הנסיך חם המזג, המנהל את ערב הסעודית, מימש השבוע את חלומו של כל עריץ. עריצים משתיקים את האופוזיציה מבית. זה מובן מאליו. אלמלא השתיקו, הם לא היו עריצים. אבל עריצים היו רוצים להשתיק כל קול של ביקורת, יהיה רחוק כאשר יהיה. עריצים שולחים אקדוחנים ומרעילים מקצועיים אל מעבר לים, כדי לסתום למתנגדיהם הגולים את הפה.
אבל איך סותמים את הפה לממשלות זרות, המעיזות לבקר? זה מסובך יותר, בייחוד אם הממשלות האלה שייכות לארצות עשירות ובעלות השפעה; ואם הן דמוקרטיות, וממילא משמשות בעצמן יעד לביקורת חריפה מצד אופוזיציה פנימית.
בשובו מפגרת סוף השבוע שלו, בן המלך מצא את עקבותיו של ציוץ מקריסטיה פרילנד, שרת החוץ של קנדה: "מוטרדים מאוד לשמוע כי סמר באדאווי, אחותו של ראיף באדאווי, נאסרה בערב הסעודית", כתבה השרה. "קנדה מתייצבת לצד משפחת באדאווי בזמן הקשה הזה, ואנחנו מוסיפים לקרוא בתוקף לשחרורה".
רק זה היה חסר למנהיג דה-פקטו של ערב הסעודית, נסיך הכתר מוחמד בן סלמן (להלן מב"ס). מוטרדים? בתוקף? שחרורה? מי היא חושבת שהיא?
בשביל מה זה היה נחוץ?
זו רק ספקולציה על מהלך המאורעות. אין לנו כל מושג באילו נסיבות שמע הנסיך על הציוץ מאוטאווה, או באיזו שעה. אבל את שבוע העבודה של קנדה, זה המתחיל ביום ב׳ בבוקר, הוא פתח בקול תרועה. הוא גירש בחורי אף את שגריר קנדה בריאד. הוא הפסיק מיד את כל קשרי המסחר. הוא הורה על השעיית כל הטיסות (החל ב-13 בחודש). והוא ציווה על כל הסטודנטים הסעודיים באוניברסיטאות קנדה ובמכללותיה להסתלק משם תיכף ומיד (בין 7,000 ל-16,000, על פי הערכות לא מוסמכות).
בשביל מה זה היה נחוץ? סוף סוף בני משפחת באדאווי נמצאים בעין הסערה זה שנים. הם פורקים עול, ומפיצים את דיבתו של המשטר רעה הרבה לפני שאביו של מב"ס התיישב על כס המלוכה. סמר באדאווי הופיעה בוועידות בינלאומיות, הצטלמה על במה אחת בין הילארי קלינטון למישל אובמה, וב-2012 קיבלה עיטור כבוד מידי מחלקת המדינה של ארה"ב על מאבקה למען זכויות נשים. האיחוד האירופי ניסה להביא אותה לבריסל, והשלטונות סיכלו את עלייתה למטוס.
בקיצור, תלאותיה ותלאות משפחתה עוררו את תשומת לבם של זרים ואת ביקורתם. בכלל, ערב הסעודית רגילה זה שנים בביקורת של ליברלים מערביים. היא דוחה את הביקורת, לפעמים בכעס, בדרך כלל באיפוק - ומתעלמת ממנה. לשם מה היה על בן המלך להיקלע למלחמה דיפלומטית מלאה עם הארץ, המדורגת שביעית בליגת הדמוקרטיות העשירות, עם תוצר מקומי גולמי של 1.8 טריליון דולר, ועם תוצר שנתי לגולגולת הנופל רק מזה של ארה"ב?
פילים בחנות החרסינה
התגובה על הציוץ הקנדי מוכרחה להיחשב לחסרת כל פרופורציות. היא גם חורגת מכללים של התנהגות דיפלומטית נורמלית.
למב"ס לא אכפת. כללים של התאפקות לא נגזרו על מידותיו. בן המלך שם קץ לדיפלומטיה מסורתית, כאשר חולל לפני שנה ויותר הפיכה נגד שאר משפחת המלוכה. את האוליגרכיה בת 80 השנה של בית סעוד החליפה דיקטטורה אישית. הגיעה אל קיצה תרבות הקונסנסוס, שחייבה התייעצות רחבה לפחות בתוך המשפחה המורחבת.
