השוויון המגדרי מתחיל בתעשייה

10 גברים נבחרו כזוכי פרס התעשיה ומפעל חיים לשנת 2018 ואף לא אשה אחת. מפתיע? לא ממש ("הטובות לתעשייה? פרס התעשיינים המובילים שוב הולך לגברים", "גלובס", 28.8.18).

מאז תחילתו של הפרס בשנות ה-70, נחלקים הזוכים לשניים: אלו שהקימו את התעשייה הישראלית יש מאין, מתוך חזון וערכים והחלק השני של הזוכים מאמצע שנות ה-90, הם מנהלים מצויינים שהצמיחו והשיאו ערך לחברות והמפעלים שהם עומדים בראשם.

העובדה שאף מנהלת לא הגישה מועמדות לקבלת הפרס היא לגמרי מובנת. זה פשוט פחות חשוב בעיניהן. המשימה העיקרית של הנשים בתחומי הניהול השונים, הוא לקבל את ההזדמנות לפריצת הדרך ומרגע שניתנה, הן שועטת קדימה, ממוקדות ומשימתיות, מכיוון שלרובן ישנה קריירה שנייה בדמות הבית והילדים.

להציג מועמדות לפרס?! מי חושב על זה. אבל מי שכן היה צריך לחשוב על זה הם אותם חברי הועדה הבוחרת, ובוודאי הנהלת התאחדות התעשיינים, שהיתה אמורה כבר מזמן לשאול את עצמה איך זה שיש כל כך מעט נשים מנהלות בתעשייה ומה עושים כדי לשנות את המציאות הכה לא מחמיאה.

ישנן מדינות במזרח אירופה שבהן מספר הנשים המנהלות בתחומי התעשייה הקלה והכבדה הוא דומה למספר הגברים. הסיבה לכך פשוטה. נשים רבות בעידוד המשפחה, הסביבה והמדינה, לומדות באוניברסיטה מקצועות המזוהים כ"גבריים". כך ניתן למצוא מהנדסות רכבות, מהנדסות כבישים וגשרים, פיזיקאיות וכימאיות. כשאלו משתלבות בעולם התעשיהי, בתום לימודיהן, מספרן המוחלט הוא גבוה ומכאן שרבות מהן מתקדמות לתפקידים בכירים.

גם בישראל ישנם לא מעט תחומים בהן מתבצעת מהפכה בכל הקשור למינוי נשים מנהלות ואחד מהן הוא התחום הפיננסי. לא תקרת זכוכית וגם לא העדפה מתקנת או כל קלישאה אחרת. המנהלות בבנקים מתקדמות בתפקידן לא כי מישהו עושה להן טובה, אלא כי הן מאיישות תפקידים מגוונים לאורך כל השרשרת והן פשוט מקצועניות ומטפסות עד לקצה הפרמידה. כבר אמר מי שאמר ב-2009, שאולי אם ליהמן ברדרס היה מנוהל ע"י ליהמן סיסטרס, הקריסה הייתה נמנעת. תחום ההייטק והטכנולוגיה הוא מקום נוסף שנותן ביטוי למהפכת הניהול הנשי וגם כאן השינוי מגיע ממספרן הרב של הנשים המשתלבות בכל המערך.

את השינוי המבורך הזה, אפשר לזקוף גם לזכות הצבא ולמספרן הרב של הנשים המשרתות ביחידות הטכנולוגיה והמודיעין. כמו עמיתיהן הגברים, הן נחטפות לאחר השחרור, לעולם ההייטק ורבות מתקדמות לניהול.

אז למה התעשייה נשארה מאחור? אולי כי היא עדיין נשלטת ברובה על ידי גברים, שמעדיפים לידם עוד מאותו הדבר, ואולי בגלל ששינוי חייב להגיע משילוב כוחות עם מערכת החינוך ומשרדי הממשלה הרלוונטיים, דבר שספק אם נמצא בראש סדר העדיפויות של התאחדות התעשיינים.

הכשרות מקצועיות במימון מסיבי של ההתאחדות היו יכולות לתת מענה לחלק מהבעיה. מלגזניות או סווריות הם דוגמה למקצועות שכמעט ולא ניתן למצוא בהן נשים. השינוי מתחיל מלמטה. כשרצפת הייצור והתפעול תהיה מורכבת מגברים ונשים כאחד, ניתן יהיה לראות תוך זמן קצר יותר נשים בתפקידי ניהול, כפועל יוצא של צמיחה טבעית בחברות ובמפעלים, בדיוק כפי שקרה בהייטק ובמוסדות הפיננסיים, וכמו גם בשירות הציבורי ובמשרדי הממשלה.

ההחלטה של ועדת פרס התעשייה, המשקפת 10:0 לטובת הגברים, מלמדת אולי יותר מכל שהגיע הרגע לנער את כל המערכת מהסטריאוטיפיזציה הגברית שהיא שבויה בו. תפקידה של ועדה מכובדת ככל שתהיה, הוא לעשות מעשה אקטיבי, שישקף מדיניות וחזון משני מציאות, באשר לשיתוף נשים ולא רק להסתתר מאחורי נימוק לא מספק, שאף אישה מנהלת לא הציעה מועמדות. חומר לחשיבה לפרס 2019.

■ הכותבת היא יו"ר ממן ותאגיד המחזור אל"ה, הייתה בעבר מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה