כאן עובדים בכיף

תחרויות מאתגרות במסגרת משימות קיימות ("תחרות גיוס הלקוחות הגדולה של השנה"), זכות העובדים להפסקות ככל שהם צריכים, אירועים מגבשים מחוץ לשעות העבודה, עיצוב חלל עבודה מהנה (עם משחקי קופסה, פינות מנוחה וחטיפים) ושילוב הומור בתקשורת הבינאישית הם דוגמאות לדרכים שיכולות להפוך את מקום העבודה למקום שכיף לעבוד בו.

ומסתבר שהנאה בעבודה היא עניין מבורך - לא רק ברמת העובד כי אם ברמת ההנהלה והארגון.

למה לא כל המנהלים דואגים שיהיה כיף?

"שום דבר בחוזה שלי עם העובדים אינו מתייחס לעובדה שהעובדים צריכים להיות מאושרים. עם כל הכבוד, יש לי אחריות ללקוחות שלי, והעובדים שלי משרתים את האחריות הזו. לא הרבה מעבר לכך", אומר מנהל בכנות מרשימה, ואני לא מופתעת. מנהלים רבים הם טיפוסים משימתיים, אנליטיים, ששואפים "לתקתק", להספיק ולהגיע להישגים. בעיניהם הנאה ובילוי במהלך העבודה היא ההיפך הגמור של הפרודוקטיביות שאליה הם שואפים. משמעותם, לטענתם, היא הסחת דעת מיותרת, והשקעת אנרגיה ביצירתם היא בזבוז אנרגיה ניהולית חשובה.

מנהלים אחרים שתרבות ארגונית שמושתתת על הנאה וכיף במהלך העבודה תבוא על חשבון סמכותם כמנהלים, ותפגע ביחסי הכוח שביניהם לבין עובדיהם. העולם אולי נעשה שטוח עם הזמן, וישנם ארגונים שהופכים פחות היררכיים ורשמיים בהתנהלותם, אך לא מעט מנהלים מתקשים להסתגל לזה. "אני משלם להם הרבה כסף. אז על מה, בעצם? על בילויים? או על העבודה שהם צריכים לעשות?", טען באוזניי מנהל כזה.

מה המנהלים הללו מפספסים?

פרודוקטיביות, יצירתיות, תקשורת

מחקר שנערך באוניברסיטת וורוויק מצא כי עובדים שמחים יותר פרודוקטיביים יותר ב-12% בממוצע, ובמקרים מסוימים עד 20% יותר מקבוצת ביקורת, וכן יצירתיים יותר בביצועיהם. מחקר אחר מראה כי הנאה בעבודה משפרת פלאים את התקשורת בין העובדים ואת שיתוף הפעולה ביניהם, בזכות היותה מעודדת שיח הדדי ואמון זה בזה.

מחקרים רבים אחרים מוכיחים שבילוי והנאה בעבודה משפיעים לטובה על בריאותם של העובדים ומונעים את ההשפעות השליליות של מתח וחרדה, מה שבתורו משפיע לטובה על מידת הנוכחות של עובדים בעבודתם. נתון זה חשוב למדי בהתחשב בכך שארגונים רבים נאלצים לספוג עלויות הנובעות מהיעדרויות עובדים בכל שנה.

הנאה - אפשר לייצר?

שאלה חשובה היא - האם אפשר בכלל לשלוט ברמת ההנאה של העובדים?

ובכן, מחקר עדכני מראה כיצד אפשר לייצר סיטואציות מהנות בעבודה, חלקן מנוהלות ומופקות במודע על ידי הארגון, וחלקן קשורות ישירות למשימות שאותן מבצעים העובדים. לדעתם של החוקרים מאוניברסיטת אוקלנד, הסיטואציות הללו המציעות לעובדים הפוגה מרעננת (ועמה ההשלכות החיוביות השונות). לדבריהם, בזכות זאת יש עובדים שאף חווים את משימותיהם בעבודה כמהנות יותר, מתחברים יותר לצוות ומעורבים יותר במתרחש בארגון.

אולם במחקר מסתבר גם שאין פעילות אחת שתיתפס כיפית על ידי כולם. יש עובדים שמפיקים הנאה מביצוע המשימות היומיומיות שלהם. בעבורם עצם סיום מטלה בעבודה - הוא הכיף, ואילו פעילות כיציאה ליום כיף, שמפסיקה את רצף העבודה, היא אינה מהנה.

מנהלים יוצאים ידי חובה

הבעיה היא שמנהלים שמחליטים להכניס כיף לסדר היום של הצוות שלהם חוטאים לא מעט בעשייה מעושה שהיא בבחינת יציאה ידי חובה. למשל, החטא המרכזי של ניצול ה"יום כיף" לטובת הדרכות, הכשרות וגיבוש קבוצתי (משמע - עבודה), שבמסגרתו אף חל איסור על הבאת בני זוג ומשפחה (ממש כמו בעבודה), שהנוכחות בו חובה (כמו הנוכחות בעבודה), ושהתרחשותו - לא על חשבון שעות העבודה.

במקרים כאלה ה"כיף" המלאכותי אינו משיג את מטרתו אלא להיפך. לעובדים אין רצון אמיתי לנכוח באירועים הללו, והם חשים שמזלזלים בהם: "במשאבי אנוש עשו 'וי' על 'יום כיף' השנה, ואף אחד לא טרח לשאול אם באמת נהנינו".

נהלו בכיף: עשו ואל תעשו

● הימנעו משימוש בנאומים ובסיסמאות כגון "כמה כיף יהיה אצלנו". דיבורים בלא מימוש יוצרים רק כעס ותסכול.

● אל תתנו לעובדים הרגשה שאתם "מסמנים וי". הפרידו בין אירועים שמטרתם כיף וניקוי ראש לבין אירועים משולבים, שמטרתם הן בילוי, הן מטרות אחרות (מקצועיות), ובאירועים שמטרתם ניקוי ראש גרידא - הימנעו משילוב משימות לקידום העבודה, ואפשרו לעובדים לבחור את הפעילות מתוך כמה אפשרויות נבחרות.

● אל תכריחו אותם להשתתף. לא לכולם זה מתאים, לא בכולם זה מעורר פרודוקטיביות.

● תחגגו. תחגגו את ההישגים של עובדיכם, את ימי ההולדת שלהם, את סיום השנה. ואל תהיו רציניים מדי. אפשר לנהל צוות מקצועי ופורה גם עם קצת הומור וגמישות.

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר" והספר בערבית "העתיד הנבחר". אפשר ליצור קשר עם יעל בפייסבוק או באתר.