עוד לפני ההפיכה, מב"ס התחיל לשסות פילים בחנות החרסינה. כשר ההגנה הוא גרר את ארצו אל מלחמת האזרחים של תימן. הוא יזם את החרם האזורי על נסיכות קטאר. הוא קנה אויבים, והוא הסתבך. זה היה הרקע הלא-גמרי-נחוץ לגדולה בהעזותיו: מערכה למודרניזציה, שהניבה בין השאר את הסיסמה, "אנחנו נהיה אירופה הבאה".
תערובת של יחסי ציבור מצוינים ושל משאלת לב עוררה את הרושם שמב"ס מתכנן לרופף גם את הלולאה הפוליטית סביב צווארם של נתיניו. בין שהייתה כוונה כזאת ובין שלא, היא אינה מתממשת.
שיעור לעריצים שוחרי רפורמות
ההשתוקקות אל הרפורמה היא לעתים קרובות משאת נפשם של עריצים מודרניים. בדרך כלל הם מקווים, שלא יהיה צורך ללוות רפורמות כלכליות, חברתיות ומינהליות ברפורמות פוליטיות. כל רפורמטור בן ימינו זוכר מה קרה לברית המועצות, לאחר שהרצועה הפוליטית בה הותרה יותר מדי. כל רפורמטור גם יודע איך הדיקטטורה הסינית ניצלה מגורלה של זו הסובייטית, מפני שהרשתה רפורמות כלכליות מרחיקות לכת בלי תזוזה פוליטית. סין היא המופת כמעט של כל משטר סמכותני עלי אדמות.
חוץ מזה, בארה"ב יש עכשיו ממשל המחשיב פחות מכל קודמיו זה 30 שנה את מצב זכויות האדם באיזשהו מקום, במיוחד בארצות שהוא חושב לבעלות ברית. אין בוושינגטון מי שילחץ על מב"ס לרסן את עצמו.
אנחנו נתקלים פעם אחר פעם בסנקציות, שדמוקרטיות עשירות מטילות על לא-דמוקרטיות לא-עשירות בעולם הלא-אירופי. מב"ס הפך את קערת הציפיות על פיה: הוא מטיל סנקציות על דמוקרטיה מערבית שהתחצפה אליו. זה מבחן מעניין בשביל הדמוקרטיה הזו ובשביל ידידותיה ושותפותיה.
קנדים אינם רגילים בחילופי צעקות, לא ברחובותיהם, לא בטרקליניהם, לא בדיפלומטיה שלהם. לשון המעטה, טונים נמוכים ונימוס מופלג הם מאפיינים מפורסמים של תרבות הדיבור הקנדית. אין לקנדה כל חשק להיקלע לעימות עם ארץ, הקונה ממנה ציוד צבאי (עיסקה של 15 מיליארד דולר נחתמה לפני ארבע שנים לאספקת טנקים ונגמ"שים), חיטה ודגנים ומוכרת להם נפט. שרת החוץ של קנדה הודיעה שלשום, שנציגיה בריאד "מבקשים הבהרות נוהליות" מן הסעודים. לא בדיוק הצהרה של אומץ לב ודבקות במטרה.
מכורים לסנקציות
ארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי הנמיכו אתמול את קולן במידה כזאת שהיה צריך להתאמץ כדי לשמוע אותן. ממשלות שנשבעו פעם אמונים לזכויות האדם מגלות חוסר חשק מובהק להסתכן בהתפרצות של נסיך צעיר, שעם קצת מזל ושכל ישלוט על ארצו עוד 50 שנה.
תוקפנות הציוצים של קנדה מלכדת את שורותיו של העולם המוסלמי. הבעות תמיכה בסעודים באות מכל עבר, בוודאי במזרח התיכון. הקוראים ישמחו לשמוע שהרשות הפלסטינית תומכת בעמדת הסעודים שדיכוי זכויות האדם בממלכה הוא עניין פנימי לחלוטין, ולאיש אין הרשות להביע דעה.
מותר להניח שהאיראנים חורקים שיניים בהערכה. הנשיא רוהאני התלונן השבוע, לרגל חידוש משטר העיצומים האמריקאי, שארה"ב "מכורה לסנקציות". הנשיא ארדואן בטורקיה התלונן על סנקציות, שארה"ב הטילה על שניים מבכירי הקבינט שלו, ומיהר להטיל סנקציות נגדיות שהצחיקו את רוב שומעיהן.
טהרן ואנקרה משתוקקות אל הלוך הרוח של מב"ס, אל משאביו ואל העזתו. הנסיך אולי ייזכר יום אחד כאיש שהתחיל את מתקפת הנגד הגדולה של העולם הלא-דמוקרטי נגד אלה המטיפים לו מוסר על חסרונותיו. המסר מריאד היה (זה לא ציטוט) "מוטב שלא נשמע עוד את קולכם".
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com ובhttps://tinyurl.com/karny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny