לא הרבה הביאו כבוד והערכה למדינת ישראל כמו דניאל ברנבוים. הוא הגיע לצמרת המוזיקה הקלאסית בעולם, מנצח קבוע ומנהל מוזיקלי של מיטב התזמורות. למרות הצלחתו הפנומנלית, ברנבוים עוקב בדריכות, ולפעמים בכאב, אחר הנעשה בישראל. העמדות שהוא מייצג הן שמאלניות, הוא לחלוטין מתנגד למדיניות של הימין. מדי פעם הוא גם מגיב על אירועים, אם בדיבור, ואם בכתב.
ממה מאוכזב ברנבוים
אתמול (א') פירסם ברנבוים ב"הארץ" מאמר בקשר לחוק הלאום שכותרתו "מדוע אני מתבייש להיות ישראלי". במאמר זה הוא חוזר על עמדות שעליהן כתב במאמרים קודמים, שעיקרן התנגדות לכיבוש, הבעת תמיכה בעקרונות מגילת העצמאות על שוויון כל האזרחים, חופש דת מצפון וכו'. ברנבוים מביע אכזבה מהעובדה שהעקרונות המנחים של המגילה, כמו שוויון, לא תמיד מיושמים בשטח.
צד אחד לסכסוך
בנקודה זו אני מבקש לפנות ישירות אל הסולן והמנצח המוזיקלי המכובד. אנא, קרא שוב את מאמרך. אם תעשה זאת, תראה שהוא כתוב כאילו לסכסוך באזור יש רק צד אחד. כאילו ישראל היא האשמה היחידה בכיבוש, בהפרת זכויות וכיו"ב. כאילו לפלסטינים אין יד ורגל בכל מה שקורה - גם מה שקורה להם. אני לא רואה התייחסות לעובדה שהערבים היו כאן לפנינו - אבל לא עשו דבר בכוון של הקמת מדינה. כאשר מליאת האו"ם החליטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, היהודים עשו זאת, הערבים יצאו למלחמת השמדה נגדנו.
היסטוריה רלוונטית
אתה בוודאי תאמר, ברנבוים, שזו היסטוריה שכבר אינה רלוונטית, כפי שטוענים חבריך לדעה. אין טעות גדולה מזו. אותה שנאה שגרמה לערבים לצאת למלחמת השמדה - היא קימת גם היום. היזמות לשלום מאז קום המדינה נפלו בעיקר בגלל ההתנגדות הפלסטינית. שלא יהיה לך ספק, ברנבוים - אם הערבים היו רוצים או מסוגלים לעשות שלום - הוא כבר מזמן היה. ואם אתה יכול להביא אותם לכך, תבוא עליך ברכה.
בונים חומות במקום בתים
מה שאנחנו רואים לצערנו זה שבמקום לבנות לעצמם בית, מדינה, עסוקים הערבים בכלל, והפלסטינים בפרט, בבניית חומות של שנאה וטרור. לא רק נגדנו, אלא גם בינם לבין עצמם. חבל שאתה, ברנבוים, וחבריך לא לומדים משהו מהנעשה בסוריה, שם הם טובחים אלה באלה. אם תלמד את הנושא, בוודאי תשאל את עצמך: עם אלה וכאלה אפשר לעשות שלום?
אין לי שום טענות אל המאמר שכתבת ברנבוים, הוא חשוב ומעניין. אבל גם המאמר הטוב ביותר הוא חסר ערך אם אין בו כדי להאיר, או להחשיך, את עובדות האמת לגבי שני הצדדים.
כתבות
ני"ע
