הבעיות של עולם הגיימינג לא התחילו בטבח בג'קסונוויל

דיוויד כץ, צעיר בן 24, הפך אמש לפנים השנואות ביותר בקהילת הגיימינג העולמית. במהלך טורניר של משחק הפוטבול Madden 19, הוא שלף לפתע אקדח, ירה למוות בשני משתתפים ופצע תשעה, לפני שהתאבד. כץ, ככל הידוע, לא היה קשור לארגון טרור כלשהו: הוא היה גיימר בעצמו, שלפי דיווחים פתח בירי לאחר שהפסיד בטורניר.

הטבח התרחש בשעות הצהריים במתחם בילויים פופולרי בג'קסונוויל, פלורידה, שבה שהדיון על חוקי כלי נשק הוא מהעזים בארצות הברית. הטורניר הוזרם בשידור חי באמצעות פלטפורמת טוויץ', הפופולרית בעולם הגיימינג, כשאירוע הירי התרחש: רגע אחד נראים על המסך שחקני הפוטבול הממוחשבים, ורגע לאחר מכן נשמעות יריות והשידור מתנתקת. תמונות וקטעי קול גרפיים ומזעזעים הופצו ברחבי הרשת בזמן אמת.

בשעות שאחרי הירי נכנסה קהילת הגיימרים לדיון מסחרר. מלבד תנחומים והבעת צער, שחקנים רבים הביעו זעם על חוקי הנשק. לא מעט גיימרים וצופים אמרו שהמשחק נהרס להם לעולמים. אחרים פרסמו התנצלויות על מילים לא יפות שאמרו ליריביהם בשידור חי. היו גם מי שהאשימו את EA, מפתחת המשחק שלא ממש נהנית מאהדה בעולם הגיימינג, בכך שלא אבטחה את האירוע או ביצעה בדיקות רקע למשתתפים - אף שהחברה כלל לא הייתה אחראית לטורניר הקטן.

האירוע הזה צפוי להציף מחדש את הדיון שמתקיים כבר שנים ארוכות, בשאלה אם משחקי וידאו מובילים לאלימות. מתנגדיהם טענו שהם גורמים לאובדן הקשר למציאות, ומטשטשים את גבולות המותר והאסור. מחקרים טענו שהם לא, ואז שהם אולי כן, ואז שוב שהם לא. שחקנים כבדים תבעו ונתבעו, תוך שהם מאשימים או מגנים על התנהגותם על בסיס היסטוריית הגיימינג שלהם. ובזמן שהדיון הזה התרחש, ענפי הספורט הדיגיטלי התפתחו להפליא בשנים האחרונות.

 שידור הטורניר רגע לפני הטבח / צילום: מתוך YouTube

ברחבי העולם נוצרה קהילת שחקנים וצופים אדוקים, שלפי הערכות שמרניות של חברת המחקר Newzoo מונה כחצי מיליארד איש. הקהילה הזאת תופסת מקום מרכזי יותר ויותר, הן בעולם הטכנולוגיה והן בעולם הספורט. חברות המשחקים והציוד זיהו את פוטנציאל הרווח מהפיכת התחביב למקצוע, ארגנו טורנירים רבי משתתפים והעניקו פרסי ענק. גופי מדיה כמו ESPN, שבעבר לא הבינו מה הקשר בין הגיימרים לאתלטים, גילו גם הם שמדובר בתופעה שמשתלם להעלות על נס. היום מדובר בתעשייה שמגלגלת הכנסות במיליארדים רבים, ושנציגיה יושבים סביב שולחן הדיונים לקראת אולימפיאדת 2024 בפריז, במטרה להיחשב לספורט אולימפי ולהיכנס למשחקים.

כעת צפויים רבים בקהילה הזאת, ובוודאי שחקנים שהיו קשורים לטורניר בג'קסונוויל, לחוות משבר אמון עמוק. המחשבה שהם שיחקו נגד אדם שהתגלה כרוצח נורא, ושאין כל הבטחה שזו תהיה התקרית האחרונה מסוגה, ודאי מדירה שינה מעיניהם. ולמרות זאת, בלי שום קשר לשאלה השחוקה והמיושנת אם משחקי וידאו גורמים לאלימות, האלימות הזאת לא הגיעה משום מקום.

הדימוי החנוני והשקט של הגיימרים עשוי להסתיר בעיה קשה שמלווה את התחום כבר שנים. אף על פי שיש מספר שווה של גברים ונשים שמשחקים משחקי וידאו, מרבית השחקנים המקצוענים הם גברים, וזה לא במקרה. במשך שנים קהילת הגיימינג תחזקה תרבות משחקים עוינת לנשים במרחב הפרטי והמקצועי. חברות המשחקים גם הן לא עושות צדק לנשים, ומציבות אותן כגיבורות ברירות המחדל רק ב-8% מהמשחקים. את מרבית הייצוג הנשי מקבלות דמויות היפר-מיניות או נשים-קורבנות שצריכות הצלה.

נשים שחקניות ספגו הטרדות מיניות, ואפילו הדרה פיזית ממשחקים. מפתחות ומבקרות משחקים ספגו איומים, גם ברצח, ואף נאלצו לרדת למחתרת. דוגמה "רכה" יותר הגיעה רק לפני שבועיים קצרים, כששחקן הפורטנייט המצליח טיילר "נינג'ה" בלווין הודיע שהוא לא משחק נגד נשים, כדי שאשתו לא תחשוד שהוא מנהל רומן אסור. כי הרבה יותר הגיוני להדיר אוכלוסייה שלמה מאשר להתמודד עם בעיות אמון בנישואים. קהילת הגיימינג הגיבה בשתיקה.

בקהילת הספורט הדיגיטלי טוענים שרמות התחרותיות והמיסוד בתחום גבוהות דיין כדי שגם גיימר יהיה ראוי, כמו כל ספורטאי אחר, לשאת את הלפיד האולימפי. אלא שספורטאים צריכים לעמוד - לפחות על פניו - בסטנדרטים של משחק הוגן, שווה ומכיל. הם צריכים לדעת להפסיד בצורה ספורטיבית ולהיות חלק מקהילה שמגנה בריונות ומתחזקת מודלים חיוביים לחיקוי. אולי משבר האמון הזה יכול להזכיר, לצד הצער, שהגיימרים צריכים לקבל אחריות. זה לא בהכרח מה שיבלום את דיוויד כץ הבא, אם חלילה יהיה כזה, אבל תעמוד מולו קהילה הרבה יותר בריאה.