המאבק בין השלטון המרכזי למקומי רע לכולם

מישהו צריך לשים סוף למאבק הבלתי נגמר בין הרשויות המקומיות, השלטון המרכזי, הקבלנים וזכאי מחיר למשתכן. למה בכלל שיהיה מאבק כזה? הרי לכולם אותה מטרה - לקדם בנייה מוזלת כמה שיותר מהר, ולהעניק פתרון מגורים מוזל למחוסרי הדיור על ידי הקמת פרויקט שבסופו של דבר יהיה גם כלכלי.

על הנייר זו אמורה להיות המציאות, אבל שלוש שנים אחרי שהניסוי הגדול ביותר בענף הנדל"ן בישראל יצא לדרך - תוכנית מחיר למשתכן החדשה - ואין שבוע שבו אנחנו לא רואים עוד הסתבכות ועוד עיכובים, שכמעט כולן נובעות מהתנגשות של אחד מהגורמים הללו באחר.

השלטון המרכזי, באמצעות מטה הדיור, מקדם את התוכנית "מלמעלה", קובע מדיניות ומנסה לקדם את התוכנית גם במחיר של ויתור על ודאות לטובת מהירות (הגרלות גדולות).

הקבלנים מנסים למצוא "חורים" בתוכנית (דירות גדולות, מעט מעליות, קביעת מועד מסירת הדירות לזכאים רחוק כדי להימנע מאיחור ופיצוי) כדי להרוויח יותר, לבנות מהר יותר או לגדר לעצמם סיכונים בצורה טובה יותר.

הרשויות המקומיות אמנם רוצות פתרון לתושבי העיר הצעירים, בעיקר בתקופת בחירות, ולשם כך דורשות בין היתר להקצות דירות לבני מקום, אבל להן יש חלק גדול במאבק - לא פעם הן מסרבות להקלות (סירוב להקלת שבס מוביל הרבה פעמים לדירות גדולות שהזכאים מתקשים לקנות) או פשוט מודיעות שלא יהיו היתרי בנייה בגלל מחסור בתשתיות או מסיבות אחרות. ומכיוון שהוצאת היתר בנייה היא בידי הרשויות לבדן, ללא יכולת השפעה של השלטון המרכזי, הן יכולות לתקוע את כל התהליך.

ולבסוף, הגורם הרביעי הם אותם זכאים וזוכים שלכאורה יש להם האינטרס הגדול ביותר שהדברים יתקדמו במהירות הרבה ביותר, אבל צעדים שהם עושים שוב ושוב מובילים למצב הפוך (הגשת התנגדויות לרשות המקומית שלמרבה הצער לא תמיד מוצדקות או עומדות במבחן משפטי).

אז יש לנו ארבעה גורמים שעל פניו לכולם אינטרס אחד, אבל כל אחד, בדרכו הייחודית, תורם לכך שהדברים לא יתקדמו בצורה אופטימלית. אם כולם ישלבו ידיים, מספר הדירות שיאוכלסו במסגרת מחיר למשתכן יוכל לצמוח הרבה יותר מהר, בעיקר כשריח הבחירות באופק.