לא טראמפ הוא הדינוזאור בהתגוששות עם טורקיה, אלא ארדואן

קל - אפילו מפתה - לדמות את התגרה הא-סימטרית בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן להתכתשות בין שני דינוזאורים זעירי מוח, נאמר טירנוזאורוס-רקס וטריסרטופס, באיזו ביצה פרה-היסטורית מהבילה. אבל בעוד שההתנהלותו של טראמפ מול מנהיגים אחרים - קים ג'ונג און או ולדימיר פוטין, למשל - אכן עשויה לתת השראה לדימויים שלקוחים מעידן היורה, במערכה הנוכחית בין אנקרה לוושינגטון יש רק דינוזאור אחד - והוא אינו טראמפ.

בחילופי המהלומות הדיפלומטיות והכלכליות בין אנקרה לוושינגטון מצטייר ארדואן כעוד עריץ אזורי ששואף להיות תואם טראמפ. פה גדול אמנם יש לו, אבל לקרסולי המקור הוא אינו מסוגל להגיע, ולא רק בגלל היעדר כרבולת זהובה. ההבדל המשמעותי ביניהם הוא, שאת הפה הגדול של טראמפ מגבה המעצמה הגדולה בעולם; את הפה הגדול של ארדואן מגבה... טורקיה המקרטעת. חלק מקברניטי תבל, ובנימין נתניהו בכללם, הבינו כבר מזמן שרק בחנופה יוכלו להסיט את טראמפ לכיוונם. ארדואן נכשל בהבנת וושינגטון הטראמפאית, ועכשיו ארצו משלמת את המחיר.

● טראמפ שלח את הלירה הטורקית לשפל כל הזמנים מול הדולר

● דונלד טראמפ טוב ליהודים? תחשבו שוב

● השווקים בטורקיה מתרסקים בעקבות המתיחות מול ארה"ב

● האם טורקיה תתאושש בלי סיוע של קרן המטבע הבינלאומית?

קשה להאמין שמדינה כטורקיה, חברה בנאט"ו ובעלת ברית ותיקה של ארה"ב, מוצאת עצמה כלולה בציר הרשע העכשווי של הממשל האמריקאי יחד עם איראן, קוריאה הצפונית ורוסיה, אבל במידה רבה היא יכולה להאשים רק את עצמה, או, ליתר דיוק, את נשיאה. העילה המיידית למשבר הנוכחי היא סירובה של אנקרה לשחרר כומר אמריקאי, אנדרו בראנסון מקרוליינה הצפונית. הוא נעצר באיזמיר באוקטובר 2016 כחשוד במעורבות בקשר להפיל את משטרו של ארדואן ובמאמצים להמיר כורדים לנצרות, עבירה חמורה מאין כמוה במשטר האיסלמיסטי של ארדואן.

נסיון ההפיכה הכושל בוצע ביולי 2016 וגבה חייהם של עשרות בני-אדם. ממשלת ארדואן טוענת שלקשר אחראי איש הדת הטורקי פתולה גולן, שחי שנים רבות במדינת פנסילווניה בארה"ב (בשיחות לא רשמיות אומרים פקידים אמריקאים כי הכומר, המוחזק עתה במעצר בית, משמש קלף מיקוח יחד עם 20 אמריקאים אחרים שעצורים בטורקיה במו"מ פוטנציאלי על הסגרת גולן).

וושינגטון לא נענתה לדרישות חוזרות ונשנות של טורקיה במרוצת השנים להסגיר את גולן לידיה, תחילה בממשל אובמה ועתה בממשל טראמפ, אבל מתחילת 2018 היא הפעילה לחץ גובר והולך על ממשלת ארדואן לשחרר את הכומר העצור, ובאחרונה הניחה על השולחן עסקה שקשה לכאורה לדחותה: תמורת שחרור הכומר הציעה וושינגטון לטורקים לקצץ קנס שהוטל על האלקבנק (Halkbank) - בנק טורקי בשליטת הממשלה - שנמצא אשם בבית-משפט אמריקאי בהפרת הסנקציות על איראן, ולהתיר לאחר ממנהלי הבנק, שמרצה 32 חדשי מאסר בבית-כלא אמריקאי, להשלים את עונש המאסר בבית-כלא טורקי. טראמפ זרק אפילו סוכריה לארדואן: הוא שכנע את נתניהו "להסגיר" לאנקרה אזרחית טורקיה שמואשמת בקיום קשרים עם חמאס.

