המדריך של ריס ווית'רספון להצלחה נשית בתעשייה גברית

בגיל 35, "בדיוק הזמן שבו את נעשית באמת מעניינת, כאישה", כלשונה, ראתה ריס ווית'רספון שאיכות התפקידים שהיא מקבלת הולכת ויורדת. "זה כבר היה מצחיק, כמה גרועים התפקידים האלה", היא מספרת שבע שנים אחרי. "רציתי לספר סיפורים ולקדם את ההתפתחות של התפקידים לנשים, ושקלתי לחבור שוב לאחד האולפנים הגדולים כדי לפתח סרטים. אבל בן הזוג שלי (ג'ים טות', סוכן שחקנים בכיר) אמר לי 'האני, תעשי את זה בעצמך". והיא עשתה.

כיום, ווית'רספון היא אחת המפיקות החריפות ביותר בתעשייה: ב-2014 הפכה את ספרה של גיליאן פלין, "נעלמת", ללהיט בבימויו של דוויד פינצ'ר שהכניס 369 מיליון דולר (וזיכה את השחקנית הראשית רוזמונד פייק במועמדות לאוסקר); ובאותה שנה עשתה כך גם בממואר רב המכר של שריל סטריאד, "Wild", שזכה בהצלחה ראויה לציון (52 מיליון דולר ומועמדויות לאוסקר לווית'רספון עצמה וללורה דרן, שכיכבה לצדה).

אחר כך הגיעה הסדרה "שקרים קטנים גדולים" של HBO, שם שימשה מפיקה בפועל לצד ניקול קידמן, שגם כיכבה לצדה. הסדרה, שעוסקת במערכות יחסים בין נשים ובאלימות במשפחה, זכתה כמעט בכל הקטגוריות שהייתה מועמדת בהן לפרסי אמי בשנת 2017, והפכה עוד לפני כן לתופעה תרבותית. אחרי שנים שבהן שמעה מבכירי האולפנים שאין שוק לסרטים שבמרכזם עומדות נשים, הצלחתה של ווית'רספון מעידה שהרעב כבר היה שם.

 "שקרים קטנים גדולים" בפרסי האמי / צילום: באדיבות hot

בשנתיים האחרונות ווית'רספון וצוותה בחברת Hello Sunshine מפתחים סדרות עבור הולו, NBC ואפל TV (שחברה אליה לשלושה פרויקטים; יש הטוענים כי אחד מהם הוא העסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה של סדרות ללא פיילוטים); כמו גם סרט בטרייסטאר/סוני פיקצ'רז. החברה פונה לנשים באמצעות אתר אינטרנט, מדיה חברתית, סרטונים ביוטיוב ובפייסבוק, ספרי שמע, פודקאסטים וניוזלטרים.

ובכל זאת, משרדי החברה בסנטה מוניקה, קליפורניה, משרים תחושה מיושנת-משהו. העיצוב הלופטי, עם קורות העץ והצינורות החשופים, מכונות כתיבה וינטג' ומאות ספרים, מבהירים מה בדיוק מעניין את החברה: סיפורים והאנשים שמספרים אותם. המשרד ספון הזכוכית של ווית'רספון נמצא במרחק צעקה מן החברים והחברות לעבודה, שאותן (ואותם) ניתן למצוא יושבות או עומדות לצד השולחנות, ולחלופין, יושבות בכורסה וקוראות ספר.

ווית'רספון לובשת בלייזר בכחול נייבי וחולצה כחולה עם לבבות לבנים. הופעתה נשית, אבל לא מתוקתקת. כמו שניסחה זאת חברתה, כוכבת "סקנדל" קרי וושינגטון: "דרומית קשוחה ומנומסת". הציניקנים עשויים לתהות שמא חברת ההפקה של ווית'רספון קמה רק כדי לרכוב על הגל של #MeToo, אבל Hello Sunshine נוסדה בנובמבר 2016, כמעט שנה לפני שיותר מ-60 נשים קמו לחשוף את מעשיו של המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין, ובאותה הזדמנות חשפו גם את טיבה הרעיל והבעייתי של התעשייה בכל הנוגע לאיזון בין המינים. גל העדויות על ניצול מיני מצד שחקנים דחק בווית'רספון לספר גם על אי-אילו חוויות הטרדה וניצול שעברה בעצמה, ובכללן בידי במאי, כשהייתה רק בת 16. היא גם הייתה בין יוזמות קוד הלבוש השחור לטקס גלובוס הזהב בינואר, כחלק מתנועת Time's Up.

