הצד הפחות זוהר של הסטארט-אפ הלוהט Initiative Q

אם לא הייתם מנותקים מהאינטרנט בתקופה האחרונה, יש סיכוי גבוה ששמעתם על Initiative Q, החברה החדשה של היזם סער וילף. החברה מבקשת לפתח פלטפורמת תשלומים דיגיטלית, שתתבסס על מטבע וירטואלי משלה. היא מציעה לקהל הרחב להירשם אליה בשיטת ההזמנות (חבר מביא חבר), וכך לזכות בהזדמנות לקבל כסף בחינם.

 Initiative Q/ צילום:אתר החברה

החברה, לפי האתר שלה, תנפיק מטבע וירטואלי עתידי בשם Q, שערכו בהנפקה מיועד להיות כדולר אחד. במטרה ליצור בסיס משתמשים רחב, כל מי שיצטרף עכשיו יקבל כמות מסוימת של Q, גבוהה יותר ככל שהוא נרשם מוקדם יותר. נכון לכתיבת שורות אלה, מדובר בכ-129 אלף Q למשתמש, והסכום הזה יורד בהדרגה. לא כל יחידות ה-Q מובטחות למשתמש מיד: 10% נשמרות עבורו בהצטרפות, 40% אם יכניס למיזם חמישה מחבריו, והשאר מיועד ל"משימות עתידיות". המטבעות המובטחים ישתחררו בהדרגה לפי הביקוש לשימוש בהם בפלטפורמה, כדי להבטיח את יציבות ערך המטבע.

ההצעה המפתה הזאת שווקה באופן יעיל במיוחד, והפכה את Q לסטארט-אפ הכי מדובר בישראל בשבועות האחרונים. משתמשי פייסבוק, וואטסאפ וטוויטר הפיצו את הבשורה וצירפו את חבריהם, ובעקבות זאת היא זכתה לכיסוי תקשורתי, שהניב עוד מצטרפים. בשיחה עם "גלובס" מספר וילף כי עד כה הצטרפו ליוזמה יותר מחצי מיליון איש, כמחציתם ישראלים. וילף, אגב, שוחח איתנו מברצלונה, שם הוא משתתף בטורניר הפוקר האירופי. הוא משחק כבר יותר מעשור, וזכה בטורנירים במאות אלפי דולרים.

ואולם, לא זו הסיבה שגולשים רבים חששו שווילף מבלף אותם. על רקע גל ההצטרפות נראו ברשת גם אזהרות רבות שמדובר בתרמית פירמידה, משום שנעשה בה כביכול שימוש בשיווק רב-שכבתי. חברות פירמידה מציעות לנרשמים להשקיע סכום ראשוני, ולהרוויח סכום גדול פי כמה אם ישכנעו גם את חבריהם להשקיע, שבתורם יצרפו את החברים שלהם. מדובר במודל שאין לו היתכנות מתמטית, מכיוון שמהר מאוד נדרש צירוף מספר אסטרונומי של אנשים לפירמידה כדי להחזיר את ההשקעות. מי שנהנים מהרווחים הם אלה שהצטרפו אליה מוקדם במיוחד, או יזמו אותה.

אלא שהמקרה של יוזמת Q, כך נראה, שונה. הנרשמים אליה לא נדרשים לשלם אגורה מכיסם, וצירוף החברים אמור לספק להם רווח נוסף - ולא לכסות הפסדים. לזכות Q ייאמר עוד שהיא אינה מציגה את עצמה כהשקעה בטוחה, ומתחייבת בפני המשתמשים שהצטרפותם תתורגם בהכרח לכסף. אלא שגם בתור חברת סטארט-אפ שטוענת שתביא מהפכה לעולם התשלומים הדיגיטליים, לשמחתם של מצטרפיה המוקדמים, יוזמת Q מעוררת תהיות לא מעטות. לפני שאתם נותנים לחברה את הפרטים שלכם, בנימוק ש"גם אם נרוויח מזה 10 שקלים היה שווה", הנה חמש מהבולטות שבהן.

1. המודל העסקי הוא אתם

אם שאר הנקודות בכתבה זו יעסקו ברצינות המהלך שמובילה Q, הרי ששאלת השימוש במידע על המצטרפים נראית, מנקודת מבטם, כמדאיגה ביותר. החברה מצהירה שבכוונתה לצרף לשורותיה מיליוני משתמשים, ורק אחר כך לגייס מומחים, יועצים ומשקיעים ולהתחיל בפיתוח הפלטפורמה. האם היא אכן תעשה זאת? מוקדם לדעת, אך בינתיים היא אוספת את פרטי הנרשמים לאתר.

