האיחוד "עושה פרצופים": אירופה נאבקת בסנקציות על איראן

החלטת ממשל טראמפ לחדש את הסנקציות על איראן, החל בבוקר יום ג', שעון ישראל, התקבלה בחריקת שיניים באיחוד האירופי. האירוניה בעובדה שדונלד טראמפ מנתץ או מחליש בריתות וארגונים בינלאומיים, אך בה בעת קורא לחזית אחידה נגד טהראן, לא נעלמה מעיני האירופים.

ז'אן קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית, וטראמפ הסכימו אמנם לפתוח "דף חדש" ביחסים בין ארה"ב לאירופה, ביולי, אבל חיכוכי הסחר המתמשכים עם וושינגטון, לרבות האיום שאף פעם לא נגנז כליל להגביל יצוא רכבים מתוצרת אירופה לארה"ב, רק מגבירים את מורת הרוח בבירות אירופה ממה שנתפס כתכתיב מהבית הלבן.

במאי, ביום שבו הודיע טראמפ על החלטתו להתנתק מההסכם הגרעיני עם איראן, הצהיר השגריר החדש של ארה"ב בגרמניה, ריצ'ארד גרנל, שאך זה נכנס לתפקידו בברלין: "חברות גרמניות, עם עסקים באיראן, צריכות לקפל את עסקיהן שם מיידית".

ההכרזה הזו, שהוגדרה כאולטימטום במדיה החברתית בגרמניה, רק הקשיחה את העמדה האירופית, שלא השתנתה עד היום. אפשר לתמצתה בשני משפטים: המשך קיומו של ההסכם הגרעיני חיוני לביטחון הלאומי של אירופה. חידוש הסנקציות מנוגד לא רק לאינטרסים הפוליטיים שלנו אלא פוגע גם בכיסנו.

למעשה, כל המדינות החתומות על ההסכם הגרעיני עם איראן - לרבות סין ורוסיה - מתנגדות למהלך החד-צדדי של טראמפ. הן טוענות, כי ההסכם הגרעיני היה - ועודו - הדרך הטובה ביותר להאט את מימוש השאיפות הגרעיניות של איראן ובסופו של דבר למחוק אותן כליל. המתנגדות חוששות, כי עם החזרת סנקציות לתוקף יגבר הלחץ של גורמים קיצוניים באיראן לחדש את פעילותה הגרעינית.

האירופים קובלים, כי בהחלטתה לחדש את הסנקציות, כופה למעשה ארה"ב על בעלות בריתה להצטרף לחרם על איראן ומאלצת אותן לבחור בין השוק האיראני הקטן יחסית לבין השוק האמריקאי הענקי. המשמעות המעשית המיידית של כיפוף הזרוע האירופית היא פגיעה חמורה באינטרסים הכלכליים של האיחוד. מי יפצה את מאות החברות האירופיות שפועלות, מושקעות, מוכרות או קונות באיראן, ועתה נאלצות לגדוע בבת אחת את פעילותן שם?

חברת דיימלר, יצרנית מכוניות ומשאיות מרצדס-בנץ, הודיעה ביום ב' על "השעיית" פעילותה באיראן, "פעילות שהיתה בעלת היקף מוגבל בלאו הכי, עד להודעה חדשה". האם תפטר דיימלר פועלים בעקבות הפסקת יצוא רכביה לאיראן?

וכך, שלשום, ערב כניסת הסנקציות לתוקף מחודש, הכריזו שרי-החוץ של בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי, כי "אנו נחושים בדעתנו להגן על גורמים כלכליים אירופיים שעושים עסקים לגיטימיים עם איראן". ומדובר באינטרסים משמעותיים, שמתוכם נזכיר רק שניים: איירבאס, שהחלה למכור מטוסי נוסעים לאיראן, ופולקסוואגן, שרואה באיראן שוק חשוב.

