כשקיבוצניקים פוגשים פרייבט אקוויטי: עמיעד חושש מפימי

בשבילים השלווים של קיבוץ עמיעד בצפון הכינרת לא מורגשת תכונה מיוחדת בעקבות העסקה עם קרן פימי, שרכשה בשבוע שעבר 9% ממניות המפעל הקיבוצי, "עמיעד מערכות מים". אף על פי שעבור הקיבוץ אלה אמורות להיות חדשות טובות - מדובר בהבעת אמון גדולה מצד קרן פרייבט אקוויטי שהשביחה כבר עשרות חברות, ואפשר להניח שכך היא תעשה לחברה שנמצאת בשליטת הקיבוץ (48.4%) ונסחרת בבורסת AIM הלונדונית לפי שווי של כ-60 מיליון דולר - אבל משהו בכל זאת מחזיק את חברי הקיבוץ מלפתוח את השמפניות.

"יש הרבה חוסר ודאות", אומר גורם המקורב לנושא. "ראינו מה פימי עשתה באורמת ובחברות אחרות, כמו גילת וריטליקס (שבהן ניהלה מאבקי שליטה עד לקבלת השליטה)". העובדה שפימי רכשה "רק" 9% (מידיה של KBI, אחת הקרנות הזרות שהחזיקו במניות עמיעד מערכות מים), לא מרגיעה אותו: "לי לפחות ברור שפימי לא תסתפק בזה. זה מעורר חשש שחברי הקיבוץ ימצאו את עצמם במיעוט, או שיופעל עליהם לחץ למכור את השליטה. והם עוד לא שם".

גורם אחר המקורב לעסקה טוען: "ראינו מה קרה כשיש להם את השליטה", ברומזו לתוצאות המאכזבות של החברה (ועל כך, בהמשך).

ואילו גורם שלישי, שהתעניין בעבר בהשקעה בעמיעד, לוקח את שתי הגרסאות האלה ומתמצת מהן את מה שאפשר לכנות בשם "הפרדוקס הקיבוצי", אותה אנומליה שנוצרת ברגע שקצב החיים בקיבוץ נפגש עם כסף גדול: "צריך להבין שקיבוצניקים מדברים בשפה אחרת", הוא מסביר. "ב'קיבוצניקית' החברה זה 'המפעל', יש להם כל הזמן שבעולם, ועד שהם מחליטים, הלך המומנטום. אתה מדבר איתם על צמיחה, והם אומרים לך: בשביל מה אנחנו צריכים צמיחה? מה רע לנו ככה".

את אקורד הסיום נותן עודד רוזן, מוותיקי הקיבוץ: "כרגע המצב מבחינתנו הוא קרן אחת נכנסה במקום השנייה, כך שאין כל שינוי. אבל נכון הוא שכולנו מכירים את פימי, ואנחנו מניחים שבאיזה שלב הם ירצו להגדיל את ההחזקה, אולי דרך שותפות, אולי דרך קנייה. יש המון אפשרויות. הדיון הזה של ה'איך' עוד לא התקיים אצלנו. כשזה יהיה רלוונטי, פימי תפנה להנהלה, תציע הצעות, יביאו את זה לאסיפת חברים. אבל זה לא המצב כרגע, ולכן אנחנו מאוד רגועים".

"גיוס כסף זה אומר דילול"

עמיעד, המייצרת מערכות לסינון מים, הוקמה ב-1962. בתחילת הדרך התמקדה בפטנטים שונים לחקלאות וכעשור לאחר מכן עברה לייצור מסנני מים מפלסטיק. החברה קצרה הצלחה רבה והפכה לאחת המובילות בתחומה. הקיבוצניקים, כמו קיבוצניקים, השתמשו ברווחים כדי לשפר את איכות החיים בעמיעד. יו"ר החברה לשעבר, טל ישועה, סיפר בעבר, בראיון ל"כלכליסט", שהאשראי שניתן למפעל, נוצל לטובת בנייה בקיבוץ. התוצאה הייתה ידועה: הקיבוץ נקלע לחובות של כ-50 מיליון שקל.

ב-1997 אותגרו דפוסי החשיבה הקיבוציים עם כניסתה של גאון אחזקות, שרכשה 26% מעמיעד. "עד אז חיינו בצורה אחרת לגמרי", סיפר בעבר ל"כלכליסט" ברי קולמן, מוותיקי הקיבוץ והמפעל. "[לפני כן] באסיפות מישהו היה מעמיד עצמו כמועמד למנהל המפעל, והיינו מצביעים בלי להבין יותר מדי בכלכלה. פתאום הכול השתנה: המפעל שלנו, שהקמנו וטיפחנו והשקענו בו - פתאום רבע ממנו הולך למישהו אחר. פתאום מגיע מנהל מבחוץ. זה לא היה קל".

גאון הובילה את החברה למהלכים עסקיים שהיטיבו איתה. ההכנסות גדלו, החובות כוסו, ועמיעד אפילו רכשה חברה-בת. בהובלתה של גאון, יצאה החברה להנפקה בבורסת ה-AIM בלונדון. ב-2007 הגדילה החברה את מכירותיה בכ-30% לעומת 2006 וסיימה את השנה עם מכירות של 57 מיליון דולר ורווח נקי של קרוב ל-5 מיליון דולר. במחצית הראשונה של 2008 מכרה החברה ב-39.5 מיליון דולר והרוויחה קרוב ל-4 מיליון דולר.

כשנה לאחר ההנפקה יצאה גאון אחזקות מהחברה, וב-2009 קיבל הקיבוץ שותף חדש: קרן ויולה, בראשות הראל בית-און, שרכשה את מניותיה של קבוצת השקעות איסלנדית בשם אטורקה (23%) תמורת 9 מיליון דולר. בית-און, ושותפתו דאז, אסנת רונן, ישבו כדירקטורים בעמיעד, וכמנכ"ל החברה מונה אריק דיין מקיבוץ הגושרים. כאשר ויולה רצתה לקחת את החברה לשלב הבא, ולגייס כסף באמצעות הנפקה נוספת - בקיבוץ חששו. "גיוס כסף זה אומר דילול", אומר גורם שמכיר את הנושא מקרוב, "בקיבוץ התלבטו, ולא החליטו, ואז זה הפך להיות כבר לא רלוונטי".

דיין, המנכ"ל לשעבר שכיום משמש כמנכ"ל חברה קיבוצית אחרת (כרומגן), מנתח יותר לעומק: "קיבוץ הוא בעל מניות טוב, מחובר לקרקע, לתעשייה, לציונות, אבל הוא גם בעל מניות שאוהב סטטוס קוו. הבורסה היא חיה שקשה לנהל אותה, את צריכה לדווח, והקיבוץ לא אוהב דברים כאלה, ולכן כל שינוי כזה מלמעלה הוא לא פשוט בכלל".

 המפעל בקיבוץ עמיעד / צילום: אסף סולומון

"שוק מבוזר ומורכב"

ויולה, מעידים גורמים בשוק, אף שנחשבה בעיני רבים כוח מניע ב"עמיעד מערכות מים", התייאשה מהקושי להוביל מהלכים עם שותף כמו הקיבוץ, שכאמור מתנהל בקצב אחר ובחשיבה אחרת, ויצאה - עם סכום שהוא בערך פי 3 על הכסף.

בשנים האחרונות, עם או בלי קשר ליציאה של ויולה, נראה שהחברה מדשדשת: היא לא פרצה לשווקים חדשים והרווח שלה (רווח נקי של כ-3.2 מיליון דולר), ביחס לשווי (59 מיליון דולר), נמוך יחסית. גורמים המכירים את הנושא מציינים כי הסיבה לדריכתה במקום היא לאו דווקא הרוח הקיבוצית אלא פשוט שינויים שקרו בשוק, במקביל לחוסר הצלחה בכניסה לשוק עם מוצרים חדשים. "עמיעד מתמחה בסינון וניקוי מים כבר 40 שנה והיא מהמובילות בעולם בתחום הזה", מסביר ל-G דורי יבזורי, מנכ"ל החברה זה כשנה וחצי. "יחד עם זאת, מדובר בתחום מאוד גדול ורחב, של הרבה מאוד הזדמנויות ובמקביל זה שוק מבוזר ומורכב וצריך לדעת איך להסתדר בו".

אחד התחומים שעמיעד שמה עליו את יהבה הוא מה שנקרא "מי הנטל" - המים שהאוניות שואבות ל"בטנן" תוך כדי שהן שטות בים, כדי לייצב את עצמן, ופולטות אותם כשהן מגיעות לחוף. התקנות החדשות דורשות מהאוניות להתקין מערכות סינון עבור המים האלה. בנוסף, עמיעד נכנסה גם לאספקת מערכות סינון בתחומי הגז והנפט. "כל אלה", מסביר דיין, המנכ"ל לשעבר, "הם תחומים מורכבים יותר, ופחות טבעיים לה".

