לב טהור וכתמים שחורים

1.

להיות שרי אריסון זה תיק כבד, מלא כוונות טובות, סתירות ובלבול. מצד אחד, אריסון היא גברת "יום המעשים הטובים" - מה שהתחיל בישראל לפני עשור, הפך ליום גלובלי ביותר מ-100 מדינות, שבו משתתפים כשני מיליון ארגונים ואנשים שמתאחדים ליצור שינוי טוב בסביבתם. מצד שני, אריסון היא אישה עם הרבה ימים של מעשים "לא טובים" בעסקים שהיא שולטת בהם.

ב-2010 נבחרה אריסון על-ידי מגזין "פורבס" העולמי למקום השני ברשימת המיליארדרים הירוקים בעולם, ביטוי להערכה לפעילותה הנמרצת ל"הצלת כדור הארץ". מנגד, אתמול (א') היא נחקרה על מסורת תשלומי שוחד לכאורה בסכומים גדולים ולאורך שנים, שחברת שיכון ובינוי שבשליטתה ביצעה במדינות אפריקה.

2.

מצד אחד, אחת הפילנתרופיות הגדולות והאמיצות בארץ, מאמינה, משקיעה בעצמה וביושרה שלה. "אני בן אדם טוב" כתבה בספרה "לידה" שיצא ב-2009, "למה אני צריכה להיות במצב שבו חושבים עלי דברים רעים?" מצד שני, בבנק הפועלים, התאגיד הגדול והחזק שהיא חולשת עליו, ברחו לה עם השנים סוסי הרוח, הטוב והצדק שהיא מדברת עליהם ומאמינה בהם.

לדוגמה, נוחי דנקנר, שותפה ומי שהאמינה בו בכל ליבה, איבד את אי.די.בי, הורשע לימים בעבירות הרצת מניות ואיסור הלבנת הון ונידון לשנתיים מאסר בפועל. על דני דנקנר, בן-דודו שמונה ליו"ר בנק הפועלים, היא נאבקה מול נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר שביקש ממנה, בהתחלה בשקט, לפטר אותו בגלל אוסף ממצאים בעייתיים, כולל פגיעה בבנק. לימים גם הוא הגיע לחקירות ובתי משפט, הורשע בפלילים, פעמיים, וישב בכלא.

בהמלצה חמה ולחץ כבד של דני דנקנר, היא התלהבה למנות למנכ"ל הבנק את חבר-הסוד שלו, ציון קינן. אחרי כמה שנים ותמורה של עשרות מיליוני שקלים, זמן מה אחרי שסיים את תפקידו, התפוצצה בגדול פרשת הטענות להטרדה מינית שלו, כמה שנים קודם, בקזחסטן, ומעשה המריחה היקר שהבנק טרח לבצע, עם כל הגיבויים המשפטיים שגייס רק כדי למנוע פרסום. זה מה שגרם למסתיר מהדירקטוריון, היו"ר יאיר סרוסי, לעזוב את התפקיד.

סביר שאריסון לא ידעה ברגע האמת, ואולי לא רצתה לשמוע, כאשר כמה מנבחרי הבנק והדירקטוריון טיפלו באדיקות במעשי ההסתרה ותשלום דמי השתיקה מכספי הבנק. אבל היא בהחלט ידעה, היטב, כשזה התפוצץ. כשהסיפור נמרח ודווח ונחקר. כשקיבלה דיווח מהיו"ר סרוסי, כששמעה או קראה מה כתבה המפקחת בבנק ישראל.

אבל אף מילה לא יצאה מהחדרים המסוגרים בבניין המשרדים הרם שלה ברחוב שאול המלך בתל-אביב. אף מילת ביקורת. לא התנצלות בפני בעלי המניות, הלקוחות, העובדים והציבור. לא בפני המותקפת. אפילו היחסים, יחסי התלות והאמון עם אפרת פלד הכל-יכולה, מנהלת אריסון השקעות, אריסון החזקות ונכסי המשפחה, לא נפגמו. פלד הייתה ונשארה העיניים, האוזניים והמשושים של בעלת הבית, שמעדיפה להסתתר מהעולם.

3.

פלד, דירקטורית או לא דירקטורית, אחראית על בנק הפועלים וגם על שיכון ובינוי. היא ידעה או הייתה צריכה לדעת - ומי כפלד מקפידה לדעת תמיד הכול - גם על מעללי הכוח ופרשות האהבהבים תחת יחסי מרות שהתקיימו בבנק הגדול, וגם על מחירי ההסתרה שהבנק שילם.

