לכו הפוך

מגיל צעיר מלמדים אותנו ללכת אחרי הלב, לכן כמעט כל המחפשים את הצעד הבא בקריירה שואלים את עצמם "מה הכי מעניין אותי לעשות", כאילו התשובה לשאלה הזאת היא המצפן הנכון ביותר בשוק העבודה. לרבים מהם אין תשובה והם ממשיכים להתנהל בעולם העבודה רוויי תסכול, חלק מצליחים להגדיר תחומים באופן כללי (נדל"ן, שוק ההון, היי-טק), לא באמת יודעים מה לעשות עם זה, אחרים יודעים להגדיר במדויק - מעניין אותי לנהל פיתוח עסקי בחברת תשתיות.

בזבוז זמן וכסף

גם אלה וגם אלה מגבים את התחום או מקצוע המטרה באוסף של חוזקות וכישורים שיש להם (או שהם חושבים שיש להם), משוכנעים שעל פי הקריטריון הזה שוק העבודה מגייס עובדים. הם טועים. למעט תפקיד הכניסה לשוק, כמעט תמיד הגיוס הוא על פי ניסיון קודם ולא על פי פוטנציאל, כלומר - מעסיקים בוחנים את החוזקות והיכולות כפי שכבר באו לידי ביטוי בתפקידים דומים או זהים, ולא כפי שהם "על הנייר". המשמעות הפרקטית היא שגם בעלי יכולות יוצאות דופן ופוטנציאל גדול, רובם ככולם לא יגויסו ללא ניסיון מוכח רלוונטי, אלא אם השינוי בו הם חושקים נעשה בחברה בה הם עובדים ומוכרים.

המסקנה המתבקשת היא שמרבית האנשים טועים בדרך הבחינה של הצעד הבא, מבזבזים זמן יקר ולעתים גם לא מעט כסף, כאשר הדרך הנכונה היא להפוך את התהליך. במקום להתחיל ולחפש מה הכי מעניין אתכם ואחר לרדוף ללא הועיל אחרי התוצאה, קודם תבדקו מה הכי מעניין את השוק ותתקדמו משם. בחינת השוק מטרתה לסייע לכם להגדיר את גבולות הגזרה בתוכה סיכוי סביר ומעלה שתצליחו למצוא עבודה, ורק בשלב השני תבחנו מה מעניין ונכון לקריירה בתוך הגבולות שהוגדרו.

חסמי כניסה

איך בוחנים את השוק? מאד פשוט. בשלב הזה מתעלמים לחלוטין מהכישורים והיכולות ומנתחים מסלולי קריירה האופייניים לאנשים שעשו את התפקיד שלכם באותו מגזר או תעשייה. בחנו בלינקדאין 20-30 קריירות רלוונטיות של בני 50 פלוס (כדי שתוכלו לראות את כל המסלול), בחינה שתסייע להגדיר תפקידים פוטנציאליים גם למי שאינו יודע בדיוק מה מעניין אותו, ותצייר עבורו את מסלולי ההתפתחות בעלי ההיתכנות הגבוה.

ומה עם אלה שיודעים מה הם רוצים? ניקח לדוגמה בעלת תואר בכלכלה המשמשת כמנהלת מותג בחברת מוצרי צריכה ומעוניינת להיכנס להייטק לתפקיד מנהלת מוצר בשיווק (Outbound). משהוגדר התפקיד במדויק, הצעד הבא הוא לבחון את חסמי הכניסה - במקרה זה השכלה ורקע טכנולוגי - בלעדיהם סיכוייה להתקבל אפסיים, זאת למרות 3 שנות ניסיון במחלקת שיווק מצוינת בחברה גלובלית. יתרה מכך, בחינת מסלולי קריירה רלוונטיים תגלה כי שוק ההייטק מתעקש בנוסף גם על ניסיון בחברות טכנולוגיות שמפתחות מוצרים זהים/דומים. כלומר, לא רק שמרבית מנהלי המוצר אוחזים בהשכלה טכנולוגית/הנדסית והיו בעברם אנשי פיתוח, הרי שהקריירה שלהם בניהול מוצר היא לרוב באותם עולמות תוכן (הם עצמם מתקשים מאד לזוז בתוך ההייטק לניהול מוצרים אחרים).

הבחינה הקצרה הזו תוריד מעל הפרק את רעיון ניהול המוצר בהייטק, כשמכאן והלאה עליה לצייר את גבולות הגזרה הריאליים להשכלתה ולניסיונה, שרובם ככולם בתעשיות המסורתיות:

א. להישאר באחד משלל מסלולי השיווק, בהם יש לה יתרון יחסי בזכות התואר בכלכלה- מסלול ניהול שיווק, שעתיד לקדם אותה עד סמנכ"לות שיווק, או מסלול ניהול מחקר ואסטרטגיה ומסלול ניהול תקשורת שיווקית על נגזרותיו.

ב. לעשות הסטה מקצועית לתחום ניהול מכירות, מסלול המאפשר טיפוס עד למנכ"לות.

ג. לחזור לתפקידי כלכלה ולהמשיך להתפתח במסלול זה, שקצהו הוא לרוב ניהול אגף.

כמובן שישנם עוד תפקידים אבל רובם הגדול נחותים יותר ובעלי פוטנציאל קידום מוגבל, מה גם שהם לחלוטין אינם מעניינים אותה.

התור של הלב

עכשיו זה הזמן להכניס את הכישורים, החוזקות ונטיות הלב, כפי שעשתה מנהלת המותג שהחליטה בסופו של דבר להישאר בתחום ניהול שיווק בתעשיות המסורתיות, עולם מקצועי שהרצון לזוז ממנו נולד מלכתחילה מהסיבות הלא נכונות (יותר כסף). ולראייה, לא הייתה לה כוונה להחליף מקצוע, היא רק חיפשה את "המקבילה" המתגמלת יותר שלו, לא מודעת לחסמים.

ומה אם הרצון הוא מהסיבות הנכונות, כמו למשל עניין מקצועי טהור? התהליך אותו תהליך. גם אז רצוי קודם לבדוק את ההיתכנות מבחינת השוק ולהגדיר את גבולות הגזרה, ואם יסתבר שהסיכוי למצוא עבודה נמוך, ניתן לשקול את האופציה העצמאית, על כל המשמעויות שלה ורמת הסיכון. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com