בשיחה עם "גלובס" אמר וילף שהאיסוף הזה לא צריך להדאיג אף אחד, "ושנהוג לאסוף את המידע": "זה משהו סטנדרטי לחלוטין שיש בכל חברה היום, שנובע מכך שאף חברה לא מנהלת את כל השירותים שלה בעצמה. אם אתה יושב על שרתים של אמזון, זה לא אומר שאמזון יכולה למכור שירותים למשתמשים שנרשמו ל-Q. זה קיים בכל חברה, פשוט במקרה שלנו אנשים הם חשדנים במיוחד".

אלא שהחברה לא אוספת את פרטי הנרשמים בלבד, כמקובל במדיניות פרטיות סטנדרטית, אלא גם את הקשרים ביניהם. עו"ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות שם לב לסעיף יוצא דופן במדיניות הפרטיות של החברה, שמנוסח כך (בתרגום מאנגלית): "אנחנו אוספים מידע אישי שמתייחס לשאלה מי הזמין את מי להצטרף לאתר שלנו". כך, יוזמת Q יכולה להחזיק ברשימה הכוללת מידע על מאות אלפי גולשים, הקשרים ביניהם, מי משפיע על מי, למי יש יכולת השפעה גבוהה יותר והצליח לצרף חברים במהירות רבה יותר, ומי נוח יותר להשפעה.

וילף טוען בתוקף כי לא מדובר בהתנהלות בעייתית, וכי אין לו כל כוונה לסחור בפרטיהם של הנרשמים. עם זאת, רשימה מסוג זה שווה הרבה מאוד כסף, גם אם לא נעשה בה שימוש ישיר: גם פייסבוק, לדוגמה, מדגישה שהיא לא מוכרת מידע אישי לחברות צד שלישי - אלא רק את התובנות המופקות על בסיסו, לצורך התאמת פרסומות. כששאלנו לגבי שימוש שיעשה במידע, וילף סיפק תשובה מעורפלת: "אני בהחלט חושב שיש הרבה דברים מעניינים שאפשר לעשות בתוך מערכת כזאת, כמו לעזור לך למצוא מה המוצר הנכון בשבילך".

2. אין מוצר, אין פיתוח

לרוב, סטארט-אפים מוקמים ומגייסים כסף כדי לפתח מוצר שפותר בעיה בוערת בשוק מסוים. במקרה של Q, הבעיה המתוארת היא מערכות תשלום מסורבלות. המוצר יהיה "מערכת התשלומים של העתיד שתעשה שימוש ביכולות הטכנולוגיות הטובות ביותר", לפי אתר החברה. Q מצהירה שבעזרת האפליקציה שלה ניתן יהיה לסרוק ברקודים באמצעות הטלפון, וכך לבצע תשלומים אוטומטיים עבור מוצרים ושירותים.

אלא שהאפליקציה עדיין לא נמצאת בפיתוח, וכל מה ש-Q אומרת על הטכנולוגיה שתעמוד בבסיסה הוא שהיא תהיה "הטכנולוגיה הטובה ביותר". באחד מהסעיפים באתר החברה נכתב כי בסיס משתמשים רחב יאפשר לרתום לפלטפורמת התשלומים את "החידושים הטכנולוגיים הטובים ביותר בטכנולוגיות התשלומים", או לפתח אותם. לחיצה על הצירוף "חידושים טכנולוגיים" מובילה לעמוד הוויקיפדיה של הערך "כרטיס אשראי", ולחלק המפרט על חידושים טכנולוגיים בתחום שהתרחשו בשנות ה-70.

יוזמת Q לא מבטיחה רק את הפלטפורמה הטובה ביותר, אלא גם להפוך את המערכת שלה לסטנדרט, ובכך להצליח היכן שענקיות התוכנה של ימינו נכשלו. "חברות כמו אפל, גוגל ואמזון פיתחו פיצ'רים כאלה", נכתב באתר החברה, "אך הם עדיין נמצאים בשימוש רק בשבריר מהעסקאות. יוזמת Q תהפוך אותם לסטנדרט".

מהיכן הביטחון של Q שהיא תצליח היכן שאפל, גוגל ואמזון לא? הפתרון שמציע וילף הוא ליצור תחילה מסה קריטית של משתמשים, שאמור למשוך משקיעים וסוחרים. אלא שבסיס משתמשים רחב זו לא בדיוק הבעיה של אפל, גוגל או אמזון. בהיעדר טכנולוגיה פורצת דרך, או טכנולוגיה בכלל, קשה להבין איזה ערך מוסף Q מציעה.

3. מה מסתתר מאחורי השיווק

סער וילף הוא לא שם חדש בזירת היזמות הישראלית. לפני כעשור רכשה ענקית התשלומים פייפאל חברת מניעת ההונאות FraudSciences שהקים, תמורת כ-170 מיליון דולר, ובנוסף הוא השקיע בכמה חברות שנמכרו בסכומים נאים, דוגמת סופרסוניק. למרות זאת, הוא אומר שבחר בדרך שיווק המזכירה תרמית פירמידה מתוך מודעות מלאה וכתוצאה מחסרון כיס: "היינו מאוד מודעים מההתחלה. האלטרנטיבה הייתה ללכת ולעשות קמפיין ראשוני שמנסה לגייס עשרות אלפי אנשים, ועולה הרבה כסף לממן את זה (וילף טוען שמדובר בעשרות מיליוני דולרים). בדקתי בבנק ולא היה שם כסף, אז הלכנו על שיווק ויראלי".

השיווק הוויראלי, לדבריו, היא דרך מהירה וזולה להביא משתמשים, שעל בסיסם יוכל לגייס השקעה. עם זאת, הוא אומר כי החברה מעסיקה 10 עובדים כדי להפעיל את קמפיין השיווק, אשר ממוקמים במשרד בבעלותו בתל אביב. "אין אדם אחד שהשיווק הוא התפקיד שלו", הוא אומר, "זו המשימה של כולנו".

כדי לגרום לגולשים לתת את פרטיהם האישים לחברה שאינם מכירים, החברה צריכה שיסמכו עליה. על פניו, יש לא מעט סיבות לסמוך על Initiative Q: בהודעת השרשרת שקידמה אותה וכבשה את הרשת הישראלית היא הוצגה כיוזמה של שני בוגרי 8200 (וילף מכחיש שהשתמש בעובדה זו כדי לקדם את החברה). בפרסומים בתקשורת צוין כי מאחורי וילף שני אקזיטים. החברה מזכירה באתר שלה כי הפרופסור לכלכלה לורנס ה. ווייט ייעץ לה, ובחלק מהדיווחים הוא אף הוזכר כשותף ביוזמה. בכלל, אתר החברה מכיל מידע רב וקישורים רבים, שמשווים לה מראית עין של אמינות.

אלא שבמבט מקרוב הדברים לא נראים כל כך ורודים. בשיחה עם "גלובס" אמר פרופ' לורנס וייט כי מעולם לא פגש את סער וילף פנים מול פנים, וכי אביב כהן, שותפו של וילף במיזמים קודמים וככל הנראה גם ביוזמה הזאת (וילף לא מפרט על כך), פנה אליו "משום מקום". "סער ואני נפגשנו רק באינטרנט. אביב כהן פנה אלי משום מקום לגבי ייעוץ לפרויקט שלהם; ניהלנו שיחה בסקייפ והוא שלח לי מסמך טיוטה בשביל הפידבק שלי".

בנוסף, שני האקזיטים הם לא בדיוק שני אקזיטים. אחרי המכירה לפייפאל, וילף מכר את הסטארט-אפ Trivnet לחברת ג'מלטו. אלא ששווי המכירה היה נמוך משווי השיא, והיה הפסדי למרבית משקיעיו. וילף אינו יזם בעל מגע קסם, אלא כזה שמצליח ונכשל לסירוגין, כמו רוב העוסקים בתחום: מערכת ההמלצות Best Match, שווילף הקים על בסיס הון עצמי, חיפשה את דרכה כמה שנים ולבסוף חדלה מלפעול, ולאחרונה הוא הפסיק להפעיל סטארט-אפ קבלת החלטות בשם Rootclaim (עוד על כך בהמשך).

הכישלונות של וילף, והעובדה שהוא אינו יכול לממן קמפיין מימון יקר, כמובן אינם מעידים על היותו יזם בעייתי. רובם המוחלט של הסטארט-אפים נכשלים, וגם כאשר הם מצליחים - במקרים רבים הקרנות המשקיעות הן שמפיקות את מירב הרווחים מכך, ולא היזמים עצמם. ובכל זאת, יש בכך כדי לשים את סיכויי ההצלחה של Q בפרופורציה.

גם התעמקות בטקסטים באתר החברה מניבה תוצאות מרשימות פחות מהמצופה. חלקים רבים בטקסט חוזרים על הטענה כי המערכת תהיה מערכת התשלומים הטובה ביותר משום שהיא תעשה שימוש בטכנולוגיות טובות, ללא פירוט; רבים מהקישורים המפוזרים בטקסט מובילים לערכי ויקיפדיה חסרי כל קשר לנאמר.

4. המפקחים יתפרנסו מהחברה

בניגוד ליוזמות דומות, כמו קולו או App Coin של אייל הרצוג, המטבע של סער וילף הוא ריכוזי ולא מבוזר. יוזמת Q מבטיחה שהמדיניות המוניטרית של המטבע תיקבע על ידי ועדה מוניטרית עצמאית. אלא ש-Q היא שתקים את הוועדה, והציבור מתבקש להאמין שהיא תהיה נקייה מהאינטרסים של החברה, ותדאג למדיניות הוגנת. לדברי וילף, הוועדה תפעל "בדיוק כמו שקורה במדינה. זה שיש לנו ביקורת על המדינה לא אומר שהמודל שלה לא עובד. הגישה של בנק מוניטרי או בנק מרכזי היא בבסיס שיטה שעובדת". הוועדה, אם כן, אמורה להחליף את הבנק המרכזי, ולדברי וילף - לתפקד טוב יותר.

