למיליארדר נגמרה הסבלנות? בלווטניק מחשב מסלול מחדש

בסרט לכבוד יום הולדתו ה-60 של המיליארדר לן בלווטניק, שחל לפני שנה, פונה אליו בעיניים דומעות אבי פישר, מנכ"ל כלל תעשיות וידידו הקרוב, ואומר לו: "במשבר העסקי החריף של 2012 היית שם בשבילי. הצלת את כלל תעשיות ונכנסת למעורבות עמוקה בכלכלה הישראלית. אני מודה לך". שאלה גדולה היא אם בלווטניק עצמו מוצף רגשי הכרת תודה דומים על הכניסה החפוזה שעשה לכלל תעשיות.

המיתולוגיה יודעת לספר איך בלווטניק, בהינף קולמוס וללא כל בדיקת נאותות, קנה מידי נוחי דנקנר ומאי.די.בי המדממת את החברה וכך "קנה" לקונצרן עוד חמצן וחיים. בשוק הרימו אז גבה: כלל תעשיות הייתה "גיבוב של חברות", כפי שמודים גם היום בסביבות החברה, עם בעיות של שווקים, של רגולציה, של יחסי עבודה ועם חובות, שבלווטניק השקיע בהם במצטבר קצת מעל 700 מיליון דולר, כפי שנודע השבוע ל-G. זאת לצד השקעה הרבה יותר קטנה אבל הרבה יותר מהדהדת בערוץ עשר. "לן השקעות", קראו לו אז, ובסביבתו הרגיעו ואמרו שיש המון כסף וסבלנות - ולא בהכרח בסדר הזה.

האם המשקיע הסבלן איבד מסבלנותו? בעוד בתחומי ההייטק, המרתקים אותו ומשיאים לו ערך רב גם בעולם, הוא ממשיך להשקיע גם בישראל, כמו גם לתמוך בהשקעות בתחום הביוטכנולוגיה דרך כת"ב - ברוב ההשקעות המסורתיות נראה שכלל תעשיות עברה למוד של מימושים. "עידן חברות ההחזקה נגמר", מנסים בסביבות כלל תעשיות להסביר את הרציונל ההגיוני כשלעצמו, אבל לא מציינים שגם כאשר שוכנע בלווטניק לרכוש את כלל תעשיות על החזקותיה השונות והמפוזרות, כבר היה אותו עידן בשלבי חיסול מתקדמים.

"גם אז לא הבנו למה הוא קונה את כלל תעשיות", מודה גורם המלווה את עסקיו של בלווטניק זמן רב. "הכול היה מאוד חפוז, היו יומיים לעשות דיו דיליג'נס. זו לא נראתה קנייה של מישהו שמצא בוננזה או עשה החלטה מושכלת. אנשים סביבו הזהירו אותו, אמרו: 'תראה, עוד מעט ייכנס בישראל חוק הריכוזיות'. יותר מכול היה רושם שלחברות עם אבי פישר היה חלק גדול בהחלטה הזאת".

"אבי הבטיח ללן הבטחות שקשה לעמוד בהן", מוסיף אדם המכיר את הנפשות הפועלות, ואילו מקורבים לכלל תעשיות מגיבים וטוענים באופן טבעי שהדברים הפוכים לחלוטין, וכי "לן מאוד מרוצה. איזה משקיע זר החזיר פה תוך כמה שנים יותר ממחצית מהשקעתו?"

עד כה, שש וחצי שנים לאחר שנכנס לכלל תעשיות, וחמש וחצי שנים לאחר שהכפיל את ההשקעה כאשר מחק אותה ממסחר בבורסה והפך אותה פרטית, "בחברה הצליחו להחזיר לו הרבה יותר ממחצית ההשקעה (מעל 400 מיליון דולר על-פי הערכות שונות)", אומרים גורמים המכירים את כלל תעשיות. "פישר", הם נחושים, "שהביא אותו להשקיע בכלל תעשיות, לא ינוח ולא ישקוט עד שיחזיר לו את הכול".

כלל תעשיות, בסיוע רוח גבית מאקסס, שהולכת ונהיית צמודה יותר, אכן שוקדת על פעולות שונות של מימוש או השבחה - תלוי את מי שואלים - אבל גם כאשר זה יקרה, בעוד שנים אחדות, ספק אם זו תהיה ההשקעה המפוארת ביותר בתיק של בלווטניק. עבור כל משקיע, ובוודאי משקיע מתוחכם וחריף כמוהו, "להחזיר את ההשקעה" כעבור עשר שנים, ללא תשואה עודפת, נחשב למעשה להפסד.

1.25 מיליארד שקל שילמה אז אקסס עבור 49.9% מכלל תעשיות, שאז הייתה חברה ציבורית. מאוחר יותר, ב-2013, יצא בלווטניק בהצעת רכש לבעלי מניות כלל תעשיות, מה שקצת יותר מהכפיל את ההשקעה וב-2015 פדה את שארית חוב האג"ח של החברה בערכים שונים של הדולר. מה שמביא אותו להשקעה של מעל 700 מיליון דולר במשך השנים. אקסס לקחה בזמנו חוב בבנקים ישראליים לצורך הרכישה, אולם כיום החוב כבר הוחזר ממימושים ומכספים שהוזרמו מכלל תעשיות לחברה האם שלה. החוב של כלל תעשיות, יש להדגיש, לא גדל בשל כך.

האם בלווטניק שילם מחיר יקר מדי? "למה הוא שילם 42% פרמיה (על שווי השוק, ברכישה הראשונה)? הרי אפשר היה לקנות את זה ב-10% פחות", אומר מקורב לכלל תעשיות. "כולם ידעו שנוחי חנוק. אבל לפישר היה חשוב לא פחות להציל את נוחי. לן בכלל אמר לו משהו בסגנון 'אני לא צריך לקנות חברת החזקה שיש לה - מחזיות אינטימה (החזקה של גולף) ועד ביוקנסל (החזקה של כלל ביוטכנולוגיה) - אתן לך 100 מיליון דולר ותעשה הייטק'. אבל פישר לא רצה לנטוש את נוחי".

על חשבון החבר הקרוב בלווטניק?
"לכן, הוא עובד כמו חמור להחזיר ללן את הכסף".

ועכשיו בלווטניק רוצה את הכסף בחזרה?
"אף אחד לא עומד לאבי עם אקדח לרקה. הוא כבר הוכיח בעבר שהוא יודע להשיא ערך".

מלחמה פסיכולוגית בתעבורה

פישר כיהן מאז 2003 מנכ"ל משותף (לצד צביקה לבנת) של כלל תעשיות, ונוסף על כך, הוא חבר קרוב של דנקנר, שטייל איתו במזרח והקים עמו את גנדן, החברה הפרטית שהחזיקה בשעתו בהחזקות שלו באי.די.בי. בניגוד לחברות עם דנקנר, המלווה בניחוחות טיולים של רוחניים במזרח, איש איננו מוכן לגלות כיצד התחילה החברות של פישר ובלווטניק. "אני חושב שזה היה בנסיבות חברתיות", אומר גורם המכיר היטב את בלווטניק, אבל לא מתחייב על כך.

 אבי פישר/ צילום: איל יצהר

רוחניות לא תמצאו בדיונים המתחוללים בימים אלה על חלקה של כלל תעשיות (50%) בקבוצת תעבורה מול מקימיה ומנהליה, משפחת לבנת. בדיונים יש לא מעט לוחמה פסיכולוגית, ובכלל תעשיות מגייסים לעזרתם עסקה אפשרית עם לאומי פרטנרס, שאמורה לארגן קבוצה ולרכוש חלק מהחזקתם. אלא של-G נודע כי עסקה כזאת, אף שאומנם בחנו אותה בלאומי פרטנרס, ירדה מן הפרק לאחר שזו החליטה כי העסקה אינה מתאימה לה. פישר ובעל הבית בלווטניק יצטרכו לחשוב על דרך אחרת ולהנזיל משהו מחלקם בתעבורה.

"לן ואקסס", מגיבים אנשים המכירים את החברה, "רק רוצים למצוא דרך לגרום לתעבורה להיות קצת פחות חברה משפחתית באופייה וקצת יותר 'ביזנס לייק'". אחרים, לעומת זאת, טוענים כי כלל תעשיות מנסה ללחוץ על משפחת לבנת להכניס את היד לכיס ולשחרר את בלווטניק מהשותפות - "ולעשות זאת בשווי מקסימלי, ועל כך מתנהלת מלחמה פסיכולוגית לא קטנה".

ההחזקה החשובה ביותר של כלל תעשיות היא מונופול המלט נשר. מקורבים לבלווטניק יודעים לספר כי הוא נוהג להטיס את ידידיו המיליונרים ואת בני משפחתו למפעל, שלמרות היותו תעשייה "ישנה" הוא עתיר טכנולוגיות מרשימות. אבל שוויו של מונופול המלט ספג כמה זעזועים בשל הצרת צעדיו ומגבלות שונות על פעולתו. לאחרונה אף נודע כי נאלץ - לראשונה אולי בעשור - להוריד מחירים בשל יבוא המלט הזול מטורקיה.

אומנם על הפרק עומדת המלצה מקצועית במשרד הכלכלה, שמיטיבה עם נשר, ולפיה המתחרים ייאלצו לשלם היטל היצף על היבוא, וכך תתמתן מלחמת המחירים. אבל מי שצריך להחליט על זאת הם שרי האוצר והכלכלה, והאחרון, אלי כהן, הביע את עמדתו במאי השנה (בתגובה לראיון עם מנכ"ל נשר משה קפלינסקי ב-G) בציוץ שאמר: "בנשר צריכים להבין שהחזירות נגמרה".

 מפעל נשר / צילום: יונתן בלום

למה בלווטניק היה צריך בכלל מפעל, שהוא אולי מאוד רווחי אבל עם ענן רגולטורי כבד כל-כך על פעולתו? התשובה היא שהוא לא היה צריך, או לפחות לא כל-כך השתוקק. כאשר בלווטניק נכנס לכלל תעשיות, היה לו רושם שההחזקה הזאת קרובה להיעלם מתיק ההשקעות של חברת ההחזקות. באותו זמן התגבש הסכם שלפיו משפחת לבנת ותעבורה ינצלו אופציה שהייתה להם לרכוש את משאב (החברה האם של נשר שמחזיקה 50% מתעבורה), וכך גם לקבל בעלות על נשר וגם "לחלץ" את חמישים האחוזים מידי כלל תעשיות ולהפוך לבעלים מלאים של תעבורה. העסקה הזאת הייתה אמורה להזרים לקופת כלל תעשיות 1.25 מיליארד שקל.

אלא שב-13 באוגוסט 2012, כחודש בלבד לאחר עסקת בלווטניק-כת"ש, חזרה בה משפחת לבנת. "רמת אי-הוודאות הרגולטורית סביב המלט", אמרו בזמנו בסביבת המשפחה ל-G בהקשר הזה, "הציבה יותר מדי סימני שאלה. בעיקר במצב שבו המשפחה נזקקה למינוף פיננסי לצורך העסקה, ולא רצתה לסכן את הבית שלה, את תעבורה".

"האם כלל תעשיות שמחה שמשפחת לבנת לא מימשה את האופציה?" שואלים מקורבים לחברה וממהרים גם להשיב: "היא מאושרת. נשר היא חברה יוצאת דופן, מדהימה ומרשימה ביעילותה".

לבלווטניק ולאקסס בראשותו אומנם קל יותר במינופים פיננסיים מאשר למשפחת לבנת, אבל גם הם לא אוהבים את הריקוד המתמיד עם הרגולטור, ובדיוק חודש לאחר מכן אמר ל-G לינקולן בנט, מנכ"ל אקסס וחבר קרוב של בלווטניק מהימים המשותפים שלהם על ספסל הלימודים בהרווארד, כי "החלטת הרגולטור בתחום המלט תשפיע רבות על נכונותו של בלווטניק להמשיך להשקיע בישראל". שש שנים לאחר מכן, ומול האתגרים של נשר, יתייצב אותו בנט עצמו, לבקשת פישר, כדירקטור בנשר, החל מספטמבר הקרוב, מן הסתם כדי לפקח קצת יותר מקרוב על צינור החמצן העיקרי של כלל תעשיות.

