גאולה אבן הייתה למן ההתחלה בערוץ 1 קריינית חדשות עם נוכחות חיוורת. היא נבלעה באולפן, ולא נודע כי באה אל קרבו. אבל היא הצליחה לרכוש את לבבות השמאל, מכיוון שמדי פעם הייתה מגניבה למרואיין שאלה שנחשבה לביקורת על הממשלה. קריינית אמיצה ואינטליגנטית, פעו השמאלנים, שתקפו ללא הרף טובים ממנה בערוצים אחרים.
התקרנפות ותחמנות
התכונה החשובה שאדם נזקק לה כדי לשרוד בערוץ 1 הייתה התקרנפות, בשילוב תחמנות. זה הדבר שעובדים רבים הקדישו לו את מיטב זמנם. לא כולם, כמובן. היו ביניהם אנשים מוכשרים, כמו יעקב אחימאיר, משה נגבי, חיים יבין, ירון לונדון, מוטי קירשנבאום ועוד בודדים. אבל התיאור שנתתי כאן אפיין את הרוב.
שיפור מסוים
לימים קם תאגיד השידור, שצירף אליו את רוב העיתונאים שבגללם נכשל הערוץ הראשון. אם כי צריך לומר שיש שיפור מסוים, במיוחד בעטיפה. האתר באינטרנט, למשל, נראה טוב מאתרי התקשורת האחרים. ועוד כמה חידושים ושיפוצים פה ושם. אבל המעט הזה לא היה שווה את הטרחה ואת הכסף שהתאגיד עלה ועולה. ההוכחה היא ברייטינג מעורר הרחמים.
אבן הפכה לסער
חידוש נוסף היה שאבן הפכה לאבן סער, אשתו של גדעון סער איש הימין והליכוד. וכך קרה שהמגישה שהשמאל כל-כך אהב, הפכה לקריינית שהימין נורא אוהב. זו תופעה ששום גוף שידור רציני לא היה מאפשר אותה. אשתו של פוליטיקאי הממתין בשולי הפוליטיקה להזדמנות לקפוץ פנימה. ומי נמצא שם כדי לעזור? כפי ששואל ליאור שליין המצוין. כן, הבעל גדעון. יש פה ניגוד עניינים מן המעלה הראשונה, אבל עובדה זו נעלמת מעיני קברניטי ערוץ 1, סליחה "כאן".
כמו קורבין ואבו מאזן
אתמול (ב') בחדשות דיווחה גאולה אבן סער על מותו של אורי אבנרי ואמרה בין השאר: רבים הספידו (את אבנרי) ... גם מנהיג הלייבור הבריטי ג'רמי קורבין וגם אבו מאזן, שאין להם בעיה גם להספיד מחבלים בשגרה".
אי-אפשר לטעות במשמעות: אבנרי, הלוחם הגדול בשדות הפוליטיקה, איש שועלי שמשון - כמוהו כמחבל. הייתי בטוח שנקום אל בוקר הכולל התנצלות חד-משמעית של אבן סער. מה פתאום? הנה, כך הגיבה המגישה: "היו כאלה שרגשותיהם העדינים נפגעו אמש ממשפט שאמרתי".
לא מתנצלת
כלומר, לא רק שהגברת של סער אינה מתנצלת, היא גם מלגלגת על מבקריה. לה אין, מסתבר, רגשות "עדינים", ואולי רגשות בכלל. היא מתבטאת כמו שמתבטאים בליכוד - בהבדל אחד: עומד לרשותה המסך של התאגיד. והיא מקבלת שכר לא קטן כדוברת של בעלה. מתי כבר יוגש הבג"ץ על הפרה בוטה זו של האתיקה העיתונאית ועל ניגוד העניינים שבה?