ארדואן דחה את ההצעה לתדהמת הממשל האמריקאי. הוא דרש להוסיף סוכריות נוספות, ובהן תביעה להפסיק לאלתר את חקירת פעילותו של הבנק הטורקי בארה"ב. בכך הצליח נשיא טורקיה לא רק להצית את חמתו של טראמפ "אמן העסקאות" (משימה לא קשה בכל מקרה), אלא להחריף את המשבר ולהוריד את היחסים עם ארה"ב לרמתם הנמוכה ביותר מאז האמברגו שהטילה וושינגטון על טורקיה בעקבות פלישתה לקפריסין ב-1974.

התגובה המיידית של טראמפ היתה היה להכפיל את המכסים על שני מוצרי יצוא חשובים של טורקיה - פלדה (לרמה של 50%), ואלומיניום (לרמה של 20%). בכך חסם טראמפ למעשה את השוק האמריקאי לפלדה מטורקיה, מכה קשה לכלכלה המקומית, שייצאה 13% מתפוקת הפלדה השנתית שלה לארה"ב. שבוע קודם לכן, הטיל ממשל טראמפ סנקציות ממוקדות על שני שרים בממשלת ארדואן - שר-המשפטים עבדולחאמיט גול ושר-הפנים סולימן סוילו. הבית הלבן טען, כי "שני השרים מילאו תפקיד מכריע בהחלטה לעצור את בראנסון ולהחזיקו במעצר".

התגובה המיידית של ארדואן נשאה אופי טראמפאי, אבל שיניים לא היו לה: הוא גינה את העלאת המכסים כ"מזימה ציונית אוונגאלית" והבטיח להטיל סנקציות אישיות על שרים אמריקאים. לא ברור אם האיום חולל צמרמורת בגבם של שרי הפנים והאוצר בוושינגטון, אבל הוא חשף את חוסר האונים של אנקרה מול ממשל טראמפ ואת הלך הרוח של ארדואן שרואה בטראמפ נושא הדגל החדש של לגיונות הצלבנים ובמדיניותו כלפי טורקיה - חזית אמריקאית נוספת נגד האיסלאם. העובדה שוושינגטון מנהלת קמפיין נמרץ כל כך לשחרורו של הכומר בראנסון, ואינה מקנה קדימות לדרישות לשחרר עצורים אמריקאים אחרים בטורקיה (רובם בעלי אזרחות אמריקאית-טורקית, וממילא מוסלמים) שכנעה את ארדואן ש"לטראמפ אכפת רק מהנוצרים" ושהדרישה לשחרר את בראנסון היא עוד נתח בשר אדום שטראמפ משליך ל"בייס" שלו.

וארדואן, כמובן, אינו היחיד שמשוכנע בכך, כפי שכתבה האנליסטית הטורקית-אמריקאית אמברין זאמאן: "פרנויה לגבי מזימות המערב להחליש את טורקיה ולפורר אותה - במיוחד באמצעות הקמת מדינה כורדית עצמאית - חרוטה בתודעה הטורקית מאז ניגפה האימפריה העותומנית לפני בעלות הברית בסוף מלחמת העולם הראשונה".

"העובדה שטורקיה מאמינה בקיומן של מזימות כאלה היא עדות לחוסר הביטחון העצמי שלה וליהירותה", מציינת זאמאן. "הגנרלים הכל-יכולים של טורקיה בעבר, וארדואן בהווה, ידעו לשחק עם הפחדים האלה כדי להצדיק דיכוי האזרחים ולחזק את אחיזתם בשלטון".

אבל חטאו הגדול ביותר של ארדואן אינו הקיבעון שטראמפ הוא מפלצת אנטי-מוסלמית אלא חוסר יכולתו להבין שהוא - נשיא טורקיה - חולל שמות בכלכלתו לפני שניצת העימות עם טראמפ ושטורקיה אינה יכולה להרשות לעצמו להיכנס לעימות כלכלי עם ארה"ב, בין אם טראמפ מפלצת אנטי-מוסלמית ובין אם הוא לא.

