פס"ד ג'וני דפ: האם בהוליווד יחדלו לחתום עסקאות בלחיצת יד?

פסק הדין שניתן השבוע בתביעתו של ג'וני דפ נגד עורך דינו הוותיק יוביל להערכה מחודשת של תרבות עשיית העסקאות באמצעות לחיצת יד, שעדיין נפוצה מאוד בחלקים מסוימים בהוליווד.

השופט קבע כי אין תוקף להסכם מילולי שמזכה את עורך דינו של דפ באחוז מסוים מרווחי לקוחו, מכיוון שההסכם לא נערך בכתב, כנדרש בחוק הקליפורני. אשתקד תבע דפ את ג'ייקוב בלום כדי להשיב לעצמו סכום שנאמד בכתב התביעה ב-30 מיליון דולר, ששולם לבלום בעמלות מאז 1999.

ניצחונו של כוכב סרטי "שודדי הקאריביים" צפוי לשנות את האופן שבו מעניקים עורכים דין ושחקנים תוקף רשמי לחוזים ביניהם, לדברי עורכי דין שמתמחים בשוק הבידור. כמו כן, ניצחונו של דפ ימריץ שחקנים אחרים שאינם שבעי-רצון מנציגיהם, להגיש תביעות משפטיות דומות. "כולם חשופים", אמר עורך דין ותיק בשוק הבידור.

עורכי דין, סוכנים ונציגים אחרים בהוליווד מקיימים לעתים קרובות עם שחקנים ובמאים קשרים ממושכים, שמתחילים באופן לא רשמי ומתפתחים למערכת יחסים אישית מאוד. עורכי דין מציינים כי הסכמים בעל-פה הם עדיין תופעה רווחת, למרות שנדרש הסכם בכתב לסוגים אחרים של עסקאות שנערכות בהוליווד, כמו למשל שכירת שחקן או במאי בידי אולפן סרטים ליצירת סרט או תוכנית טלוויזיה.

"עסקאות שמשורבטות על מפית נייר זה כשאתה כבר מתחיל להיות רשמי", אמר שויילר מור, עורך דין שמתמחה בחוזים הוליוודיים. מור אמר כי מדיניות המשרד שלו, Greenberg Glusker, היא לערוך חוזים בכתב, והעריך כי משרדי עורכי דין אחרים יתחילו לנהוג כך. הסכמים כאלה מזכים בדרך-כלל את עורכי הדין ב-5% מרווחי השחקן, לדברי מור.

אדם וולדמן, אחד מעורכי דינו של דפ בתביעה, העריך כי פסק הדין "ייצור שינוי משמעותי בהוליווד". בלום, שגם משרד עורכי הדין שלו נכלל ברשימת המשיבים, לא נענה לפניות שבהן התבקש להגיב, וגם עורך דינו לא נענה לפניות כאלה. במסמכים שהוגשו לבית המשפט הכחיש בלום - עורך דין בולט בהוליווד - את הטענות נגדו ואמר כי דפ נתן תוקף להסכם המילולי בכך שהמשיך לצרוך ממנו שירותים משפטיים.

החוק הקליפורני דורש שעורכי דין, שמייצגים לקוחות על בסיס הצלחה ותשלום באחוזים, יערכו בכתב את החוזה שלהם עם הלקוח. בפסק הדין של השופט טרי גרין בבית המשפט העליון בלוס אנג'לס, שניתן שלשום (ג'), נאמר כי ההסכם המילולי של דפ עם בלום הוא הסכם על בסיס הצלחה ותשלום באחוזים, מכיוון שעורך הדין קיבל תשלומים על בסיס הצלחתו העסקית של השחקן. מכיוון שלא נחתם חוזה בכתב, יש לדפ זכות לבטל את ההסכם המילולי, על-פי קביעת השופט.

פסק הדין אינו דורש בהכרח שבלום ישיב את עשרות המיליונים שכבר קיבל מדפ. מתוקף החוק הקליפורני, בלום זכאי לדרוש תגמול סביר בגין זמנו לאחר ביטול החוזה המילולי. במסמכים שהוגשו לבית המשפט טען בלום כי הקדיש אלפי שעות לעבודה על עשרות עניינים עבור דפ.

שני הצדדים ממשיכים לתבוע זה את זה בגין סוגיות שלא יושבו בפסק הדין שלשום.

בתביעתו של דפ, שהוגשה באוקטובר, נטען כי השחקן אינו מתמצא בעניינים משפטיים או פיננסיים, וסמך על יועציו בכל הנוגע לניהול ענייניו. כשהוא שכר את בלום, הוא כבר זכה בתהילה הודות לסרטים כמו "מה עובר על גילברט" ו"המספריים של אדוארד".

מחקר שערך ב-2014 פרופסור ג'ונתן ברנט מבית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה הדרומית, העלה כי מרבית עורכי הדין העסקיים מתעקשים על הסכם כתוב כאמצעי הגנה לשני הצדדים בעסקה. מחקר זה, שניתח את הסיכונים המשפטיים של חוזים לא רשמיים בעולם הבידור, מגיע למסקנה היבשה: "הוליווד חורגת מגישה זהירה זו".

דיאן קרפמן, מומחית לאתיקה משפטית, אמרה כי המילים "אנחנו מיוחדים" הן פזמון חוזר שאותו שמעה לעתים קרובות מעורכי דין בהוליווד במהלך השנים, כשערכה מצגות על חובותיו האתיות של עורך הדין. "כולם אומרים: זה הכלל, אבל הכלל הזה לא מתייחס אלינו", ציינה קרפמן.

פסק הדין שלשום הוא הפיתול האחרון בסאגת הסכסוך הפומבי בין דפ לבין אנשי המקצוע שטיפלו בענייניו. ביולי הוא חתם על הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט עם מנהליו העסקיים לשעבר ב-Management group, שאותם האשים בשקיעתו בחובות ובבזבוז של יותר מ-650 מיליון דולר. החברה הכחישה את טענותיו והאשימה את "סגנון החיים האנוכי, הפזיז וחסר האחריות" של השחקן.