"בסוף, ברוב מוחץ של המקרים זה ניהול", אומר גורם המקורב לנושא. "לפעמים יש באמת משתנים חיצוניים, אבל הדרישה מחברה זה שהיא תדע להתמודד גם נוכח משתנים כאלה, שלא בשליטתה. פימי לא מחפשת עסקות שבהן אין לה שליטה ויכולת לכוון את עסקי התאגיד. לפעמים לצורך כך זקוקים ל-51%, לפעמים מספיקים 40%. זה לא נובע מאיזה אגו או רצון לשליטה, אלא בגלל שפימי היא גוף שיכול להביא ערך, ולצורך כך היא זקוקה ליכולת להשפיע".

"הכדור אצל בעלי המניות"

החזון של פימי נשמע טוב ויפה על הנייר, אבל צריך לשאול, לאור ההיסטוריה, ויותר מזה, לאור "הנפש הקיבוצית" של חברי עמיעד, מה יקרה אם תוכניותיה של פימי להגיע לשליטה לא יתקבלו בקיבוץ במחיאות כפיים, מה שנשמע כמו אפשרות שאינה בלתי הגיונית.

נכון לעכשיו, פימי מצהירה שהמהלכים שהיא תעשה יהיו ידידותיים: "פימי לא נכנסת בכוח"', מסביר גורם בכיר בשוק ההון, "היא לא עושה דברים אם לא מאוד-מאוד רוצים את זה. אם תהיה התנגדות, היא כנראה לא תעשה את זה, אבל פימי דווקא מעריכה שיפרסו לה שטיח אדום. אם לא ימחאו לה כפיים, היא לא תיכנס. בינתיים המניה כבר עלתה כתוצאה מהכניסה שלה, כך שאין בעיה".

במציאות, המצב כנראה מורכב יותר, בוודאי כשמסתכלים על ההיסטוריה של פימי, בעלת מוניטין של קרן אגרסיבית שלא מוותרת בקלות: בכפרית, למשל, סירבו לכניסתה, ויו"ר ועדת הביקורת של החברה טען כי מדובר ב"קרן אלימה מדי"; באורמת פימי סייעה למייסדים, בני הזוג גורניצקי, לבלום את ההשתלטות העוינת של גזית, ובסופו של דבר הפכה לבעלת המניות הגדולה בחברה (בשנה שעברה נמכרה לגוף אמריקאי באקזיט של כמעט פי 3 על הכסף); וגם בריטקליס ובגילת היא לא נבהלה מהמכשולים שהועמדו בפניה בדרך לשליטה.

בעמיעד המצב מורכב עוד יותר, שכן לא כל חברי הקיבוץ מחזיקים מניות בחברה הקיבוצית. הקריטריון הוא תאריך קובע כלשהו שנקבע בזמנו, מה שמביא לכך שעיקר המחזיקים במניות הם ותיקי הקיבוץ, באמצעות קרן החושלים, שבראשה עומדת חברת הקיבוץ, אפרת פאר.

פאר משדרת אופטימיות נוכח כניסתה של פימי: "בסך הכול אנו רואים בזה צעד טוב מאוד, המהלך של ישי דוידי (מייסד פימי ובעל השליטה) רק מחזק את מה שאנחנו חושבים - שהחברה מצוינת ושההנהלה מצוינת".

 ישי דוידי / צילום: איל יצהר

מנכ"ל עמיעד יבזורי הציג בעבר, לפחות כלפי חוץ, עמדה חיובית כלפי מהלכים שכאלו, בתנאי שהם נעשים בהסכמה: "חברות קיבוציות לא נבנות כדי להשביח ערך ולצאת החוצה, הן שם כדי להישאר", הוא התבטא בדצמבר האחרון בכנס הכלכלי השנתי לתאגידים, ביוזמת פירמת עוה"ד ש. פרידמן, ופירמת הרו"ח PWC (הדברים פורסמו באתר ספונסר). "כניסת קרן משנה את כללי המשחק - גם בזוויות ההסתכלות וגם בפרמטרים ניהוליים. הקרן מכניסה את שיטות הניהול שלה, ההסתכלות העסקית שלה, והיכולת לקבלת החלטות נכונה. כאשר יש זהות אינטרסים וכימיה בין הצדדים זה יכול להקפיץ את החברה".

היום הוא מתנסח בהרבה יותר דיפלומטיות: "כרגע אנחנו מדברים על כניסת מיעוט", הוא אומר ל-G. "כדי להגיע לפוזיציה, פימי צריכה לקבל הסכמה מבעלי המניות האחרים, וזה יכול להיות מחר, או בעוד חמש שנים. אנחנו כמובן שמחים בכל מי שמגלה עניין בחברה ושותף לראייה שלחברה יש פוטנציאל גדול, ומוכן לתרום להצלחה שלה, וכל אחד שעושה את זה, זה סימן חיובי. ההצלחה שלנו תלויה בתרומה של כל בעלי המניות. לפימי יש יכולת לתרום גם להצלחה של החברה וגם לעשות עוד דברים, אבל זה עוד מאוד ראשוני. זה לא משהו שבסיטואציה הנוכחית יכול לקרות. זו לא פעם ראשונה שיש פרייבט אקוויטי בחברה, היו בעבר אחרות, אנו מכירים את הסיטואציות. בכל מקרה, כרגע אנו בקלוזינג פריוד, לא יכולים לדבר על תוצאות ולא על כיוונים".

אבל אתה לא ילד, ניהלת חברה או שתיים, ברור לך שפימי לא נכנסה כדי להישאר עם 9%.

"גם כשהקרן שאותה החליפה פימי נכנסה לחברה, חשבו שהם הולכים לעשות מהלכים אחרים. יש הרבה אפשרויות וכל אחד מאיתנו יכול לשער את ההשערות שלו. אני שמח על ההתעניינות ועל ההכרה בפוטנציאל שבחברה, ואני מברך כל אחד שמוכן לתרום למימוש הזה".

מה הציפיות ממך כמנכ"ל?

"הציפיות ממני לא שונות מהותית מאשר הציפיות מכל מנכ"ל אחר של חברה: להציג מסלול של צמיחה והשאת ערך לבעלי המניות. התחום הוא גדול ורחב, וצריך למצוא את היתרון התחרותי. אנחנו צריכים כמנהלי החברה לעשות את המקסימום לטובת החברה. אם בעלי המניות מחליטים לממש החזקותיהם בחברה או להשקיע בה, יבורכו. תפקידנו למצוא מקורות אחרים שיאפשרו לחברה לגדול ולצמוח".

הופתעתם מהכניסה של פימי?

"הנושא היה לא בלתי סביר, כי פימי קונה שליטה והיא הצהירה שהיא קונה שליטה במהלכים מוסכמים ידידותיים ולא במהלכים חד צדדים. הפעולה היא קצת חריגה בנוף של פימי, אך היא לא בלתי סבירה. הכדור כעת במגרש של בעלי המניות. לחברה יש אינטרסים מאוד ברורים, וזה לקבל את הכלים הדרושים עבורה, ואת זה היא מצפה לקבל מבעלי המניות או אלה שיהיו בעתיד. אנחנו נמשיך לנסות ולהצליח ולפתח את העסקים".

"מנוגד לחשיבה הקיבוצית"

למרות הדיפלומטיות הזהירה של המנכ"ל יבזורי, ישנם קולות אחרים, חשדניים יותר. "אחד הדברים שחברות קיבוציות לא הפנימו זה שכשאני מכניס שותף, אין לו אותו סט של אינטרסים", אומר גורם שמכיר מקרוב את הנושא. "זה פשוט מנוגד לחשיבה של הקיבוצים".

אבל בעצם, קיבוץ עמיעד היה כבר בסרט הזה. אז למה החששות הגדולים?

"הקיבוץ היום לא חזק כמו שהיה לפני חמש שנים. הוא מורכב מהרבה יחידים עם זכויות שונות. הם עברו תהליך של שיוך נכסים ולא כולם מחזיקים במניות. מי שיש לו מניות בקרן החושלים הם אלה ששולטים, כך שנוצרה הפרדה בין האינטרסים של הקיבוץ לבין החברים".

למה לדעתך פימי נכנסו לחברה בצורה כזו?

"הנחת העבודה היא שהם רוצים לסמן לכל הקרנות האחרות שיתרחקו. אני מעריך שבשלב הבא פימי תנסה להגיע לדיאלוג עם הקיבוץ על כניסה לגרעין השליטה, ובהינתן שהקיבוץ הוא בפוזיציה של מכירה, פימי תשאף להיות בעלת השליטה. הקיבוץ יצטרך עכשיו לבחור אם להגיע לאיזו הסכמה, להזמין נציג של פימי שיישב בדירקטוריון, או לקחת פוזיציה יותר סרבנית".

ההנהלה לדעתך צריכה לחשוש?

"פימי לא נוטה להחליף הנהלות, בטח לא בשלב הראשון. הנחת העבודה של פימי היא שאפשר להוציא מההנהלה יותר ממה שהוציאו ממנה קודם, כך שאני מניח שלא נראה זעזועים בחברה בכיוון של החלפת הנהלה".