למעשה, כמה אנליסטים, שצוטטו ב"ניו יורק טיימס", הביעו חשש שהחלטת טראמפ לחדש את הסנקציות רק תעודד את האיחוד האירופי, את רוסיה ואת סין למצוא דרכים לעקוף את השלב הראשון של הסנקציות שנכנס היום לתוקף: איסור לקיים עסקה כלשהי עם איראן שכרוכים בה דולרים של ארה"ב, זהב, מתכות נדירות, אלומיניום, פלדה, מטוסי נוסעים ופחם. (השלב הבא, איסור עסקות נפט, ייכנס לתוקף בנובמבר).

ואכן, אתמול ניער האיחוד האירופי מהנפתלין חוק ותיק, שמכונה "חוק החסימה" (blocking statute), שנועד "להגן" על חברות אירופיות מפני קנסות או עונשים אחרים (סנקציות משניות), שיוטלו עליהן ע"י הממשל האמריקאי בגין עשיית עסקים באיראן, או עם איראן. למעשה, מדובר בהגנה מסוג חושך שבטו שונא בנו, או, פשוט, בהרתעת קרבן פוטנציאלי מהתקפלות לפני ארה"ב: החוק מאיים להטיל קנסות על חברות אירופיות אם ייכנעו לדרישות וושינגטון ויפסיקו לעשות עסקים עם איראן. קשה לקנא במנהל חברה שייצטרך לקבל החלטה: מי מכאיב יותר, השוט האמריקאי או השוט האירופי?

מדובר בחוק שהתקבל ב-1996 - ועודכן עתה - כדי להגן על חברות אירופיות מפני צעדי עונשין אמריקאיים על חברות שקיימו יחסים עסקיים עם יעדי הסנקציות האמריקאיות באותה שנה: קובה, לוב ואיראן. למרות החששות, התעלמה ארה"ב מהשקעות אירופיות בקובה כדי להימנע מחיכוכים. אבל אז ישב בבית הלבן ביל קלינטון, מנהיג שקול ומנוסה. היום אנו מתנסים בנשיאות מסוג אחר. (בכל זאת, יש חריג ענקי אחד: ב-2015 גזר בית-משפט פדרלי בניו-יורק קנס בסך 8.9 מיליארד דולר על הבנק הצרפתי PNB PARIBAS שהודה בהפרת הסנקציות על איראן, קובה וסודן בין 2004 ל-2012. הנשיא ב-2015 היה ברק אובמה...)

כך או כך, לא ברור אם ל"חוק החסימה" האירופי יהיו אכן שיניים כדי לבלום סנקציות אמריקאיות פוטנציאליות, או להרתיע חברות אירופיות מהתקפלות לפני לחצים אמריקאים. לדברי "גארדיאן" הבריטי, אפילו פקידי רשות באיחוד האירופי מודים, שחברות אירופיות שמוסיפות להשקיע באיראן נוטלות על עצמן סיכון.

וג'ייקוב פאנק קרקגארד, עמית מחקר בכיר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון, אמר ל"טיימס": "הרעיון שהאיחוד האירופי ינקוט פעולה נגד חברות כסימנס או טוטאל בגין הימנעות מעשיית עסקים עם איראן מפוקפק מבחינה חוקית ומסובך מאוד מבחינה פוליטית. אני לא יכול להעלות על הדעת שדבר כזה יקרה".

ובעוד שמנהיגים אירופיים מדברים גבוהה גבוהה על הצורך להתנגד לסנקציות משניות פוטנציאליות של ארה"ב, מאחורי הקלעים הם כבר נוקטים צעדים שמצביעים על התקפלות מוקדמת. כך, למשל, על פי דיווח ב"טיימס", הבנק המרכזי של גרמניה, בונדסבנק, שינה את התקנות שלו ביולי, באופן שיאפשר לו לחסום העברות של מאות מיליוני אירו מבנק איראני בהמבורג לטהראן.

ואולי העדות הטובה ביותר לחוסר האונים הצפוי של אירופה היא תשובה של פקיד אמריקאי בכיר, בתדרוך לכתבים בוושינגטון, אתמול, לשאלה האם הוא מודאג מהתנגדות האיחוד האירופי לסנקציות: "זה לא משהו שמדאיג אותנו במיוחד".