איפה הילד: למה בונים פה גני שעשועים שלא מתאימים לילדים

כיכר רבין בתל אביב, שעות אחר הצהריים. לצד הבריכה האקולוגית, משמשת האנדרטה לשואה ולתקומה אותה יצר האמן יגאל תומרקין ממתכת ובטון לפני יותר מ-40 שנה, אטרקציה לפעוטות, כאילו מדובר בגן שעשועים. הם מטפסים בצהלה על מדרגת הבטון ונכנסים לחלקה הפנימי של האנדרטה. הם צועדים תוך שמירה על שיווי משקל על מוטות הברזל החלודים, וקופצים חזרה לקרקע. "אולי זו המשמעות האמיתית של הפסל", מציע אחד ההורים פרשנות נוחה לאירוניה. לא הרחק משם ממוקמים כמה גני שעשועים. יש בהם כל מה שמבוגר מאמין שילד צריך. את הילדים, כך נראה, האנדרטה הקודרת מושכת ומאתגרת לא פחות.

את עבודת המאסטר שלה בעיצוב תעשייתי עשתה יערה בשן חכם על התאמת מתקני המשחק להתנהגות ולצרכים של ילדים. "גיליתי שרבים מגני השעשועים בערים לא עונים על צרכים אלה, ומי שמזמין גנים ועוסק בזה, לא תמיד מבין בילדים". לדברי בשן חכם "יש משולש שמשלב בין המשתמש, לבין מקום ומתקן. כשבונים גן שעשועים צריך לזכור מי הצרכן. פעם ביקרתי בגן גדול מאוד שבו היו 20 מגלשות ולא היה בו מתקן מתח אחד. אני נוהגת להשוות זאת למזון, ולשאול - האם הגנים נותנים מענה לכל אבות המזון? זו לא חוכמה שיש לעירייה פארק דגל גדול, אליו אפשר להגיע ברכב. זה כמו שפעם בחודש תלכו למסעדה טובה ותאכלו את כל אבות המזון. השאלה היא מה אנו צורכים ביומיום.

"קיימות שמונה פעילויות שגני שעשועים צריכים לספק - התנדנדות, קפיצה, שיווי משקל, טיפוס, הסתובבות, תלייה, גלישה וזחילה. אבל השיקולים של העיריות מתחשבים יותר בעלויות ובנראות ופחות במטרות.

"בסקר שערכתי לפני שמונה שנים בדקתי 700 גנים וגיליתי שיש מעט מאוד מתקני מתח. לפעילות בגני שעשועים יש השפעה גדולה על היציבה של הילדים ועל מוטוריקה עדינה, אך העיריות עושות לעתים חישובים של סיכון ותביעות, למרות שאירועי פגיעה שכאלה הם נדירים. זה פסיק לעומת סכנות של שכיחת ילדים ברכב וטביעות. אז התחילו להיכנס לשימוש משטחי הגומי הסינתטיים לגנים והמתקנים הנגישים".

8 פעילויות שגני שעשועים צריכים לספק: התנדנדות, קפיצה, שיווי משקל, טיפוס, הסתובבות, תלייה, גלישה, זחילה.

"אין חומר בעולם שמשתווה לחול"

בעבר, נזכיר, הסתיימה כל גלישה מגלשה בארגז החול. כשוחרת טבע, בשן חכם מצירה על ריבוי הפלסטיק בגנים, ועל היעלמות החול שיצא מהאופנה בשל סיכונים תברואתיים שבשמירה על ניקיונו. 

"אין חומר בעולם שמשתווה לחול", היא טוענת. "קשה לי שילדים כבר לא נוגעים בחומר טבעי. אחר כך תוהים למה יש יותר בעיות של ויסות חושי. בדקתי וגיליתי שמקרי הפגיעה מחול הם נדירים. יש היום מכונות ניקוי וסינון, שלהפעיל אותן שלוש פעמים בשנה במשך עשר שנים זה כמו לעשות חיפוי גומי, אותו יש להחליף ממילא כל חמש שנים. מדובר לדעתי בהימנעות העיריות מתחזוקה שוטפת".

