד מתחומי הפעילות הכלכלית נבנתה והתגבשה במשך שנים "שרשרת אספקה" מסוימת שעכשיו תעמוד בסכנה, ותידרש תקופת התאמה לא קצרה למציאות החדשה שיהיה לה מחיר במונחים כלכליים.

חמור במיוחד עלול להיות מצבן של המדינות המתעוררות. המדיניות של טראמפ תפגע בהן קשה, שכן התחזקות הדולר מייצרת בעיה רצינית למדינות מתעוררות ולחברות עסקיות הפועלות בהן, שהעמיסו על עצמן בשנים האחרונות חובות דולריים גדולים בחסות הריבית הנמוכה.

lose-lose Situation

מעבר לתוצאות הכלכליות, אי אפשר להתעלם מהסיכונים החברתיים והפוליטיים שמלחמת סחר גלובלית עלולה לייצר. בתרחיש הגרוע היא עלולה לגרור את העולם למיתון ולאבטלה. מציאות כזו עלולה לחזק את המגמות של פופוליזם, התכנסות פנימה, בדלנות ולאומנות, כל מה שמאיים על המשטר הדמוקרטי, וגם על שלום העולם בדמות מלחמה קרה שעלולה לגלוש גם למלחמה חמה.

הגלובליזציה מצויה בסכנה אמיתית. צריך לזכור שהברקזיט בבריטניה, כמו גם עצם הבחירה בטראמפ כנשיא, היה בהם משום הצבעת אי אמון ואכזבה מהגלובליזציה (בהקשר זה אני ממליץ לקוראים על ספרו של נדב איל, "המרד נגד הגלובליזציה" בהוצאת ידיעות ספרים, ספרי חמד, 2018).

בסיכומו של עניין: מלחמת סחר גדולה ומקיפה לא רק שאיננה עניין של Win-Win, היא גם לא Win-Lose, היא בפשטות Lose-Lose. אין בה מנצחים, יש בה רק מפסידים, גם אם אחד הצדדים מפסיד פחות מן הצד השני. יש בה סיכונים כלכליים במישור ההשקעות, הצריכה, שרשרת האספקה, האטה עד כדי מיתון, ויש בה סיכונים גיאו-פוליטיים של העכרת האווירה ביחסים הבינלאומיים ותמורות פנימיות במדינות שבהן הדמוקרטיה הינה חלשה כבר היום.

השווקים לא מתרגשים, בינתיים

ובינתיים, שוקי המניות בשלהם. וגם מחיר הזהב שבאופן היסטורי אמור לשמש "חוף מבטחים" ולעלות, לא מתרגש.

למעט שוק המניות הסיני וזה של הונג קונג שירדו בעוצמה רבה כיוון שהדעה הרווחת היא שסין תהיה הנפגעת העיקרית ממלחמת הסחר, שאר שוקי המניות התנהלו עד כה בשקט יחסי, ודומה שהם מנסים להיאחז באופטימיות, ובהנחה שהשכל הישר יגבר וטראמפ יידע היכן לעצור. גם הדוחות הכספיים החיוביים מאוד ככלל שפרסמו החברות האמריקאיות מסייעים ליצירת אווירה רגועה יותר, גם אם תוך תנודתיות גוברת.

האם זה יימשך? הרבה מאוד אכן תלוי בשאלה האם טראמפ יעצור ובאיזה מקום. בכתבה מיום 16.4.18 במדור זה כתבתי ש"אפשר לסמוך על טראמפ שהוא לא יעצור כאן, ושהוא ימשיך לספק את הסחורה". ואכן, הוא לא "איכזב", ואין כרגע סיבה להניח שהוא יחדל מכך. כרגע לא נראה שהוא מתכוון לעצור, ואם כך יתברר, כי אז השווקים הפיננסיים לא יוכלו להמשיך בסוג של אדישות וכמעט להתעלם מהנזקים שייגרמו לכלכלה העולמית ולהשלכות שלהם גם, כמובן, על רווחיות הפירמות.

גם ישראל תוחרג מהמכסים?

ולבסוף, מה כל זה יעשה למדינה הקטנה שלנו?

גם ישראל לא תצא נקייה מנזקי מלחמות הסחר. המשק הישראלי הוא קטן ופתוח. הוא חייב חלק ניכר מצמיחתו לייצוא, ולכן כאשר הסחר העולמי מתרחב יש לו פוטנציאל צמיחה גבוה יותר, ולהיפך קורה כאשר הסחר העולמי מצטמצם. יש קורלציה חיובית ברורה בין השינוי בייצוא הישראלי לבין השינוי בהיקף הסחר בעולם. מבחינה זו, הרגישות שלו ככלל והרגישות של ענף ההייטק בפרט, היא גבוהה. מעבר לכך, ישראל, שבשנים האחרונות חיזקה מאוד את קשרי ההייטק שלה עם סין, עלולה למצוא עצמה נאלצת לבחור בין ארה"ב לבין סין, כאשר שתי המעצמות האלה מצויות במאבק איתנים, וכבר היו דברים מעולם.

האמת היא, שברמת המיקרו של מפעלי תעשייה בישראל בתחום המתכת - אלומיניום, כבר מרגישים את המכס שהוטל על האלומיניום וזה פוגע בייצוא לארה"ב בגזרה זו, שכן הוא מייקר את המוצרים, ששיעור הרווח עליהם הוא מראש נמוך יחסית, ולכן נפגע כושר התחרות של אותם מפעלים.

ובכלל, בדומה לסין, אם כי כמובן מדובר בהיקפים שונים לחלוטין, ישראל מייצאת לארה"ב הרבה יותר מאשר היא מייבאת מארה"ב. לכן ככל שרשימת המוצרים שעליהם יוטל מכס בעתיד תלך ותגדל, כך ייחשפו ענפים נוספים למכסים ולקשיים. שלושת הענפים הרגישים ביותר הם התרופות, הכימיקלים והרכיבים האלקטרוניים, שמהווים יחד יותר מ-50% מהייצוא השנתי לארה"ב (ללא יהלומים וייצוא שירותים) שעומד כיום על קרוב ל-12 מיליארד דולר.

יש אמנם מדינות שהוחרגו על ידי ארה"ב לעניין המכסים, אך ישראל, לפחות לפי שעה, אינה אחת מהן.

יש הגורסים שישראל תוכל גם להרוויח ממלחמת הסחר, למשל, בין אירופה לבין ארה"ב, שכן אם מלחמת הסחר תתרחב, למשל, בדמות מכסים מאירופה על תוצרת ביטחונית אמריקאית, כי אז התעשייה הביטחונית בישראל יכולה לצאת נשכרת מכך. 

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם