שבוע הבלהות של הממסד הרבני

שבוע שהחל בסקנדל אודות קידושין פרטיים והסתיים בסקנדל אודות גירושים פרטיים הוא גיהינום יח"צני עבור הממסד הרבני האורתודוכסי, אך הוא יכול לבוא בטענות על כך רק לעצמו. 

לזוגות יהודים או מעורבים שאינם יכולים או אינם רוצים להינשא דרך בית בית הדין הרבני, אך בכל זאת מעוניינים ברישום והכרה פורמליים של המדינה בהיותם זוג נשוי, קיימת כיום רק אלטרנטיבה אחת - והיא לטוס לחו"ל, להינשא שם אזרחית, לחזור לארץ עם תעודת נישואים ולהירשם במשרד הפנים כנשואים.

זוגות שלא רוצים להינשא באמצעות בית הדין הרבני, אך עומדים על עריכת טקס הנישואים בישראל, יפנו לטקס קידושין פרטי. טקס זה יכול להיות מנוהל על-ידי רב אורתודוקסי שאינו מוכר על-ידי הרבנות לצורך רישום נישואים, רב רפורמי, שחקן תאטרון או כל אדם אחר שיבחר לתפקיד. יש חופש מוחלט בבחירת מנהל הטקס ואופיו, אך מכשלה אחת: הוא אינו מוכר על-ידי אף אחת מרשויות המדינה כנישואים, ובני הזוג ייוותרו במעמד של ידועים בציבור, על כל המשמעויות הנובעות מכך, לטוב ולרע.

מאחר שלא מתנהל כל מרשם לגבי קידושין אלה, קשה לאמוד את היקפם, אך מתברר כי מי מדייני בית הדין הרבני בחיפה ראה בכך איום ממשי על הממסד, והורה למשטרה לחקור רב קונסרבטיבי על העבירה הפלילית של עריכת קידושין פרטיים, כלומר נישואים ללא רישומם כחוק.

אם המטרה הייתה ליצור הרתעה כלפי רבנים העורכים טקסים פרטיים, הרי שהיא חזרה אל בית הדין הרבני כבומרנג. החקירה המשטרתית זכתה לחשיפה תקשורתית עצומה, שהביאה עמה הן פרסום לאפשרות לערוך טקס אלטרנטיבי בקרב כלל הציבור והן אווירת גינוי ומורת-רוח מהתנהלות בית הדין הרבני.

לא חלפו אלא מספר ימים, והפעם זכה לפרסום טקס גירושים שערך הרכב רבנים פרטי. מדובר באישה שבית הדין הרבני הכיר בה כעגונה משבעלה נמלט מהארץ ומסרב לתת לה גט. בית הדין הרבני לא הצליח להביא את הבעל להסכים למתן הגט בדרכים הקונבנציונליות שמתיר לו החוק, ולכן ביקשה האישה שבית הדין יכריז על נישואיהם כבטלים למפרע, על בסיס הטענה שאחד מהעדים לטקס הנישואים הורשע בפלילים בעבירת מין, ובכך הפך פסול לעדות.

ללא ביטול הנישואים, התינוק שעתיד להיוולד לאישה המעוגנת בשבועות הקרובים יחשב כממזר, ולאחר שבית הדין הרבני דחה את בקשת האישה בהחלטה מעוררת מחלוקת, נחלץ לעזרתה גם הפעם רב שאינו חלק ממערכת בית הדין הרבני, וקבע כי הנישואים בטלים. בדומה לטקס הנישואים הפרטי, גם הגירושים הפרטיים אינם מוכרים על-ידי המדינה ומוסדותיה, ובכל זאת יש בהם כדי לפגוע בתמיכה הציבורית במוסדות הרבנות הראשית.

הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים הפועלים תחתיה נהנים ממונופול לגבי הנישואים והגירושים של זוגות יהודים בישראל, אולם אסור להם להיות שאננים. הם זקוקים לאמון הציבור, ודומה כי הכרסום בו הולך ומתרחב.

האירוניה היא שהפונים לקידושין פרטיים או לגירושים פרטיים הם זוגות שהיהדות חשובה להם. בני זוג שהמעמד ההלכתי לא מעניין אותם, לא זקוקים לרב שיערוך קידושין פרטיים, הם יכולים לערוך טקס אזרחי בחו"ל או לחיות כידועים בציבור. אישה שהמעמד ההלכתי לא מעניין אותה, לא תעבור כאלו יסורים כדי שבנה לא יוכרז כממזר, שהרי ממילא ההשלכה היחידה שתהיה לכך היא מניעתו מלהינשא בבוא יום, באותו בית דין רבני, שלגישתה הסב להם עוול נורא. אנשים אלה לא הפנו את גבם ליהדות ואף לא למוסד הרבני, הוא זה שהפנה את גבו אליהם, ועל כך מן הראוי שיערוך חשבון נפש נוקב, בטרם הציבור יערוך זאת עבורו.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il