לזה היא מונתה ועל זה אריסון משלמת לה ביד סופר-נדיבה: לטפל בכל מה שקורה, בדרך הכי נכונה והכי ישרה. אבל פלד החליקה, בפועלים כמו בשיכון ובינוי, ואריסון כשידעה לא עשתה כלום, לא אמרה כלום. רק בלכתוב, להאמין ולחלום היא חזקה: "אני מאמינה שאכן יש לי שליחות בעולם הזה, שליחות להנהיג ולהוביל. לא מתוך יהירות ולא מתוך שאיפה פוליטית, אלא מתוך ההבנה שיש לי כלים לחולל שינוי בעולם", כתבה בספרה.

4.

אריסון נחקרה אתמול, וכך גם אפרת פלד. מסתמן: פלד תהיה זו שאמורה לדעת כל מה שקורה בכל חברה שלאריסון יש בה אינטרסים. חובתה לשאול, לחקור, לברר: איך דווקא אנחנו קיבלנו את הפרויקטים הענקיים האלה באפריקה, לאן הלכה ההוצאה הזו וההיא שרשומה עקום או לא רשומה בכלל בשום מקום, מה זה הקריצות והמילים המרוחות בדיונים.

אריסון לא ישבה שם, אבל היא מינתה, חיזקה והעצימה את פלד שישבה עם המנהלים, עם המנכ"לים, יושבי-הראש והדירקטורים. אחריותה בזה שסימנה וחיזקה את פלד כנציגתה המוסמכת והעליונה בעסקים. כידה הארוכה.

איכשהו פלד עוד עלולה למצוא עצמה גם בחקירת השוחד בשיכון ובינוי כנציגה העליונה והאחראית על החברה. מובן שזה לא פוטר את אריסון מאחריות, בדיוק כמו שלא פוטרת אותה ואת חבריה, בעלי העסקים חובקי-העולם, העובדה ש"אי-אפשר לעשות עסקים גדולים בלי שוחד". גם לא כמי שמכריזה ומאמינה ש"מה שאנחנו מבקשים בלב טהור - אנחנו גם מקבלים". 

5.

האם אריסון טעתה כשהתעקשה, ב-1999, להיות אשת העסקים הישראלית הגדולה ולא להקשיב לאביה המנוח, תד אריסון, שאמר לה, עזבי, יש לך הרבה כסף, למה את צריכה את זה. אבל היא עמדה על דעתה.

אחר-כך, אירוע אחר אירוע, הגיחוכים התקשורתיים, ההפגנות מול ביתה וילדיה כאשר בנק הפועלים נדרש לבצע פיטורי ייעול תוך פיצויים כבדים לכל עובד, היא אולי התחרטה, לרגע. לא יותר. אריסון מאמינה שהיא עובדת ביושר אישי, בכל ליבה ומסירותה. רק שזה לא מספיק. בטח לא כאשר המילים שלה כל-כך גבוהות וכל-כך רחוקות מהמציאות העסקית שלה.

6.

כבר שנים היא מתלבטת אם לצאת מהעסקים, בעיקר מהכותרות והרכילות האישית. כששני בניה הגדולים בגרו הם סירבו להשתלב בביזנס. את שיכון ובינוי היא נאלצה למכור רק באחרונה, בעיצומה של החקירה, תוך שהיא נותנת לנתי סיידוף הנחות במחיר שלא חלם עליהן.

גרעין השליטה שלה בבנק הפועלים נמצא על המדף, בעיקר בארה"ב, כבר שנים. אבל אין קונים, והיא גם היא אינה שלמה עם הרעיון לוותר עליו. יכולתה הכספית גבוהה, 5-6 מיליארד דולר. ההחזקות בישראל הן הכסף הקטן. כספה הגדול נמצא בנאמנויות שנרשמו בעבר על-ידי אביה עבורה ועבור ילדיה, ובעיקר בחבילת מניות ב-Carnival Cruise, חברת תיירות השיט הגדולה, שהוקמה על-ידי אביה ומנוהלת ממיאמי כבר עשרות שנים על-ידי אחיה, מיקי אריסון. החברה עברה בעשור הקודם משבר גדול, בעיקר לאחר המשבר הפיננסי, והתאוששה ממנו. מניותיה נסחרות בבורסת ניו-יורק, בשווי שוק של מעל 35 מיליארד דולר.