"משהו בי עדיין מתקשה להאמין", היא אומרת בעניין המהירות שבה נעתרה הוליווד לצורך לבחון את סוגיית האפליה המגדרית. "אני מופתעת לגלות שאנשים באמת מקשיבים עכשיו. זאת גם הקלה, שלא צריך לבלות את רבע השעה הראשונה בכל פגישה בדיון על זה שאין תוכן שמיועד לנשים. במקביל, רבות מאיתנו קמות לתפוס את תפקידי הניהול ועמדות ההנהגה שלא ידענו שאנחנו כשירות להם. אני בפירוש מרגישה את זה בעצמי".

המנדט של החברה בהחלט כולל תגבור של הנוכחות הנשית על המסך, אבל המשימה האמיתית שהציבה לעצמה היא להציף קולות נשיים אותנטיים ומגוונים. יש לא מעט חברות הפקה שמתמקדות בנשים, כמו גם כמה מותגים דיגיטליים מצליחים המפיקים תוכן חברתי המיועד להן, אבל אף חברה עדיין לא ניסתה לעשות מה שווית'רספון מנסה עכשיו: להקים אולפן סרטים וטלוויזיה עצמאי מוביל, בהנהגה נשית, הפונה ישירות לקהל ופועל בכמה וכמה פלטפורמות. החזון, במשפט אחד, במילותיה: "להראות לאנשים כמה הם טעו".

עוד לא אופרה, אבל בדרך לשם

Hello Sunshine היא חברת ההפקה השלישית של ווית'רספון. כשהייתה בת 25, כשהייתה שחקנית כבר קרוב לעשור - קריירה שפיתחה במקביל לתחום ההפקה - היו לה כבר משרד וחמישה עובדים שפיתחו סרטים לאולפני יוניברסל. "לא היה לי מושג מה אני עושה," היא מודה. "בארבע שנים הפקתי סרט אחד, 'פנלופה', עם כריסטינה ריצ'י. הוא היה נהדר ואהבתי אותו, אבל היה לי ברור שאני עדיין לא מוכנה לספר סיפורים - פשוט כי לא ידעתי מה הסיפורים שאני רוצה לספר". בהמשך חברה וית'רספון אל המפיקה ברונה פפנדריאה והקימה איתה את פסיפיק סטנדרד, ופה כבר נרשמה עליית מדרגה, שבשיאה היו הלהיטים "נעלמת" ו"Wild".

 השחקנית רוזמונד פייק בסרט "נעלמת" (ברקע: בן אפלק) / צילום: באדיבות yes

ב-2014, בסביבות הזמן שבו עסקו בפיתוח של "שקרים קטנים גדולים", החלה ווית'רספון לזהות שינויים בשוק. "נשים כבר לא הלכו לקולנוע", היא אומרת, "הן ראו סדרות בסטרימינג, היו באינסטגרם ובפייסבוק. הדיגיטל ניצח. הדרך היחידה הייתה להגיע למקום שהנשים כבר נמצאות בו, ולא לצפות שהן יגיעו אלינו, לקולנוע".

הצורך לפנות לדיגיטל קיבל משנה תוקף הודות לשלושת ילדיה - אווה בת ה-18 ודיקון בן ה-14 (מנישואיה הראשונים, לשחקן ריאן פיליפה) וכן טנסי בן ה-5 (מנישואיה לטות' במארס 2011). מבחינתם, יוטיוב וסטרימינג תפסו את מקומם של הצפייה בטלוויזיה וההליכה לקולנוע. במקום להתלונן על עריצות המסכים הקטנים, כנהוג בתעשייה, ווית'רספון חיפשה את הפוטנציאל הגלום בפלטפורמות הדיגיטליות וביחסים שניתן לרקום במדיה החברתית. ב-2013 הצטרפה לאינסטגרם והחלה לבנות לעצמה קהל (כיום יש לה כ-13 מיליון עוקבים).

הפוסט השני שהעלתה לאינסטגרם אי-פעם, במאי 2013, עסק ב"האירוסין", ספרה של ג'יי קורטני סאליבן ("מתה על הספר הזה! מי קראו?"). התגובות היו ערות די הצורך להצדיק עוד המלצות קריאה. כשבישרה על העיבודים של פסיפיק סטנדרד ל"נעלמת" ול"Wild", מכירותיהם של שני הספרים זינקו. לפי אמזון, מכירות "נעלמת" שולשו לאחר יציאת הטריילר הראשון לסרט, ואז הוכפלו בסוף השבוע שבו יצא לאקרנים. ווית'רספון גילתה שהיא יכולה לבנות קהל לסרט במו ידיה, ולעשות זאת זמן רב לפני שהוא עולה.

גם השיחות שניהלה על ספרות עם נשים אחרות שימחו אותה. לאחר שהקימה מועדון קריאה בלתי פורמלי באינסטגרם, ב-2015, מצאה שהעניין שלה בהקמתה של קהילה דיגיטלית רק הולך וגובר. פפנדריאה העדיפה לדבוק בקולנוע ובטלוויזיה, והשתיים החליטו לפרק את פסיפיק סטנדרד (אף שעודן עובדות יחד על "שקרים קטנים גדולים"; עונה 2 עתידה לעלות ב-2019). ווית'רספון התחילה לתהות מי יוכל לעזור לה להקים מותג שפניו אל הקהל.

כאן נכנסת לתמונה שרה הארדן, מנכ"לית Hello Sunshine, אוסטרלית מהירת דיבור, הלב של המשרד, שלדברי ווית'רספון מזרימה בו חיים מדי יום. השתיים נפגשו הודות לפיטר צ'רנין, שהיה ראש אולפני פוקס ב-2005, כשהפיקו את "הולך בדרכי" על-פי סיפור חייו של ג'וני קאש (ווית'רספון זכתה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט). כאשר עזב צ'רנין את החברה, ווית'רספון עקבה אחרי הקריירה שלו.

צ'רנין הקים חברת מדיה משל עצמו, קבוצת צ'רנין, והשיק (בשיתוף AT&T) חברה-בת ושמה Otter Media, אשר רוכשת ומקימה מותגי מדיה לקהלי נישה. אחד המותגים האלה, Crunchyroll, הוא כיום מפיץ האנימה (האנימציה היפנית) הגדול בעולם. מי שניהלה את הרכישות של Otter הייתה הארדן.

במשך ארבע שנים חיפשה הארדן אחר מותגים קיימים בדגש נשי. הרוב, היא מספרת, "התמקדו ביופי ואופנה, בפרסום. סיפורים בווידיאו לא היו הליבה שלהם. ו-וידיאו זה דבר יקר. צריך הבנה מעמיקה כדי לבנות סביבו עסקים אמיתיים ורווחיים, וצריך להקים בשביל זה מותג שאנשים יאהבו".

בקיץ 2016 הציגה ווית'רספון את רעיון Hello Sunshine בפני צ'רנין. אחד הקריטריונים שלה היו "שאישה תנהל את החברה", אומרת הארדן. צ'רנין הפגיש בין השתיים ובנובמבר כבר הייתה Otter Media למשקיעה החיצונית היחידה של Hello Sunshine (בסכום "שבע-ספרתי", אומרת הארדן) לצד ווית'רספון, טות' והמשקיע סת' רודסקי.

סגל Hello Sunshine מונה כיום 19 נפש, ועליהם יתווספו עוד 20 עד סוף השנה, וכן, בכלל זה גם גברים. הבסיס לכול, אומרת הארדן, הוא ספרים, אלה שבוחרת ווית'רספון למועדון הקריאה - וכן, היא בוחרת כל אחד ואחד מהם - סיפקו דרך קלה לבסס את קולה של החברה. אחד הדברים הראשונים שעשתה הארדן כשהתיישבה ליד ההגה, ביוני אשתקד, היה להפוך כל בחירה לאירוע חודשי, בליווי ראיונות וידיאו עם הסופרת או הסופר (על פי רוב, המראיינת הייתה ווית'רספון), פוסטים במדיה החברתית על ההשראה שמספק ספר זה או אחר, וכן מתנות - והכול כדי לבנות קהילה.

