למה ישראל מעלימה עין מפעילות חברות בינלאומיות באיראן

"כל מי שעושה עסקים עם איראן לא יעשה עסקים עם ארה"ב", הכריז דונלד טראמפ בציוץ בטוויטר ב-7 באוגוסט. מנהיגי ישראל ברכו כמובן על ההכרזה של נשיא ארה"ב. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הסתפק בלברך, אלא גם קרא "למדינות אירופה, שמדברות על עצירת איראן, להצטרף למהלך הזה. הגיע הזמן להפסיק לדבר, הגיע הזמן לעשות, זה בדיוק מה שארה"ב עשתה וזה מה שאירופה צריכה לעשות".

The Iran sanctions have officially been cast. These are the most biting sanctions ever imposed, and in November they ratchet up to yet another level. Anyone doing business with Iran will NOT be doing business with the United States. I am asking for WORLD PEACE, nothing less!

- Donald J. Trump (@realDonaldTrump) August 7, 2018

אל נתניהו הצטרפו פוליטיקאים נוספים. שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר כי "חידוש הסנקציות על איראן זה דבר שמתבקש, במיוחד מאלו שנלחמים בטרור. צריך להבין שההסכם האחרון (הסכם הגרעין) הביא מיליארדי דולרים למשטר האייתולות, שהשתמשו בו לא לטובת האזרחים, אלא לטובת טרור וחתרנות בכל המזרח התיכון. זה לא סיוע לכלכלה האיראנית, זה לא סיוע לעם האיראני, זה סיוע למשטר האיראני שמפיץ טרור על אדמת אירופה כולל בתקופה האחרונה. לכן, אנחנו תומכים מאוד בהחלטה של הנשיא". ויאיר לפיד ציין: "המשך הסנקציות האמריקניות על איראן הן צעד אמיץ נוסף שמוביל דונלד טראמפ. עד שהעם האיראני יצליח לנער מעליו את המשטר הרודני, האייטולות יצטרכו לבחור: תוכנית גרעין ותמיכה בטרור, או כלכלה חלשה ופגיעה בבני עמם".

It represents the determination to curb Iran’s aggression in the region and its ongoing intention to arm itself with nuclear weapons. I call upon the countries of Europe, which talk about stopping Iran, to join this measure.

- Benjamin Netanyahu (@netanyahu) August 6, 2018

אבל רגע. לפני שאנחנו מטיפים לאירופים מה לעשות ולפני שאנחנו מתלוננים על צביעותם וחמדנותם - מה לגבינו הישראלים: האם ישראל עומדת ברף שקבע טראמפ לפיו וכל מי שעושה עסקים באיראן לא יעשה עסקים בישראל? האם גם אנחנו צריכים להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות?

בדיקת "גלובס" מראה כי קיום פעילות עסקית ענפה באיראן איננה מהווה שיקול בהתייחסות לפעילותם של תאגידים זרים בישראל. תאגידים זרים, בעיקר חברות סיניות, שמצפצפים על הסנקציות של ממשל טראמפ זוכים באין מפריע במכרזי תשתיות תוך הפרה לכאורה של הוראות חוק נשכח שנחקק רק לפני 6 שנים במטרה למנוע זאת.

המציאות הכלכלית חזקה יותר

חשוב להבהיר קודם כי חברות ישראליות אינן סוחרות עם איראן, לפחות לא באופן רשמי, ואינן פעילות בשטחה של הרפובליקה האיסלאמית - המציאות הזו אינה קשורה לטראמפ או לתכנית הגרעין, אלא היא תוצאה של המצב הביטחוני הקיים המתמשך בין המדינות ושל חוקים מימי המנדט ופקודת המסחר עם מדינות אויב שקיימת מימי מלחמת העולם השנייה.

אבל מה לגבי חברות זרות הפעילות באיראן? האם פעילותן העסקית שם יוצרת בפניהן מגבלה או קושי כלשהו בעשיית עסקים בישראל - כפי שהורה טראמפ או כפי שהופעל ה'חרם הערבי' נגד חברות מערביות שפעלו בישראל? התשובה לכך היא שלילית.