את גישתה לגני השעשועים ולתרומתם הכבירה להתפתחות, תרגמה בשן חכם גם לחינוך הפורמלי, והכינה באחרונה יחד עם האדריכלית יפעת גל שפייזמן, מסמך הנחיות לתכנון ובטיחות גן המשחקים הטבעי בחצר מוסדות חינוך.

עבודה זו, שנעשתה בהזמנת משרד החינוך, מציעה דרכי שימוש בחומרים טבעיים דוגמת בולי עץ, סלעים וחול. בשן חכם: "הכוונה היא לא לחשוב רק על איזה משחקים יהיו, אלא גם על איזו מטרה אנחנו רוצים. אומרים שאנחנו שומרים על מה שאנחנו מעריכים. אם הילדים לא ילמדו להעריך את הטבע, מי ישמור עליו?"

איך משלבים טבע במרכז העיר?

"אנחנו מציעות לשלב אותו בגנים. לא הכל שטוח, ולא הכל אספלט. הרי היה לנו משהו כזה במשך שנים לפני הפלסטיק. בסופו של דבר נמצא את האיזון".

האדריכל מאיר יגוד, חוקר אזורי משחק וגני שעשועים, מזכיר שהגינות הציבוריות וגני השעשועים הם חלק אינטגרלי מהשכונה ומהמרקם האורבני. "במקומות בהם יש מחסור בשטחי ציבור, כמו למשל במזרח ירושלים, יש ניסיון לעשות מכפלה - כך שחצר בית ספר מגודרת תוכל להפוך לנגישה לאורך כל שעות היממה. נהוג לחשוב על אזורים כקטגוריות נפרדות, אבל יש חשיבות לאינטגרציה ולעירוב שימושים. היום מאוד מקובל שקניונים מקימים אזורי משחק לילדים כדי למשוך קונים. הילדים משחקים וההורים קונים. אמנם אני לא חסיד גדול של קניונים, אבל אפשר ללמוד מהם כיצד מרקם אורבני עונה על כמה צרכים בו זמנית".

אם אכן נצא מהקניון, לדברי יגוד, גני המשחקים צריכים להיות במקומות "לא סטריליים", כאלה שנצפים למשל על ידי בניינים, מוסדות ובתי קפה. "הדוגמה הקלאסית מדברת על האדריכל ההולנדי המיתולוגי אלדו ואן אייק, שהקים באמסטרדם ורוטרדם שאחרי מלחמת העולם השנייה, גני משחקים בכוכים של בניינים שהושמדו, אותם הוא כינה גני כיס", מזכיר יגוד, "ואן אייק ניצל את הרגע ההיסטורי ועשה מאות גנים כשעבד בעיריית אמסטרדם".

ואם נחזור לזמננו, גן השעשועים לו שואף יגוד נמצא שתי דקות מהבית. מבחינתו, גם אם מדובר במתקן בודד ונגיש שעונה על הצרכים של הילדים - זה מה שחשוב. "באמסטרדם יש רחובות שסגרו אותם. הקימו מקטע ברחוב, בו אין כניסה למכוניות ולאופניים, והוא חלק מהמארג של השכונה, מה שאומר שתמיד יהיה מי שיצפה עליו. אפילו אם אלה אנשי בית הקפה הסמוך או המוכר מהמכולת", הוא אומר.

בניית זיכרונות ילדות ואופי

נקודה נוספת אותה מדגיש יגוד, היא התאמת הגן לשכונה. גם הוא, כמו בשן חכם, מברך על שילוב טבע (וחזרה לחול), אולם מוסיף כי "גן בשכונה אחת לא חייב להיראות כמו גן בשכונה אחרת. חשוב שהגן יגיב לטופוגרפיה ולסביבה, אפילו בצבעים. הגנים היום מתוכננים דרך קטלוגים, וזה לא משנה אם הם בקרית שמונה, בכסייפה או באילת. האחראים בוחרים מתקן הפלסטיק עם צבעים בוהקים.