מזה שנים מאמין ארדואן, ששערי ריבית נמוכים הם חסם לעליות אינפלציוניות, ציין בסוף השבוע האנליסט מאט אובראיין בוונקבלוג של "וושינגטון פוסט". כנשיא, הוא מינה את נגיד הבנק המרכזי (ואת חתנו לשר-האוצר) והעמיד למבחן את התיאוריה הזו. התוצאות היו אומללות: האינפלציה זינקה לרמה של 15.9% (היעד היה 5%) מפני שהבנק המרכזי לא העלה את שערי הריבית בזריזות הנדרשת.

וכך, הלירה הטורקית היתה מת מהלך עוד לפני העימות הכלכלי הנוכחי עם טראמפ. הבורות הכלכלית של ארדואן - יחד עם יהירותו הטראמפאית - הפכו את כלכלת טורקיה למטרה נוחה לציוצי נשיא ארה"ב. למעשה, חשבון הטוויטר של טראמפ פגע בכלכלה הטורקית יותר מהסנקציות האמריקאיות. בכמה ציוצים הוא הצליח להוריד את טורקיה על ברכיה.

הלירה הטורקית נסחרה ביחס של 4.7 לדולר לפני חודש. ביום ו' היה השער 6.4 לירות לדולר. זו הפעם הראשונה שנשבר הרף של 6 לירות לדולר. הלירה השילה 30% מערכה באוגוסט - ומחצית מכך בשבוע שחלף. הציוצים של טראמפ רק האיצו את הקריסה שהשיק ארדואן עצמו.

האמת היא, שגם טראמפ לא כל הבין את הדינמיקה של הכלכלה הטורקית. כפי שציין האנליסט אובראיין, האמין הנשיא שהטורקים שואפים לפחת את הלירה כדי לתת דחיפה ליצוא שלהם. לכן - הוא כתב באחד מציוציו - הוא מכפיל את המכסים על פלדה ואלומיניום במטרה לפצות על כך שהלירה "גלשה למטה במהירות נגד הדולר החזק שלנו". אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה. ארדואן וטראמפ הנחיתו יחדיו סנוקרת על הכלכלה הטורקית.

כלכלת טורקיה היא ה-17 בגודלה בעולם, אבל בעיותיה, שנעשות חמורות יותר בעקבות מלחמת הסחר של טראמפ, מתחילות לזעזע את הסחר הגלובלי ומאיימות על הצמיחה הכלכלית העולמית, כתב אתמול "ניו יורק טיימס". משקיעים זרים חוששים שהממשלה הפופוליסטית והסמכותנית של ארדואן תגבש מדיניות כלכלית בלתי אחראית, ובה בעת תכרסם בעצמאותו של הבנק המרכזי.

בשלב זה, לשני השחקנים הראשיים בדרמה הטורקית יש גישה למה שהם רואים כנשק יום הדין: טראמפ יוכל להכשיל את מאמצי טורקיה לקבל חבילת ישועה מקרן המטבע הבינלאומית, צעד שיהיה משול ליריה ברקה של כלכלת טורקיה. ארדואן יוכל לפנות את חיל האוויר האמריקאי מבסיס אינסירליק, ששימש - ומשמש - את ארה"ב למלחמה בטרור האיסלמי הגלובלי.

האנליסט ארון סטיין, מומחה לענייני המזה"ת, אמר לבלומברג, כי ייתכן שארדואן מפריז במידת החשיבות שלדעתו טראמפ מייחס לטורקיה. גישת ארה"ב לאינסירליק חשובה, אבל לא כל כך חשובה כפי שנדמה לטורקים, הוא טוען. אם הם יסלקו את האמריקאים מאינסירליק, הם רק יעלו את חמתם של החברות האחרות בברית נאט"ו.

והאנליסט ג'ייקוב פונק קירקגארד, עמית בכיר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, הוסיף: "נראה שממשל טראמפ מוכן להשלים עם תרחיש שבו טורקיה שוב אינה בעלת ברית אסטרטגית".