ב-2016, לאחר חתימת הסכם הגרעין והסרת הסנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם על משטר האייטולות, נכנסו חברות בינלאומיות מכל העולם לפעילות באיראן. ביניהן היו לא מעט חברות מערביות בולטות כמו GE, הוניוול ובייקר יוז האמריקאיות; סימנס ודיימלר הגרמניות, אנסלדו האיטלקית, ופז'ו ורנו הצרפתיות; בואינג האמריקאית חתמה על עסקה בהיקף 20 מיליארד דולר לאספקת מטוסי נוסעים לחברת תעופה האיראנית בניסיון להדביק את הפער מול מתחרתה העיקרית איירבוס האירופית שכבר החלה במסירת מטוסים. מרבית החברות האלה כבר הודיעו בתקופה האחרונה על חיסול פעילותן באיראן, בתגובה להכרזת הסנקציות המחודשת על ידי ממשל טראמפ, ולאחר שנשיא ארה"ב דחה את בקשת האיחוד האירופי להחריג את החברות האירופיות מהסנקציות.

 info1

השבוע, למשל, הכריזה ענקית האנרגיה הצרפתית טוטאל כי היא סוגרת את משרדיה באיראן ומבטלת השקעת ענק בפיתוח שדה גז טבעי באיראן ערב הרחבה מתוכננת בנובמבר של הסנקציות גם לענפי האנרגיה.

אבל לא כולם נוטשים את הפעילות. מי שטרם הודיע על עזיבת איראן הן חברות סיניות, רוסיות והודיות שפעילות במדינה וחשופות כנראה פחות להשפעת הסנקציות האמריקאיות. לחברות רוסיות והודיות אין פעילות רבה בתחומי התשתיות והאנרגיה בישראל, אבל החברות הסיניות אמורות לעניין במיוחד את הציבור הישראלי.

בשנים האחרונות הפכו הסינים לכוח דומיננטי בתחום התשתיות: זה החל במנהרות הכרמל, הפרויקט הגדול הראשון שנבנה על ידי חברה סינית, ונמשך בפרויקט קו הרכבת עכו-כרמיאל, הקמת נמל אשדוד העתידי, זכייה בהפעלת נמל חיפה העתידי והיהלום שבכתר - פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. הקו האדום, הקו הראשון של הרכבת, ייבנה כמעט כולו על ידי חברות סיניות שזכו בכל המכרזים העיקריים. החברות הסיניות הזוכות כמו CRC, CRTG ו-CCECC מהוות חלק מקבוצות ממשלתיות סיניות שאחראיות בין היתר על בניית רכבות קלות ותחתיות בעיר משהד, העיר השנייה בגודלה באיראן (קבוצת CRRC Changchun), ועל פרויקט הקמת קו הרכבת המהירה בין טהרן למשהד (קבוצת China Railway Engineering Corporation)

על הכוונת הסינית נמצאים כעת גם הקמתם של הקווים הבאים בתל אביב, וכך גם מכרזי הקו הירוק והארכות הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים. המתחרים המערביים של הסינים במכרזים האלה מודים שאין להם יכולת להתחרות במחירים שמציעים הסינים ומשום כך, לטענתם, בעצם ההחלטה להעניק משקל מכריע לרכיב מחיר בבחירת ההצעה הזוכה, חרצה המדינה את זכייתם של הסינים בכל הקווים הבאים. אך האם המחיר הוא חזות הכל?

ועדות המכרזים שבחנו את הצעות הקבוצות הסיניות התייחסו עד היום לנושאים משפטיים הקשורים להפרת כללי הריכוזיות, הגבלים עסקיים וייצוג כפול - אולם נושא הפעילות באיראן לא עלה כלל על הפרק בדיונים.

מלבד הסינים, חברות אירופיות נוספות ממשיכות לפעול בישראל ובאיראן. ל-SGS השווייצרית, חברת השגחה ופיקוח בינלאומית המשגיחה ומפקחת על מטענים, סחורות ומוצרים לקביעת כמויות, יש לא פחות מ-18 סניפים ברחבי איראן. לפי אתר החברה, הנציגה של SGS GROUP בישראל היא חברת ג'סקו (Gesco) שרשומה ברחוב אלנבי בתל אביב. ג'סקו העניקו שירות למפעלי השמנים, חברות הדלק, בתי הזיקוק, חברות הגז, חברות הפוספט ועוד.

חברה נוספת היא KROHNE הגרמנית, שמחזיקה לפי אתר החברה משרדים בטהרן ומספקת פתרונות ומכשור מתקדמים למדידת ספיקה וגובה. לחברה קיימת נציגות בישראל על ידי חברת מודוטק, והיא שותפה בפרויקטים שונים בארץ.

גם חברת סאנופי תרופות פועלת בטהרן. בארץ פועלת חברת הבת "סאנופי ישראל" - חברה בינלאומית מובילה בתחום שירותי הבריאות, העוסקת במחקר ופיתוח, ייצור ושיווק של מגוון פתרונות רפואיים המתמקדים בצורכי מטופלים. גם חברת התרופות הדנית LEO PHARMA פועלת באיראן ועובדת בישראל, ואף פתחה לאחרונה מעבדת חדשנות בארץ.

לעצום עיניים מול סין

בשנת 2012 נחקק בכנסת חוק המאבק בתכנית הגרעין האיראנית. מטרת החוק כפי שנוסחה בסעיף הראשון היא "הצטרפות למאבק הבין-לאומי והגבלת ההשקעות הישראליות בתאגידים המקיימים קשר עסקי מהותי עם איראן התורם במישרין או בעקיפין לאיראן". פרק מיוחד בחוק הוקדש ל"תאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן" והורה על הקמת מטה סנקציות באוצר שיגבש רשימה של תאגידים זרים שיש להם פעילות עסקית באיראן. החוק מטיל שורה של מגבלות וסנקציות על תאגידים המופיעים ברשימה וקובע בין היתר שלא יקבלו מהמדינה רישיון או זיכיון ולא יוארך להם רישיון או זיכיון שכבר ניתן להם. בנוסף קובע החוק כי ישראלי שישקיע בתאגיד כזה עובר עבירה פלילית שדינה שנת מאסר. אלא שהחוק הזה תוייק זמן קצר לאחר אישורו. מטה הסנקציות - אם הוא קיים - לא קיבל עד היום ככל הידוע שום החלטה.

לצד הזנחת נושא הסנקציות נוהגת ישראל במדיניות זהירה במיוחד מול סין. "מדיניות הממשלה כלפי הסינים היא לקבל את הטוב ולעצום עיניים מהרע", אומרת ד"ר גליה לביא, חוקרת בתוכנית ישראל סין במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הרע זה אומר, למשל, הצבעות באו"ם נגדנו, אספקת נשק וציוד שגם פוגע בנו. מדינת ישראל כרגע לפחות עוצמת עיניים ואומרת שסין זה כלכלה בלבד, שזה ביזנס. באותו אופן כאשר ראש הממשלה חתם עם ההודים על עסקת נשק גדולה, הסינים הביעו קול מחאה והתשובה הייתה 'גם אתם עובדים עם איראנים'. המדיניות הישראלית היא של גם וגם, ממש כפי שהמדיניות הסינית היא של גם וגם".

את לא רואה שינוי במדיניות הזאת?

"אני מניחה שאם הממשל האמריקאי יבקש לא לפעול מול חברות מסויימות גם ישראל תמחק את אותן חברות מהרשימה. צריך גם לקחת בחשבון שכל הסיפור של הסנקציות נגד איראן הוא יחסית חדש. המכרזים שהסינים עובדים לפיהם כבר נגמרו, ומה שקרה עכשיו יכול להיות תקף לגבי מכרזים עתידיים - וזו בהחלט שאלה מעניינת".

 גורמים במשרד ראש הממשלה מסרו בבקשה לפניית "גלובס", כי "ישראל תומכת לחלוטין במדיניות האמריקנית ומביעה הערכה רבה לממשל טראמפ על הטלת הסנקציות. בשלב זה ישנו מרחק בלימה, ויש השלמה של חברות בינלאומיות שלא יוכלו לחמוק מהסנקציות. בהמשך כל מקרה ייבחן לגופו".

מהאוצר לא נמסרה תגובה.

"אין מניעה לסחור - כל עוד המוצרים הישראלים לא מגיעים למדינת אויב"

שתי פקודות מנדטוריות מתקופת המנדט, אוסרות כל סוג של פעילות מסחרית בין חברות ישראליות לבין חברות ממדינות שהוגדרו כמדינות אויב. מדובר בפקודת המסחר עם מדינות אויב משנת 1939 ובפקודת היבוא והיצוא.

ברשימת מדינות האויב נמצאות בנוסף לאיראן גם סוריה, לבנון ועירק - אם כי בעבר אירעו מקרים ששר האוצר התיר, מתוקף סמכותו, יצוא ישראלי לעיראק וזאת באופן חריג ולפרק זמן קצר. מטרת אישורים אלה נועדה, בין השאר, לאפשר אספקה של רכיבי מיגון לכלי רכב מישראל לשימוש הכוחות האמריקאים שלחמו בעירק.

"החשש הגדול הוא שמוצר או ידע ישראליים יגיעו דרלך מערכת המסחר הרגילה, למדינת אויב - כמו בתרחיש של חברה מישראל שמקיימת קשרי מסחר עם חברה מאירופה שהיא בעצמה מקיימת קשרי מסחר עם חברות איראניות", אומר גורם בכיר בתעשייה. "עם זאת, אין מניעה שחברה שמקיימת קשרי מסחר עם מדינת אויב תסחור עם חברה ישראלית, וזאת כל עוד המוצרים הישראלים לא מגיעים למדינת האויב. אם חברת מכוניות מאירופה מחזיקה בקווי יצור במדינת אויב - בישראל לא ינהגו באותה מכונית?".

בנוסף, כל אספקה של רכיבים או מוצרים מישראל למדינת אויב דרך מדינה או גורם שלישי אסורה. "החובה לקיים בדיקה בנושא הזה היא על החברה הישראלית שמקיימת את קשרי המסחר", אומר אותו גורם. "היא צריכה לוודא שהמוצרים שלה לא יגיעו למדינה הלא נכונה. ההצעה שלי היא להימנע בכל אופן מכל מיני צרות שיכולות לצוץ בנושא הזה, ולא רק מהכיוון הישראלי. עדיף לבדוק מאשר להסתבך עם האמריקאים בנושאים כאלה".

האם שיתוף הפעולה של שיכון ובינוי עם CRRC הסינית יסכן את עסקיה בארה"ב?

שיכון ובינוי, שהסתבכה באחרונה בחקירה פלילית בנוגע לפעילותה באפריקה, החלה בשנים האחרונות לבסס פעילות ביבשת אמריקה (קולומביה וגוואטמלה) וגם בארה"ב. לכן, השותפות שלה עם חברת CRSC הסינית - חברת בת של CRRC - המתמחה בייצור קרונות, בקבוצה המשתתפת במכרז על הקו החדש של הרכבת הקלה בירושלים, עלולה להיות בעייתית שכן היא ספקית הקרונות הגדולה ביותר לאיראן.

במארס 2015 זכתה שיכון ובינוי (ביחד עם שותפות) במכרז ענק של משרד התחבורה של טקסס לתכנון, הקמה, מימון, הפעלה ותחזוקה של נתיבי אגרה מהירים ותשתיות נוספות בכביש באזור יוסטון (כביש 288-SH).

הפרויקט, ששיכון ובינוי מחזיקה בכ-40% ממנו, נמשך גם בימים אלה וברבעון הראשון של השנה ההכנסות של שיכון ובינוי ממנו הגיעו לכ-106 מיליון שקל (עם רווח תפעולי של כ-15 מיליון שקל) לעומת כ-70 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. נוסף על ההקמה, הקבוצה הזוכה אמורה לתחזק ולתפעל את קטע הכביש האמור (לרבות נתיבי האגרה המהירים) לתקופה של כ-52 שנה, תמורת גביית אגרה ממשתמשי הנתיבים המהירים.

אם בוחנים את צבר ההזמנות וההשפעה האפשרית של עצירת הפעילות בארה"ב על החברה מגיעים למסקנה שהמכה, אם תגיע, לא תהיה קשה כל כך, בטח בהשוואה לפעילות שלה באפריקה. הצבר כולו עמד בסוף הרבעון הראשון השנה על כ-13.7 מיליארד שקל, כ-8% מתוכו (כ-1.1 מיליארד שקל) עבור פרויקטים בארה"ב. כ-40% מצבר ההזמנות מיועד לפרויקטים באפריקה כך שפגיעה בפעילות בארה"ב לא תהיה בגדר מכה אנושה לחברה, אבל ביחד עם הצרות באפריקה היא עלולה להערים עוד מכשול בדרך להתאוששות אפשרית בעתיד.

כזכור, שיכון ובינוי נחקרת במסגרת פרשה בינלאומית שעניינה מתן שוחד לכאורה על ידי בכירים בחברה. בין היתר נבדקים חשדות כי שיכון ובינוי מעורכת בהעברת תשלומי שוחד לנציגי ממשל זרים, בד בבד עם ביצוע עבירות נוספות.