"חס וחלילה שאנחנו ננהל את המטבע", אומר היזם כדי להרגיע את החששות. חברי הוועדה, הוא אומר, יהיו יועצים ומומחים עצמאיים מהחברה. עם זאת, וילף מצהיר שהם "יתוגמלו דרך איזושהי עמלה שמגיעה מכל העברת כסף בפלטפורמה". מבחינה מעשית, לא ברור כיצד ועדה שאמורה להיות מוקמת על ידי החברה, ולהרוויח מהעמלות שהיא גובה, תוכל להיות עצמאית באמת.

"אני לא רואה הבדל מהותי בינם לבין בנק מרכזי, כי הם רוצים לשלוט במטבע", אומר מני רוזנפלד, יו"ר איגוד הביטקוין הישראלי. "אבל נראה שהם רוצים להיות גם בנק פרטי וגם בנק מרכזי, שזה כמובן מאוד בעייתי, כי אם קורה להם משהו - כל המטבע יהיה בבעיה. להיות הבנק המרכזי והבנק הפרטי היחיד של מטבע, זה גם נותן להם המון כוח. הם עלולים לנצל אותו לרעה מתוך זדון או רשלנות".

בנוסף, אף שבאתר היוזמה נאמר ש-Q לא יהיה מטבע קריפטו, וילף רשם טוקנים ברשת הבלוקצ'יין של את'ריום על שם יוזמת Q. כשנשאל על כך בטוויטר שלו, הוא הסביר כי עשה זאת משום שעדיין לא הוחלט על איזו טכנולוגיה הפלטפורמה תתבסס.

 מני רוזנפלד / צילום: איל יצהר

5. הבטחות לא בטוחות

לא קשה לשים לב שווילף נוטה לפזר הצהרות יומרניות: שהמטבע יהיה שווה לערך הדולר; שהוא יצליח היכן שאפל, אמזון וגוגל נכשלו; שהוא יהווה את בסיסה של פלטפורמת התשלומים הטובה ביותר, עם הטכנולוגיה הטובה ביותר; ושהוועדה המוניטרית תתפקד טוב יותר מהבנקים המרכזיים. ואם זה לא מספיק, גם השוואת המטבע לביטקוין משחקת תפקיד מרכזי בשיווקו: להירשם ל-Q, נכתב בראש העמוד הראשי באתר, זה "כמו לקנות ביטקוין לפני שבע שנים".

רוזנפלד מתנגד לשיטת השיווק הזאת. "אם אני רוצה להביא למישהו במתנה כמה חתיכות ביטקוין כדי שישחק עם זה, אני אומר לו 'הבאתי לך ביטקוין ששווה עשרה שקלים', ולא שזה יהיה שווה עשרת אלפים שקלים בעתיד. אני לא יודע כמה זה יהיה שווה יום אחד, אלא כמה זה שווה עכשיו. יש ל-Q באתר דיסקליימרים שאומרים שזה לא בטוח, אבל הדגש הוא על שווי עתידי, וזו שיטת שיווק שנראית לי לא כל כך הגונה, כי זו הבטחה בלי כיסוי. זו גם צורת שיווק שפונה אל אנשים שמחפשים התעשרות מהירה, וזה לא מצב כל כך טוב".

זו אינה הפעם הראשונה שווילף מדבר בביטחון על דברים שאי אפשר לדעת בוודאות. החברה הקודמת שהקים, Rootclaim, פיתחה אלגוריתם שלטענתה יכול לקבל החלטות ולהסיק מסקנות טוב יותר מבני אדם. בשנה שעברה נכתב באתר החברה כי האלגוריתם חזה בסבירות גבוהה במיוחד, של 94.7%, כי ניסיון ההפיכה בטורקיה בוצע על ידי גורמים חילוניים בצבא הטורקי - אלא שהפרסום הזה הגיע ימים ספורים לאחר שזו הפכה לסברה הרווחת בקרב מדינות המערב.

רוטקליים טענה שהמערכת יכולה לשמש בבתי משפט, ולזהות אשמים וחפים מפשע טוב יותר מאשר שופטים. אלא שמאז הקמפיין התקשורתי שהוביל לחברה ב-2017, עזב וילף את החברה. האם יוזמת Q תהפוך לדבר הגדול הבא ותצדיק את היומרות שנתלו בה, או שגם היא תיעלם כלעומת שבאה?