לא מעט אנשים - מנהלים, יועצים ועיתונאים בארץ ובעולם, טופחים על שכמו של אלדד פרשר על "האומץ" האישי הגדול שגילה בעובדה שהעז לדחות את ההצעה של משרד המשפטים האמריקאי. אחרים מכנים את הדחייה "מיותרת וילדותית" - והם כנראה הרבה יותר צודקים. כי לטובת הבנק ראוי לסיים כמה שיותר מהר את הפרשה הכבדה הזו, שנמשכת כבר למעלה מ-4 שנים, ולהתפנות לעתיד.
הבעיה היא שפרשר נכנס למאבק אגו, בשמו ובשם הבנק ובעליו, בגיבוי ותגבור של סדרה ארוכה של גורמים בכירים, בעיקר אמריקאים וגם מקומיים, שמונעים מעמדה פוליטית ורצון להתריס כלפי הממשל.
אין ספק: האכיפה הפיננסית האמריקאית קשוחה, החלטית, מתנהלת באופן לא ממש ראוי, לא שקוף, חסר פשרות. היא שואפת לנהל את העולם וגם משוכנעת שזה מגיע לה. הקאובוי של העולם התגלה בשיא קשיחותו אחרי המשבר הפיננסי של 2008, כאשר התברר שהקופה הלאומית ריקה ומחוררת. זה היה הרגע בו החלו האמריקאים, תחת חקיקת חוקי ה-FATCA, לכפות את עמדתם וכוחם על כל המוסדות הפיננסיים בעולם. זה גם היה הרגע בו התחיל חיסול "הסודיות השוויצרית" שנשמרה מאות שנים והפכה את המדינה למרכז ההון של העולם.
האמריקאים עבדו בכוח. באלימות. המטרה המוצהרת היתה לגלות ולחשוף את מעלימי המס האמריקאים המתגוררים מחוץ לארצות הברית. הדרך לעשות את זה היתה כפיית כללים על כל הבנקים והמוסדות הפיננסיים בעולם. גוף שלא התכופף והסכים לכל תקנה שנכפתה עליו - לא יכול היה לנהל עוד פעילות דולרית, בשום מקום בעולם. כלומר, היה מחוסל. המטרה שמאחורי כל זה: למלא את הקופה האמריקאית.
וזה הצליח. כשנכנס הנשיא הקודם ברק אובמה, החקיקה הגדולה והמסועפת כבר היתה בעיצומה. מרבית החוקים והתקנות כבר נקבעו. במהלך כהונתו פעלו מוסדות האכיפה, משרד המשפטים ורשות המסים בכל העולם. מעטים, אם בכלל, היו האמריקאים תושבי ארה"ב שהתקוממו נגד החקיקה הזו. אמריקאים שחיים מחוץ לארצם התקוממו - אבל בשקט. היה מפחיד מדי להתקומם בגלוי ובקול. גם התקשורת האמריקאית תמכה במהלכים הללו. אחרי הכל, קראו לזה מלחמה בהון השחור, צדק חברתי פיננסי וצורך לכסות את הוצאות המשבר הפיננסי לטובת העם האמריקאי. מה גם שהתקשורת האמריקאית נחשבה לתומכת בנשיא אובמה ובעיקרון הצניעה את הביקורת נגדו.
עכשיו הנשיא הוא דונלד טראמפ - סדין אדום בעיני גורמים רבים בארה"ב ובעולם, וגם הכלכלה התייצבה וצומחת. המשבר מאחורינו. אז היום אפשר לטעון שמדובר במהלכים שיש בהם סחיטה ואיומים, בחיסול הדמוקרטיה, בהתנהלות כוחנית. מיותר למזרחי טפחות להיכנס לזה ולהיות למשל ושנינה בעמידה "אמיצה" מול שלטונות משרד המשפטים האמריקאי. זה הרבה יותר מדי גדול על המנכ"ל, היו"ר ומשפחות בעלי הבנק. עדיף לשלם לממשל את דרישתו, וגם להוסיף את עשרות מיליוני הדולרים הנוספים שמשולמים לעורכי הדין של הבנק ולחוקרים שהוא מפעיל בארץ ובארה"ב, ולגמור את הפרשה כמה שיותר מהר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.