"אני חושב שיש מקום למתן צבעים ולשלב גם צמחייה ומים. אין לי בעיה עם חומרים סינתטיים, אבל זה צריך להיות תלוי קונטקסט. גן משחקים בבורסה ברמת גן למשל, שסמוך לבניינים גבוהים, דווקא יכול להיות קשור לאלמנטים של הסביבה. היום הגענו למצב שבו עיריות אמיצות כמו בתל אביב, חולון, חיפה וגם קצת ירושלים - מתחילות להבין שצריך להקים גנים לא גנריים. כשגורם ממשלתי רוצה להפוך שכונה למעניינת ושיהיו ממנה בבגרות זיכרונות ילדות, זה יוצר משהו אחר. בירושלים יש מי שמכירים את גן המפלצת בקרית יובל בשל המגלשה הייחודית שבו. כשהייתי ילד אהבתי לבקר ב'גן עגבנייה'. אני לא יודע אם כך באמת קראו לו, אבל עד היום אני זוכר אותו הודות למתקן שהיה בו, והיה בצורת עגבנייה.

"עם הבנייה החדשה של היום ממילא כל השכונות בארץ דומות - אם זה בפתח תקווה או בראשון לציון. גני השעשועים נותנים אפשרות להוסיף לשכונה אופי".

במהלך התכנון בודקים מה הילדים רוצים וצריכים?

"ילדים מחפשים אתגר. אם יש מחסום בגן השעשועים, הם ינסו לטפס עליו. הוא אולי בטיחותי, ומי שהקים אותו יכול להיות רגוע, אבל אם הם מחפשים שימוש אחר, לא בטוח שהוא עונה על צורכי המשתמשים. המערכת חוששת מתביעות ומשקיעה במתקנים שהם בטיחותיים אבל לא מעניינים מספיק. הכסף שמושקע בזה הוא לשווא. לכל ילד יש היום הרבה יותר אתגרים מרגשים בטלפון ובמחשב".

מערבים ילדים בהחלטות?

"בירושלים הקימו בקריית יובל את פרויקט ספינת הפיראטים. אמנם הילדים השתתפו בתכנון ובחרו בספינה, אבל לא בטוח שאם תראי את הגן תראי הבדל גדול מגנים אחרים. התכנון היה שלב טוב, אבל בסופו של דבר המתקן נקנה מקטלוג. בסופו של דבר אנחנו עושים את ורסיית המבוגרים למה שהילדים רוצים. זה ככה גם בעולם".

צריך יותר גני שעשועים בישראל?

"צריך יותר גנים שכונתיים וצריך לחשוב עליהם כמו שמעצבים בית - שיהיה אופי. אם מישהו מתכנן את הגן בלי לצאת מהמזגן ולראות את השכונה, זו בעיה. עיריות מדברות בדרך כלל על מספר גנים שהוקמו, אבל הספירה, למרות שהיא חשובה, צריכה להיות גם איכותית וייחודית. אפשר לתכנן עשרות גני משחקים, אבל אין לראות בהם פס ייצור בלי לעצור ולחשוב על כל אחד לחוד".

אורנה פיינגולד, ראש אגף פיתוח אורבני במוריה - החברה לפיתוח ירושלים, מציינת כי בבירה, העירייה עובדת לפי שיטת מכרזים חדשה במסגרתה ההצעות להקמת גני שעשועים נבחנות בירושלים לא על פי מחיר ובקשת הנחה, אלא על פי אטרקטיביות. "ההצעה הטובה ביותר היא זו שתביא את המתקנים המרשימים ביותר", מסבירה פיינגולד.

מה זה אומר "מרשימים"?

"על סמך איכות המתקן, נראות, התאמה לתוכנית ועוד כמה פרמטרים שהגדרנו לבחינת ההצעות. בהמשך מוגשות הדמיות, אנחנו מתאמים ועדת איכות שכוללת את נציגי העירייה ונציגים נוספים, ובה יש פרמטרים ברורים. כל אחד ממלא דוח ומי שמקבל את הניקוד הגבוה ביותר הוא זה שיקבל את העבודה. כתוצאה משיטה זו, ספקי מתקנים שמעולם לא זכו במכרזים מבוססי מחיר, קיבלו הזדמנות להציע. מעבר לנראות יש גם התאמה לגילאים מסוימים, לפעמים לצרכים מיוחדים. חלק מהציון הוא התאמה לדרישות אלו".

מהו סדר הגודל של עלות הקמת גן משחקים?

"מדובר בעשרות עד מאות אלפי שקלים לגן, כולל הקמה, הצללה, ומשטח גומי ממוחזר".

כיצד נקבע המיקום?

"עיריית ירושלים, באמצעות מנהלי הרובעים הקהילתיים, מגדירה מדי שנה את סך השצ"פים (שטח ציבורי פתוח, ש"ד) שהם רוצים לשדרג או להקים, ועל בסיס זה אגף שיפור פני העיר מגדיר את התקציב לפרויקט הגנים, בנוסף לגיבוש רשימת הגנים. לפעמים מתקיים שיתוף ציבור כדי לדעת מה הצרכים".

באיזו תדירות מוקמים גנים?

"אנחנו מוציאים סדר גודל של 30 גנים משודרגים מאסיבית, כשמתוך זה חלק קטן הוא גנים חדשים לגמרי. בדרך כלל מדובר בכ-150-100 שדרוגים קטנים, שכוללים החלפת מתקן במתקן, או פעולות תחזוקה. לפי הצרכים. כשמדובר בעלות של עשרות אלפי שקלים, מחליפים את המתקן".

ארגזי החול נעלמו מהגנים?

"הם דווקא חוזרים לאופנה".

"לחנך את הילדים שהמרחב הציבורי שייך להם"

נעמה כהן, מעצבת העוסקת במדיניות תכנון לסביבת ילדים, מזכירה שגן המשחקים השכונתי הוא מוקד בילוי שמאפשר קשרים חברתיים בגילאים שונים - של ילדים ושל הורים. "כשמתכננים שכונה, על הגינות לתת מענה גם לצורך הזה, ולכן עליהן להיות ממוקמות במרחק שמצריך פחות מעשר דקות הליכה", היא אומרת ומדגישה שמדובר בפרט קריטי להגעה, במיוחד בקיץ הישראלי. בנוסף, כהן מציינת שגם נראות הגינה חשובה, ועליה שלא להיות מוסתרת משום שאז פחות נסמוך על הילדים הגדולים יותר, שילכו אליה לבד".

פרמטר נוסף שכהן ממליצה לבחון בתכנון, הוא האינטימיות: "אם השכונה גדולה, על הגינה להיות גדולה בהתאם, אך עדיין לאפשר אינטימיות".

כהן מציינת תרומה חשובה נוספת שיש לגינות, מעבר להתפתחות המוטורית והחברתית, והיא התרומה החינוכית. לדבריה, האופן שבו אנו מתכננים את הגנים, משפיע מאוד על המסרים שעוברים למשתמשים. "גני שעשועים מגודרים מדי, משדרים לילדים מסר שלא סומכים עליהם. זה משטור שמסמן לילדים מה שייך להם ומה לא. מסר אחר הוא בפומפוזיות ובאופי הגן - אם הוא צבעוני במיוחד, 'פלסטיקי' ורועש - אנחנו מחנכים למשהו בעל אופי כזה. לא שזה לא נכון, אבל יש מקום גם לגינות שקטות ורגועות.

"השאיפה היא שהמשחק ישוב ויצא החוצה, ושהם יראו פחות מסכים. לשם כך הגינות צריכות לאפשר מנעד גבוה של משחקי התפתחות בחוץ. אנחנו רוצים לחנך את הילדים לכך שהמרחב הציבורי שייך להם. אם הוא יורחק מהם, הם לא ידאגו לו בעתיד".