המספרים של תן ביס רק מגבירים את החשד שמדובר בדואופול

כ-900,000 עובדים, רוב-רובו של כוח העבודה הישראלי, מזמינים את ארוחות הצהריים שלהם מידי יום באמצעות חברות לסליקת ארוחות. ההערכה היא שכ-90% מהעובדים עושים זאת באמצעות אחת משתי החברות; תן ביס וסודקסו (המוכרת יותר כסיבוס).

כך, מסעדן המבקש לספק ארוחות צהריים לעובדים, חייב לעשות זאת באמצעות אחת משתי חברות אלה. שתי הסולקות מצדן גוזרות עמלה עבור הקישור שהן מבצעות בין המסעדן לסועד הרעב, עמלה ששיעורה נע, כך מעריכים, בין 5%-12%. דומה כי שיעור עמלה שכזה נחשב חריג כמעט בכל קנה-מידה לשירותי תיווך מסוג אלה שמספקות תן ביס וסיבוס. אפילו עמלת הסליקה של חברות האשראי, הנוטלות על עצמן סיכוני אשראי משמעותיים ורגולציה קפדנית, נעה בין 0.8%-3%.

על הרווח החריג של חברות ההסעדה ניתן היה לעמוד בימים האחרונים, עת פורסמה רכישתה של תן ביס תמורת למעלה מחצי מיליארד שקל (!), וזאת מבלי שבושלה בה ארוחה אחת.

תן ביס, נבהיר, לא מספקת לא ארוחה ולא כריך בודד. היא אף אינה מפעילה את שירותי השליחים. כל תפקידה מסתכם ביצירת מארג התקשרויות בין המסעדנים למעסיקים, מתן שירותי ניהול ההזמנות עבור העובדים, ניהול ממשק ההתחשבנות מול המעבידים והמסעדות וסליקת התשלומים. זה אולי נשמע כמו הרבה, אבל כנראה שדי בצוות של כ-150 איש כדי לנהל את כל הפעילות הזו.

הרווחיות הגבוהה שהפגינה תן ביס (כפי שפורסמה על-ידי הרוכשת) - שתוצאתה, כך ניתן להעריך, היא עסקת הרכישה של תן ביס - מהווה עדות נוספת לכך שהשומן שנצבר במהלך בישול הארוחה ואספקתה לסועד הרעב מצטבר כנראה ברובו במקום אחד - והמקום הזה הוא לא מחבתו של המסעדן שבישל את הארוחה וגם לא בכרסו של הסועד, אלא דווקא אצל המתווך - חברת הסליקה.

עניין הנוגע לכיסו (וכרסו) של כל עובד

מי שחושב שנטל העמלה הגבוהה נופל רק על כתפי המסעדן - טועה. המסעדן, ככל בעל עסק, חייב לגלגל לפחות חלק מהעמלה אל המעסיקים, אבל לא רק אליהם. בגלל הנחיות רשויות המס מחויבים המעסיקים לגלם את שווין של הארוחות לעובדים. עובדים רבים גם מבצעים השלמת תשלום ישירות לחברת סליקת הארוחות (באמצעות התקשרות ישירה עם כרטיסי אשראי אישיים מול סולקת הארוחות). זאת ועוד, יותר ויותר עובדים המתקינים על מכשירי הטלפון שלהם את האפליקציה של חברות הסליקה יכולים להזמין שירותי משלוחים מהמסעדות גם בשעות הפנאי שלהם. התוצאה היא שהעלות הגבוהה של שירותי התיווך שמספקות חברות הסליקה מושתת במישרין ובעקיפין גם על הצרכן-העובד.

בנסיבות הללו, בהן מדובר בעניין הנוגע לכיסו (וכרסו) של כמעט כל עובד במשק, ניתן היה לצפות מרשות ההגבלים העסקיים לניהול בדיקה מעמיקה וממצה בתחום האהוב על הרשות לאחרונה - תרומת העמלה הגבוהה ליוקר המחיה והדרך להפחיתה. ובענייננו - שאלת תרומת חברות הסליקה והעמלה השמנה שהן גוזרות ליוקר המחיה.

רשות ההגבלים, יש לזכור, כבר פתחה בעבר בבדיקות ובחקירות (ואף נקטה צעדי אכיפה של ממש) ביחס לפעולות שהשפעותיהן על התחרות ועל הצרכנים קטנות בהרבה מעניינן של חברות סליקת הארוחות, נושא הנוגע כמעט לכל עובד בישראל. אלא שהרשות, אשר אף קיבלה תלונות בעניין, פרסמה הודעה לפיה "ממצאי הבדיקה לא העלו חשש להפרה של חוק ההגבלים העסקיים". קבעה ולא פירשה.

ההודעה הלקונית של הרשות, בעיקר לאור ההודעה השבוע על עסקת תן ביס, היא תמוהה, בלשון המעטה. הרשות כבר קבעה בעבר, כי שוק "סליקת הארוחות" הוא שוק בפני עצמו, וכי למעסיק, למסעדן או לסועד אין תחליף של ממש אלא שימוש בשירותי חברות הסליקה, היינו, תן ביס או סיבוס.

אז מה יכלה רשות ההגבלים לעשות? לא מעט.

מקום ששוק נשלט על-ידי שני שחקנים (שהיקף שליטתם בשוק דומה), יכולה הממונה על ההגבלים להכריז על קיומו של מונופול - או דואופול. הכרזה כזו, הגם שאינה נדרשת מבחינת הוראותיו של חוק ההגבלים העסקיים כדי לאוכפו, הייתה מהווה ראיה לכאורה בכל הליך שיפוטי, והייתה פותחת את הדרך בפני מסעדנים ובפני הציבור הרחב לאכיפה אזרחית.

בהליכי אכיפה אזרחית יכול התובע, בעל מסעדה או תובע ייצוגי, להסתמך על הכרזתה של רשות ההגבלים כראיה לכאורה מבלי שיידרש למשאבים הכלכליים הניכרים הדרושים כדי להוכיח את דבר קיומו של השוק הנבדל מכלל שוק ההסעדה, את קיומו של מונופול או את קיומו של דואופול. תובע כזה היה יכול לאכוף שינוי בשוק, אם על דרך תביעות בנזיקין ואם על דרך תביעה ייצוגית. אלא שקביעת רשות ההגבלים העסקיים, לפיה לא מצאה ראיות להפרת החוק, סותמת במידה רבה את הגולל על האפשרות שנראה אכיפה אזרחית בשנים הקרובות ביחס לחברות סליקת הארוחות.

אינדיקציה לרווח גבוה בלתי הוגן

זאת ועוד, הרווח החריג שמפגינה תן ביס, כך לפי הפרסומים, יכול היה להוות ראיה או לכל הפחות אינדיקציה להנחה שכדואופול, חברות הסליקה גובות רווח גבוה בלתי הוגן. לאחר שנים של מחלוקות וקביעת עמדות שונות בעניין, קבעה רשות ההגבלים כי ניתן יהיה לראות בגבייתו של רווח שכזה משום הפרה של הוראות חוק ההגבלים העסקיים. הפרה כזו מקימה לא רק זכות לאכיפה אזרחית, אלא מאפשרת לרשות ההגבלים לנקוט בעצמה צעדי אכיפה כנגד מפר החוק, לרבות על דרך הטלת עיצומים כספיים משמעותיים שיכולים להגיע לעשרות מיליוני שקלים.

בעולם בו התגייסה רשות ההגבלים כל-כולה רק לאחרונה למאבק המתוקשר שמנהל שר הכלכלה ביבואנים וביבוא הבלעדי לישראל, ניתן היה לצפות לאקטיביזם משמעותי יותר מהרשות בעניין הנוגע כמעט בכל סועד ועובד בישראל. אלא שהרשות בחרה שלא לעשות כן. ועד שתעשה כן, יישארו מרבית העובדים במשק עם פחות כסף בכיס - או סתם רעבים.

■ הכותב הוא מומחה בדיני התחרות, פרטיות ואנרגיה.