הביטחון העצמי המופרז של הנהגת איראן

הצעד הכלכלי העיקרי שנקטה איראן כדי לקדם את פני רעת הסנקציות האמריקאיות, משקף סוג של ביטחון עצמי מופרז ואולי אפילו יהירות.

הנגיד החדש של הבנק המרכזי בטהרן, עבדולנאסאר האמטי, החליט להסיר את רוב המגבלות על המסחר במטבע חוץ ולאפשר לבתי המסחר במטבע חוץ לפעול לפי הביקושים ולקבוע את שערי המטבעות הזרים בהתאם למסחר ולא לפי השער הממשלתי. כלומר, ביום שבו ארה"ב מטילה מחדש את האיסור על רכישת דולרים על ידי הממשל האיראני או על ידי חברות מאיראן, וכן את האיסור על מסחר בזהב ומתכות אחרות עם איראן, מחליטה טהרן לפתוח את שוקי המט"ח שהיו משותקים מאז אפריל.

הביטחון העצמי המופרז של איראן

שערו הרשמי של הריאל עומד עדיין על 42 אלף ריאל לדולר, אבל השער האמיתי בשוק השחור האמיר בסוף השבוע לקראת הטלת הסנקציות ליותר מ-103 אלף ריאל, שערו הנמוך ביותר מאז ומעולם. לאחר הכרזת נגיד הבנק התחזק מעט הריאל לרמה של 97 אלף ריאל לדולר, אבל מבחנו האמיתי הוא היום, המועד שנקבע להסרת ההגבלות על המסחר.

לפי האמטי, בידי איראן עתודות מט"ח מספיקות כדי לתמוך במטבע האיראני לבל יקרוס ולשמר שער סביר. אבל הנתונים מראים קצת אחרת. רזרבות המט"ח של איראן ירדו משיא של 134 מיליארד דולר ב-2016 ל-97.8 מיליארד דולר בלבד בחודש שעבר. אם הציבור ינהר אל החלפנים, ואין סיבה שלא יעשה כן, העתודות הללו יצטמצמו במהירות.

בד בבד הצהירו השלטונות על מאבק במה שהוגדר "שחיתות כלכלית" מצד גורמים ממשלתיים ופרטיים שניצלו את הפרשי השערים לגריפת רווחים אסורים. בכלי התקשורת הרשמיים דווח בהרחבה על מעצרם של שלושים חשודים בשחיתות, ובהם חמישה פקידים אשר לפי החשד העניקו רישיונות יבוא לחברות מקומיות שניצלו זאת כדי למכור בשוק השחור את הדולרים שקיבלו לצורכי יבוא בשער הרשמי הנמוך. אלא שהממשל משתמש במושחתים אלה כשעירים לעזאזל האשמים בכל חוליי הכלכלה, כדי להסיר מעליו את האחריות לסנקציות.

 כמה ריאלים קונים דולר אחד

מה יקרה לתעשיית הרכב?

שער המטבע הוא רק אחת מהבעיות של הכלכלה האיראנית. הסנקציות שחודשו אתמול נוגעות לענף התעשייה השני בגודלו באיראן לאחר הנפט, תעשיית הרכב. באיראן מייצרים דגמים מקומיים של חברות רכב עולמיות, חלפים למכוניות אלה וכן מכוניות איראניות. שתי החברות השולטות על השוק, סאיפה וח'ודרו הן ממשלתיות, ומספקות פרנסה למאות אלפי משפחות.

בחודשים האחרונים בעקבות הסנקציות, הודיעו שתי החברות הצרפתיות רנו ופג'ו על הפסקת ייצור מכוניות וחלפים באיראן וגדעו באחת כמעט 40% מהפעילות בתעשיית הרכב האיראנית. החברות המקומיות מחפשות תחליפים, וכמו ברכישת הנפט גם כאן הסינים נכנסים לוואקום שיצרה יציאת החברות האירופיות. בחודשים אפריל-יוני נרשם גידול של 14% בסחר בתחום הרכב עם סין, וח'ודרו הודיעה כי היא עומדת לחתום על הסכם לייצור מכונית סינית מדגם H30 במקום הרנו טינדר שייצרה עד כה. אבל ההסכם עדיין לא נחתם והסינים ממתינים כנראה לראות אם יש דרך להתגבר על הסנקציות האמריקאיות על העברות הכספים הבינלאומיות, ועל השליטה האמריקאית על המסלקה הבינלאומית.

לסוגיה הזו יש גם היבט נוסף: למכוניות הסיניות יש תדמית רעה מאוד בעיניים איראניות, ועיתון איראני כתב השבוע כי אם אזרחי המדינה יעברו לנהוג במכוניות סיניות, טראמפ ניצח.

צעד כלכלי נוסף אבל חשאי כמעט הוא קיצוץ של ממש בתקציב המדינה. הקיצוץ כלל פיטורים נרחבים בחברות ציבוריות וגם קיצוץ בסיוע החוץ לארגונים נתמכים כמו החות'ים בתימן והחיזבאללה בלבנון.

זועמים על האירופים

במישור הדיפלומטי מביעים פקידים איראנים חוסר שביעות רצון בולט מהאיחוד האירופי שלא מצליח למנוע, למרות ההבטחות, את השפעת הסנקציות האמריקאיות ולא עוצר את הזרם המתגבר של חברות אירופיות המנתקות מגע עם איראן. ראשי האיחוד הבטיחו לאיראן כי הם מכינים חבילת צעדים שיקהו את השפעת העיצומים, אך עד כה דבר לא נעשה ובטהרן זועמים על מה שכונה בתקשורת האיראנית "הביורוקרטיה האירופית האימפוטנטית".

ובינתיים ברחובות נמשכות הפגנות המחאה, אף שאינן המוניות אבל מספרן גדל והולך. השלטונות מדכאים את המחאות האלה בכוח, בעיקר בערי השדה שם אין תקשורת זרה.

הנשיא רוהאני הנתון בלחץ אנשי הדת מהאגף השמרני מסרב לכל הידברות או פשרה עם האמריקאים. אתמול הוא אמר כי קריאתו של טראמפ למשא ומתן משולה לתקיעת סכין ביד האחת לצד הושטת היד השנייה ללחיצה ידידותית לכאורה.

גל הסנקציות הבא בנובמבר יהיה מבחנה האמיתי של ההנהגה האיסלאמית הקיצונית של טהרן, וכפי שנהגה עד כה במקרים כאלה, היא צפויה להקצין עוד את עמדותיה, ואולי אף להדיח את רוהאני הנחשב מתון יחסית.