הרווח כולו של פימי

לממש נכסים החלו בכלל תעשיות כבר זמן קצר לאחר הרכישה: תחילה במכירה של החזקות מיעוט שלה במד1 ובמספנות ישראל. אולם המימוש הגדול הראשון שביצעה כלל תעשיות תחת בלווטניק היה נייר חדרה, ב-2015. השליטה בחברה (60%) נמכרה לפימי בכ-354 מיליון שקל, כלומר, לפי שווי חברה של כ-600 מיליון שקל. אין ספק שהלב עלול להיצבט קצת שם במטה של אקסס, כשיראו שאותה חברה חבוטה שווה כיום כמעט 1.8 מיליארד שקל.

בסביבת כלל תעשיות מסכימים כי במהלך השנים סבלה החברה מניהול גרוע, ותחתיו היה לה חוב ענק של 1.2 מיליארד שקל באג"ח, בריבית של מעל 6%. בעיות נוספות היו שותפות בחוגלה קימברלי, שנפלה היישר לתוך מחאת החיתולים, שותפות במפעל בטורקיה בעת שהיחסים עם ארדואן סבלו משפל נורא בצל אירועי המרמרה ועוד צרות מצרות שונות, שהעיקרית בהן הייתה הסכמי עבודה "הזויים", לטענת גורמים בכלל תעשיות.

"צריך למחוא כפיים לכלל תעשיות על מה שהיא עשתה בנייר חדרה", טוען גורם המקורב לחברה. למה למחוא כפיים ולא לזרוק עגבניות? הגורם מסביר כי "כבר ב-2012 קיבל פישר הצעה מפימי שקשורה בנייר חדרה, וסירב". בהצעה ההיא הופיע גם כן הסכום 350 מיליון שקל, אבל בהזרמה לחברה וביצירת שותפות. "אבל אז בלווטניק היה כועס על פישר, כי הכסף היה נכנס לחברה ולא נפרט להמחאה של מאה מיליון דולר להחזר ההשקעה שלו".

לדברי אותו גורם, נייר חדרה יצאה בהשבתת מגן במסגרת המאבק עם העובדים, ובמשך שלוש שנים מומשו נכסים, נמכרו חוגלה, מגרשים ותחנת כוח שהייתה שייכת לנייר חדרה, החוב ירד ואותם 350 מיליון שקל יכלו להגיע בחזרה לבלווטניק, ויש בהסכם עם פימי אפילו "אפסייד" בדמות כמה עשרות מיליוני שקלים במקרה שהחברה תימכר מעבר לשווי מסוים (מה שככל הנראה צפוי לקרות).

יהיו שיגידו מחיאות כפיים, יהיו שיגידו נחמת עניים, כי את התיקון האמיתי לחברה עשתה, כמובן, פימי, ובו הסטת פעילות החברה לתחומים חדשים והסכם יצירתי עם העובדים, שהמיר את תוספות השכר העתידיות באופציה למניות החברה. אבל זה כבר סיפור הצלחה של מישהו אחר.

סיפור נוסף של מימוש שגם בו מעורבת פימי - ושוב היא שקוצרת את הפירות - הוא הסיפור של מנועי בית שמש. כלל תעשיות מכרה את השליטה בחברה (קצת מעל 40%) לפימי ב-125 מיליון שקל, בשתי פעימות שהסתיימו ב-2016, ובפרמייה על מחיר השוק דאז. כיום, שווי מנועי בית שמש עומד על כ-700 מיליון שקל, וגם שם יש סיכום על אפסייד בבוא האקזיט.

 מנועי בית שמש / צילום: אריאל ירוזוליסקי

החזקה אחרת של כלל תעשיות, שהיא "שברה את הראש" איך לממש אותה, היא של 30% ביפאורה, חברת המשקאות הקלים השנייה בגודלה בישראל. יפאורה עצמה היא חברה פרטית, ו-70% ממנה מוחזקים בידי החברה הציבורית קרור אחזקות, בשליטת שלמה רודב ורוני גת. אלא שניסיונות הפרידה דרך מכירת החלק של כלל תעשיות לקרור אחזקות לא עלו יפה - הצד של בלווטניק רצה 600 מיליון שקל, רודב וגת אמרו 375 מיליון. בסוף כת"ש הנזילה חלק מההחזקה דרך הבורסה.

"בכלל תעשיות", אומר מקורב לחברה, "חשבו שחייבת להיות קורלציה בין המחיר של יפאורה, כפי שהוא נתפס דרך מניית קרור (המחזיקה גם נכסים נוספים ונסחרת על-פי שווי של 1.2 מיליארד שקל) לבין ההחזקה של כת"ש. צד אחד נהנה, וצד שני (כת"ש) ישב בפנים ולא נהנה".

"ביפאורה זה לקח המון זמן", אומר אדם שהיה בסוד העניינים. "גת ובעיקר רודב הם אנשים קשים, ופישר הוא לא אדם ששש אלי קרב. הוא אדם שנמנע מבתי משפט וממלחמות, אבל מתישהו כבר הייתה הוראה ללכת לבית משפט לגבי מה שמגיע לכת"ש. נראה שאבי קיבל רוח גבית מלן ללכת עד הסוף".

רגע לפני שזה קרה, כאמור, נמצאה דרך יצירתית דרך הבורסה: כלל תעשיות יצקה את ההחזקות שלה ביפאורה לחברה חדשה, כלל משקאות, הנפיקה 46% ממנה והביאה הביתה סכום יפה של 230 מיליון שקל - סכום ששיקף שווי של פי 35% מזה שיפאורה הייתה מוכנה לדבר עליו - וכעת היא מחזיקה במה שנשאר. בינתיים היא מחויבת למוסדיים, שרכשו את המניות, לא למכור את החלק שנשאר בידה למשך תקופה של כשנה וחצי. אבל בעתיד תשקול את דרכה, כמובן.

ההשקעה שלא הייתה | בלווטניק בחן את טבע בשפל, באפט הרוויח

השקעה אפשרית שלא יצאה לפועל קרתה לפני כשנה. גורמים בישראל מספרים כי עניינו את בלווטניק בבחינת השקעה גדולה של שלושה מיליארד דולר בטבע, שמנייתה הייתה אז בשפל. בסופו של דבר העסקה לא בוצעה, ובאקסס הכחישו כי בכלל בחנו אותה, ומשקיע אחר, ללא טיפת דם יהודי בעורקיו, עשה דבר דומה כמה חודשים לאחר מכן ורווה נחת מעליית ערך. וורן באפט שמו.

מחיר המניה היה אז סביב ה-12 דולר (כיום הגיע מחירה ל-25.65 דולר) וידיעות על כך התפרסמו בתחילת נובמבר. יום לאחר הפרסום עלתה המנייה ב-8.7% ונסחרה במחזורים גדולים מהרגיל. היו שכינו זאת "אפקט בלווטניק", אבל היו שפירשו זאת כתיקון רגיל, לאחר שטבע איבדה מערכה בחדות קודם לכן.

כך או אחרת, בלווטניק וטבע אינם זרים זה לזה כלל ועיקר. טבע מחזיקה כ-15.5% ממניות כלל ביוטכנולוגיה ושתי החברות מקיימות קשר ארוך שנים.

בצד המואר של החיים

ערוץ אחר של מימושים, שאפשר שיניבו יותר נחת לבעל הבית בלווטניק, הוא הקרקעות שבאו עם הנכסים. כלל תעשיות, למשל, "גירשה" את החברה הבת גולף ממתחם כיתן בהדר יוסף, שבו שילמה "גרושים" שכירות, ומכרה אותו בכרבע מיליארד שקל לאקרו נדל"ן לטובת הקמת פרויקט דיור יוקרתי. בקנה נמצאות קרקעות בעיר נשר וקרקעות בדימונה של מפעל כיתן ההיסטורי, שהופשרו לבנייה למגורים ויעזרו, מן הסתם, להחזיר לבלווטניק עוד נתח ממה שהשקיע. בנשר מדובר בקרקע של קרוב ל-3,000 דונם במורדות הכרמל, שהחברה נמצאת בשלבים מתקדמים לקבל עליה תב"ע לבניית אלפי דירות ולצידן שטחים מסחריים. בדימונה קיימת תוכנית לבניית 1,600 יחידות דיור ו-28 אלף שטחי מסחר. לכן, בכל זאת התחבאו כמה הפתעות עתירות פוטנציאל בתוך התיק של כלל תעשיות.

אפיק נוסף שבו מוצא בלווטניק פוטנציאל רב - וגם עניין רב לא פחות - הוא תחום ההייטק והביוטק. נכון שאם עושים את החשבון היבש, קשה לומר שכלל ביוטכנולוגיה, שהיא חברה ציבורית, עלתה בערכה מאז רכש בלווטניק את החברה האם כלל תעשיות. ההפך הוא הנכון, בעת כניסתו עמד שוויה על 680 מיליון שקל ועכשיו עומד שוויה על קצת מעל 500 מיליון שקל.

אבל כאן בלווטניק מצטייד במלוא הסבלנות שתוארה בתחילת הכתבה, בשל האמונה שלו בתחום ובכת"ב עצמה, שלתוכה העביר את הפוזיציות בארבע חברות ביוטכנולוגיה שבהן החזיקה אקסס, בעסקה שהתמורה עליה תתקבל רק בסופה, גם אם וכאשר יירשמו הנפקות או מכירות. ואכן יש בפורטפוליו של כלל ביוטכנולוגיה כמה חברות מבטיחות, כגון גמידה סל וביוקנסל. כת"ב הצליחה לגייס לצידה, לשבע מהחברות שלה, 300 מיליון דולר ממשקיעים אמריקאים, וחלק מאותם כספים הגיעו מאקסס עצמה, מה שמעיד כי בלווטניק מעורב שם בכל הלב.

יתרה מזאת אמורים הדברים בנוגע לכללטק, בניהול דניאל שנער, שהחלה את דרכה ב-2014 והושקה פורמלית ב-2015. פה מדובר בשותפות בחלקים שווים בין אקסס לבין כלל תעשייה. יש בשותפות זו סכומי השקעה משתנים, שהשנה צפויים להגיע לכ-100 מיליון דולר. בין ההשקעות הראשונות הייתה איירון סורס, וכבר נרשמו שני אקזיטים - LightCyber, שנמכרה בשנה שעברה לענקית אבטחת הסייבר פאלו אלטו של ניר צוק - חודשים ספורים לאחר ההשקעה בה; ו-ZOOZ שנמכרה ביולי 2018 לענקית התשלומים הגלובלית PayU (חלק מקבוצת האינטרנט Naspers).

בתוך כללטק מתקיימת גם פעילות פינטק בשותפות ובהובלת ראובן בן מנחם, מי שחתום על אקזיט הפינטק הגדול ביותר בישראל (פאנדטק, 1.35 מיליארד דולר), ואנשים שמכירים את בלווטניק יודעים להעיד כי בהשקעות הגדולות של כללטק הוא מתעניין ומעורב באופן אישי. את מנכ"ל איירון סורס, תומר בר-זאב, למשל, פגש לפני ההשקעה בחברה, כדי שיברך את ברכתו וגם לאחר מכן, בפגישות רבות, בעיקר מול צומתי קבלת החלטות בחיי החברה. לכך נוסיף כי יש להניח שבלווטניק מרוצה מאוד גם מהפעילות בתחום האנרגיה הירוקה של כלל תעשיות. בינואר השנה נחנך פרויקט אשלים בנגב לאנרגיה סולארית. כלל אנרגיה שותפה בו ב-50% דרך כללסאן, וכן שותפה בו סאן אדיסון. הפרויקט הוא בעל הספק של 30 מגה וואט והוא צפוי לייצר חשמל לצרכן הביתי במחיר נמוך מהמחיר בחברת חשמל.

פועל יוצא של כל זה הוא שאף שלא מעט בשוק סבורים כי בלווטניק "סוגר פה את הבסטה", הוא "לא בעסקת חסל אלא בעסקת החלף", כפי שמעיד גורם המלווה את עסקיו זה שנים רבות. "בלווטניק רוצה את הטכנולוגיה ואת הדברים המיוחדים לישראל, אבל מחלק מהדברים בהחלט נמאס לו. נמאס לו להיות מיעוט לא נחשב ביפאורה, נמאס לו ממה שהוא תופס ככוחנות של משפחת לבנת, משום שכמישהו מחזיק אצלך 50% אתה בדרך כלל מתנהג אליו יותר יפה. יש לו את הכבוד שלו כאיש עסקים. אבל בעיקר, לן רוצה שינוי".

מאקסס של בלווטניק נמסר: "איננו מחשבים מסלול מחדש. אנחנו פה לשנים רבות".

"בלווטניק הגדול הרים ידיים מול אודי אנג'ל"

מבעלי השליטה בערוץ עשר למחזיק מניות מיעוט ברשת-עשר

מבין כל האוחזים בתעשיית השידור הטלוויזיוני הישראלי אין ספק שבלווטניק הוא בעל הכיסים העמוקים ביותר. הוא שותף בערוץ עשר דרך RGE, חברה משותפת בחלקים שווים לו, לאביב גלעדי ולאודי רקנאטי. RGE מחזיקה בשליטה (51%) בערוץ עשר (בעלי המניות הנותרים הם ארנון מילצ'ן ויוסי מימן). מדוע הסכים למיזוג עם רשת בדרך שבה יאבד את ההובלה: RGE תחזיק בחברה המשותפת 40% בערך והוא עצמו יישאר עם 13% בלבד? האם נמאס לו? האם הרים ידיים?

או שאולי הסיבה היא שבלווטניק נאלץ לארח לפני כשנה את חוקרי יאח"ה, שהגיעו מישראל כדי לחקור אותו ולגבות עדות בתיק 1000 בחקירות נתניהו (חשד למעורבות של ראש הממשלה בעסקות בערוץ כדי לסייע לארנון מילצ'ן) - מהלך שכמובן, סוקר במהדורות חדשות ברחבי העולם בשל הפרופיל הגבוה של המעורבים - ותקבלו משקיע די עצבני.

"הוא הרגיש עם זה רע מאוד", אומר מקורב לבלווטניק, "ואין ספק שזה תרם לרצונו להתרחק מישראל, אבל יש סביבו אנשים שגם אומרים לו: 'תראה את הצד החיובי, שאצלנו פה בישראל מנקים הכול'. נדרשה הרבה עבודה כדי להרגיע אותו בעניין הזה".

גורמים בתעשיית הטלוויזיה אומרים שכל הסיפור של מיזוג ערוץ עשר לתוך רשת הוא סיפור שבו "בלווטניק הגדול הרים ידיים מול אודי אנג'ל (בעל השליטה ברשת)". המיזוג עצמו היה מחויב המציאות: מהיום שבו פוצלו קשת ורשת היה ברור כי המצב לא יכול להימשך כך, שכן עוגת הפרסום מצומצמת ואין דרך שתפרנס שלוש חברות. השאלה הייתה מי יבלע את מי. "דווקא ערוץ עשר הפסיד הכי מעט, ולמרות זאת בעלי המניות של ערוץ עשר מצמצו ראשונים, הפסיקו הפקות ואותתו לשוק שהם רוצים לפרוש. טייקון כזה גדול כמו בלווטניק לא יכול להפסיד לטייקון כל-כך הרבה יותר קטן ממנו כמו אנג'ל. בעולמות של הטייקונים זה אומר הרבה ויהיו לזה השלכות. זה גם רע לתעשייה כי לערוץ עשר היה נופך ייחודי בתכנים ועכשיו הגוף הממוזג יהיה עוד ערוץ 2".

בלווטניק הגיע לערוץ עשר בדרך אולי דומה לזו שבה הגיע לכלל תעשיות: חברות והיכרות. מי שהביא אותו לעניין הוא אביב גלעדי, המעורב בעסקיו העולמיים בתחום המדיה ואף עמד בראש חברת הסרטים אייקון שבלווטניק רכש. בשנת 2008 הצטרף לגלעדי ולאודי רקנאטי בחברת RGE, המחזיקה בערוצי ילדים וספורט, בהיקפי פעילות של מאות מיליוני שקלים. הפעילות הזאת תישאר בעינה.

לערוץ עשר נכנסה RGE ספק ממניעים עסקיים ספק כמשימת הצלה, כאשר מודי פרידמן, שהיה בעבר מנכ"ל הערוץ, הגיע ל-RGE וביקש שיירתמו למשימה וירכשו חלק ממניותיו של מימן. בלווטניק, מספרים, לא התנגד ומהר מאוד "עלה לפודיום ואמר קדימה". הימים האלה היו ולא עוד.

רקע | האיש ששווה 20 מיליארד

את הונו של לן בלווטניק, 61, קשה להעריך במדויק כיוון שחברת ההחזקות דרכה הוא עושה את עסקיו, אקסס אינדסטריז, היא פרטית, אולם הפורבס דירג אותו החודש במקום 48 בין עשירי העולם וייחס לו הון של 20.7 מיליארד דולר.

הוא נולד באודסה ולמד במכון להנדסת תעבורה במוסקבה. עם סיום לימודיו ב-1978 היגר לארצות הברית, שם למד לתואר שני בבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה, ולאחר מכן עבר ללמוד תואר שני במינהל עסקים בהרווארד. שם הכיר את לינקולן בנט, כיום מנכ"ל אקסס.

במסגרת בדיקה של רשימת התורמים ממוצא רוסי למפלגה הרפובליקנית, שנערכה בארצות הברית, התברר שגם הוא נמנה עליהם. מדובר בתרומות חוקיות ורשומות, והחקירה נערכה סביב הקשר בין הנשיא טראמפ לנשיא הרוסי פוטין.

את הונו עשה כאשר עם איש העסקים וידידו ויקטור וקסלברג נכסים בתחילת שנות ה-90, כחלק מתהליך ההפרטה של רוסיה. בלווטניק רכש את צ'מינסקי נפט ואת סואל אלומיניום ומיזג אותן עם טיומן אויל של מיכאיל פרידמן ועם רוסאל של אולג דריפסקה, בהתאמה. מאוחר יותר, הקימו בלווטניק, וקסלברג ופרידמן עם בריטיש פטרוליום את TNK BP, וב-2013 מכר את החזקתו לבריטיש פטרוליום ב-7 מיליארד דולר. בתמורה, רכש בלווטניק חברות מערביות, נדל"ן וחברות תקשורת כמו וורנר מיוזיק.

בנוסף, רכש בלווטניק ברכישה ממונפת את חברת הפטרוכימיה בזל פוליאופלינס, שרכשה את חברת הפטרוכימיה ליונדל, ומיזג אותן לחברה אחת - ליונדלבאזל (LyondellBasell), שבה הוא מחזיק ב-18.5% מהמניות. ליונדלבאזל, שנסחרת בשווי של 41.6 מיליארד דולר, היא אחת מחברות הכימיקלים הגדולות בעולם.

הוא משקיע גדול בטכנולוגיה ובתחומי המדיה. השקעה "ישראלית" שלו היא גט טקסי, שבה השקיע סכומים של כמה עשרות מיליוני דולרים והפך לאחד המשקיעים העיקריים. בעבר היה על סף רכישת העיתון מעריב מידי עופר נמרודי, אולם הצוות שלו עמד על הרגליים האחוריות בעניין והעסקה לא בוצעה (והקונה בסופו של דבר היה נוחי דנקנר).

קרן משפחת בלווטניק, שבראשה עומד לן, תומכת באופן פעיל במוסדות מובילים בתחומי החינוך, המדע, התרבות והצדקה בארצות הברית ובעולם כולו, ובכלל זה בבריטניה ובישראל. בשנת 2007 ייסדה הקרן את "פרסי בלווטניק למדענים צעירים" למדענים עד גיל 42 בארצות הברית. בשנת 2017, עם ציון עשור ליסודם, הורחבו פרסי בלווטניק למדענים צעירים גם לישראל, בשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בשנים האחרונות תרמה קרן משפחת בלווטניק למעלה מ-40 מיליון דולר לאוניברסיטת תל אביב במסגרת "יוזמת בלווטניק לקידום מחקר מדעי ותגליות". במסגרת היוזמה, שהושקה ב-2014, הוקמו חמישה מרכזים וקרנות חדשים אשר פועלים בתחומי מחקר מדעיים, בהפקת סרטים בישראל ובגיוס חוקרים לאוניברסיטה. כמו כן, הוא תורם זה כמה שנים לתוכנית מלגות ללימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' למדענים ישראלים מצטיינים, הוא מראשי התורמים של ארגון ידידי האגודה למען החייל בבריטניה ותורם באמצעות כלל תעשיות ל"אמץ לוחם" ובמסגרת הזאת מוענקות זה עשור 120 מלגות לימודים לחיילים מצטיינים.