מועדון הקריאה של ריס, שכבר יש לו למעלה מ-460,000 עוקבים באינסטגרם, טרם הגיע לסדר הגודל של מועדון הקריאה של אופרה וינפרי (יותר ממיליון עוקבים), אבל תעשיית המו"לות כבר רואה בחברה כוח שיווקי משמעותי.

 "וסטוורלד" / צילום: רויטרס - Lucy Nicholson

את הספר "שריפות קטנות בכל מקום" קראה ווית'רספון כמה חודשים לפני תאריך פרסומו, ובחרה בו למועדון הקריאה שלה בספטמבר אשתקד, לפני שהפך לרב מכר ענק. כמו "שקרים קטנים גדולים", גם הוא מלא נושאים לשיחה מרתקת (במקרה הזה אימוץ, הורות, גזע ומעמד). במקרה, זה היה כאשר ווית'רספון חיפשה סדרה להפיק לצד השחקנית קארי וושינגטון, והיא שלחה לה מייל ברגע שסיימה את הקריאה. "היא כתבה, 'מצאתי את הפרויקט שלנו!'" מספרת וושינגטון, שהייתה אז בעיצומם של הצילומים ל"סקנדל". "גמרתי לקרוא אותו בתוך 72 שעות. ננעלתי באמבטיה, פשוטו כמשמעו". את הסדרה תפתח הולו, שהגישה הצעה מנצחת וגברה על מתחרותיה.

היוזמה הטרייה ביותר של Hello Sunshine היא שותפות רב-שנתית עם Audible, מפיקת ספרי השמע הגדולה בעולם (השייכת לאמזון), שתאפשר לכל המעוניין גישה לגרסאות שמע של הספרים שתבחר ווית'רספון למועדון מדי חודש. בעסקה נפרדת (אך לא בלתי קשורה) תוכל החברה של וית'רספון, באמצעות Audible Originals x Hello Sunshine, להזמין מאת כותבים וכותבות בעולמות הספרות, התיאטרון והטלוויזיה לפרסם יצירות ראשית או בלבדית בפורמט שמע.

מודל חיקוי: גולדי הון

ווית'רספון צריכה לזוז קצת כדי לשכך את כאבי הסכיאטיקה שלקתה בה באחרונה, אז אנחנו צועדות מן המשרד בסנטה מוניקה לקפה/מכולת סמוך. ווית'רספון, שגדלה בנאשוויל, מספרת איך היה לגדול עם הורים שהיו שניהם דוקטורים בתחומי הרפואה - אביה, שפרש לגמלאות, היה מומחה אף-אוזן-גרון, ואילו לאמה יש דוקטורט בסיעוד ילדים. "אבא שלי קרא כתבי עת רפואיים ורומנים היסטוריים כל יום. אם לא היה לך משהו מעניין להגיד בזמן האוכל, זה כי לא התעסקת במחקר או שלא היית אדם סקרן. הוא לא איש של אנשים. את זה קיבלתי מאמא שלי".

כשאני שואלת מי היו המודלים שלה לחיקוי, מבחינה מקצועית, היא עוצרת לכמה רגעים של מחשבה, ולבסוף אומרת: "גולדי הון". והנה הנימוק: "כשהיא ראתה שהאולפנים לא יוצרים תפקידים בשבילה, היא הכירה את הקהל שלה וידעה ליצור סרט שמבוסס על מה שהוא רצה לראות - 'טוראית בנג'מין' או 'גברתי המאמן'. וגם דולי פרטון, שאמרה לי שאת הדברים הכי טובים שלה היא עשתה כשעבדה עם נשים". הקלישאה על נשים שמתחרות זו בזו במקום העבודה תיעלם מן העולם כשיהיו יותר משרות לנשים, היא אומרת: "שותפות זה דבר שיש לו כוח אמיתי, ואני לא חושבת שאנחנו מסובכות כל-כך עם הקטע של האגו".

זה עיקרון שווית'רספון עבדה לפיו בעבודה עם ניקול קידמן ב"שקרים קטנים גדולים", אסטרטגיה שהיא מכנה "אחת ועוד אחת שווה חמש": "אנשים רואים את ההצלחה של הסדרה, הם רואים שהיא עושה לחברה הרבה כסף, וזה יביא ליצירה של עוד תוכניות דומות".

