שיפצתם וזיהמתם? תפנו את הפסולת

פסולת בניין היא בעיה סביבתית חמורה ואקוטית, שמלבד המפגע הנופי שהיא מייצרת, היא מהווה סכנה לבריאות הציבור. פסולת זו נשרפת ומייצרת זיהום אוויר, מזהמת מקורות מים וקרקע ויוצרת נזקים של מאות מיליוני שקלים לשנה. מדובר בבעיה חמורה שמדינת ישראל מתמודדת איתה עשרות שנים. מדי שנה נוצרים כ-6.2 מיליון טון פסולת בניין מתוכה 1-3.5 מיליון טון מושלכים בשטחים פתוחים ולא באתרי פסולת מוסדרים. זרם פסולת בניין עלול להכיל חומרים מסוכנים דוגמת אסבסט, דבקים, קרקע מזוהמת ועוד חומרים אשר מחייבים טיפול מתאים.

נתונים אלה מלמדים כי בעניין זה ישראל דומה למדינות עולם שלישי. שכן, לא רק שהפסולת אינה ממוחזרת, אלא היא אף יוצרת מפגעים סביבתיים חמורים, מסכנת את בריאות הציבור ופוגעת בערך הקרקע. כבר מספר שנים שהמשרד להגנת הסביבה מקדם הצעת חוק שמטרתה לטפל בבעיה. בכנס קלינטק שהתקיים בגני התערוכה ביוני השנה, הנושא עלה שוב לכותרת ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנצינגר, מסר כי המשרד מקדם הצעת חוק שצפויה לעלות לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה כבר בשבועות הקרובים.

הצעת החוק החדשה צפויה להטיל את מלוא האחריות לפינוי פסולת בניין לאתר פסולת מוסדר על "יצרן פסולת". זאת בשונה מנוסחים קודמים של הצעת החוק שהטילו את רוב האחריות על הרשויות המקומיות. ומיהו אותו יצרן פסולת? קבלן או כל גורם אחר שעורך שיפוץ או על בעל המבנה. כלומר, גם אדם פרטי המבצע שיפוץ נכלל בהגדרת "יצרן פסולת" ויוטלו עליו חובות מכוח הצעת החוק החדשה.

הרפורמה תכלול, בין היתר, חובה של יצרן הפסולת להתקשר עם מוביל מורשה ולפנות את פסולת הבניין לאתר מורשה שיספק את כלי האצירה ושירות הובלת הפסולת. אצירת פסולת הבניין תבוצע אך ורק באמצעות כלי אצירה רשומים שהוצבו על ידי מתקנים מורשים, ויפונו על ידי מובילים מטעם המתקנים המורשים, כאשר רק מוביל מורשה עם רישיון יוכל להוביל את פסולת הבניין. המשרד להגנת הסביבה יקבע אילו אתרי פסולת יוכלו לספק את השירות, כאשר כיום הרשימה כוללת כ-30 אתרים מורשים, אך היא צפויה לגדול עם כניסת הרפורמה לתוקף.

מלבד החובות שקבועות ברפורמה המוצעת, הרפורמה כוללת בתוכה סנקציות משמעותיות ליצרן פסולת שלא יפעל בהתאם להוראות החוק, שיכולות להגיע לקנסות של עשרות אלפי שקלים ואף עונשי מאסר. כך לדוגמה, יצרן פסולת שלא פינה פסולת לפי החוק יכול לקבל עד שנה מאסר או קנס של 100 אלף שקל. המשרד להגנת הסביבה מעריך את התועלת הישירה למשק מיישום החוק, מלבד הקטנת הפגיעה בשטחים הפתוחים, ב-210 מיליון שקל בשנה.

מדובר ברפורמה מבורכת, עם זאת ספק אם האחריות הרחבה המוטלת על "יצרן הפסולת", ובכך בעצם מגולגלת על הציבור, היא הדרך הנכונה לפתור את בעיית פסולת הבניין. שכן, המחוקק יכול היה לבחור אלטרנטיבות שונות, לדוגמה, מודל "אחריות יצרן מורחבת", בדומה למודל הקיים בחוקים סביבתיים רבים דוגמת חוק הפיקדון, חוק האריזות והחוק לטיפול בפסולת אלקטרונית. מודל זה מחייב את היצרנים והיבואנים של חומרי בניין להפעיל מנגנונים שנועדו לייצר טיפול נאות בפסולת.

■ כהנא לוינזון היא ראש מחלקת איכות הסביבה בנשיץ ברנדס אמיר, וניסנבוים היא עורכת דין במחלקה.