וזה קורה מהר מכפי שהייתה עשויה לדמיין: קייסי בלויס, מנהל התוכניות של HBO, הודה באפריל כי התחייבותה החדשה של הרשת על שכר שווה (כלומר, העובדה שכוכבת "וסטוורלד" אוון רייצ'ל ווד תרוויח בעונה השלישית כמו הכוכבים הגברים שלצדה) הייתה "תוצאה ישירה" של תנועת Time's Up ושל עידוד מצד ווית'רספון. היא וקידמן, מצדן, ישתכרו יותר מחצי מיליון דולר כל אחת לכל פרק בעונה 2 של "שקרים קטנים גדולים".

בקפה, ווית'רספון מכרסמת טוגנים בשמן אבוקדו ומספרת לי על תרגיל שהיא והמשפחה נוהגים לעשות בהזדמנויות הנדירות שבהן יוצא להם לצפות יחד בטלוויזיה. אחרי פרסומות - כמו למשל הפרסומת שהוציאה באחרונה אדידס, ובה ספורטאים, דוגמנים ודי.ג'יי-ים יושבים ליד השולחן ומדברים על מה קו*ל - ווית'רספון מקפיאה את השידור ושואלת, "מה ראיתם?", ואז "הם אומרים שהם ראו חבורה של אנשים מעניינים ויצירתיים. ואני אומרת, 'יודעים מה אני ראיתי? שלוש נשים ו-13 גברים ליד השולחן. זה מה שאני ראיתי".

המשפחה שלה תמיד מבקשת שתריץ לאחור כדי לבחון את הפרסומת שוב ולבדוק אם היא צודקת, ולרוב היא מדייקת למדי. "עכשיו בעלי רואה את זה כל הזמן", היא אומרת. "את פשוט צריכה לשאול את עצמך, מה אני לא רואה".

אחד הפרויקטים שמפתחת Hello Sunshine הוא עיבוד קולנועי ל"השנים המוזהבות" של קארין טנאבה, שייצא לאקרנים בשנה הבאה בטרייסטאר-סוני. הרומן מ-2016 מציג גרסה בדיונית לסיפורה האמיתי של האישה השחורה הראשונה שסיימה את לימודיה בווסאר בשנת 1897, והייתה בהירת עור די הצורך כדי שיטעו לחשוב שהיא לבנה. ווית'רספון גברה על שאר הגופים שרצו לרכוש את הזכויות הודות לליהוק של זמרת הפופ זנדאיה, כוכבת דיסני לשעבר, שתשמש אחת המפיקות. על התסריט לסרט, שייקרא "שקר לבן", הפקידה את מוניקה בלצקי הוותיקה ("פרגו", "הורים במשרה מלאה"), שהציעה דרך להפוך את הסרט התקופתי (ז'אנר שתמיד קשה למכור לאולפנים ולקהל) לסרט מתח.

ההצעות הללו לאולפנים הן הפקות מולטימדיה: בלצקי תיארה את התסריט על רקע תמונות מן התקופה; כשהיא דיברה על סצנה, המקומות עצמם הופיעו מאחוריה. היא שחורה למחצה ויהודייה למחצה, ולכן דיברה גם על זהות; זנדאיה דיברה על "צבע-איזם" ועל החיבור שלה לחומר.

"טוב, החדשות הטובות הן שאנחנו חיים בעולם שהאנשים בו יותר פתוחים", מספרת לורן נויסטדלר, אחראית פיתוח לקולנוע ולטלוויזיה בחברה. ההערה הזו, משחזרת נויסטדלר, לא שימחה את ווית'רספון, שבדרכה חזרה אל המשרד ביקשה מן העוזרת שלה למצוא תצלומים עדכניים של מועצות מנהלים בחברות גדולות, וכן של חברי קונגרס (כדי להראות את המיעוט הנשי הברור). בכך הציגה את הסיבה שבגללה חשוב לעשות את הסרט. "ריס הייתה מאוד אמוציונלית", נזכרת נויסטדלר, "והיא אמרה לנוכחים, 'אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו חיים בעולם אחר'".

בשורה התחתונה, היא שאלה את בכירי האולפן את השאלה שהפנתה גם אל משפחתה שלה: מה אתם לא רואים? זו השאלה שעליה, מבחינתה, אמור לענות כל פרויקט של Hello Sunshine.