תלויים באוויר: התעשייה האווירית מפספסת, ואנחנו מפסידים

"התעשייה האווירית לישראל" - זו לא סתם חברה. השם שלה מעיד על המשאבים, העוצמה, הגודל ועל כל הכוונה מאחוריה - מדובר בחברה שהיא למעשה התעשייה, והיא הספק הרשמי והעיקרי בתחומה למערכת הביטחון של ישראל.

ואכן, מדובר בחברה מפוארת, עם יכולות טכנולוגיות, עם מערכות שללא עוררין סיפקו לנו יכולות עודפות על פני צבאות אחרים. זה חשוב, אפילו הכי חשוב. אבל זה גם מסיט את הדיון מהמספרים של הגוף הזה. איך אפשר לבוא בטענות ולבקר גוף שפועל יומם וליל בפיתוח יכולות הגנה והתקפה לצבא שלנו? איך אפשר לדבר על כסף כשמדברים על חיי אדם?

וכך, במשך עשרות שנים נמנעו או חששו פקידי האוצר, הפוליטיקאים, המבקרים, העיתונאים, וכמעט כולם, לשאול - מה עם רווחים? זה לא רק בתעשייה האווירית, זה בכל החברות הממשלתיות, כולל הביטחוניות. בכלל, תקציב הביטחון הוא סוג של יחידה עצמאית שלא בהכרח קשורה למצב כלכלי. זה אמנם משתנה בשנים האחרונות, ועדיין - הביטחון מעל הכול.

בדרך, בגלל חוסר היכולת לראות את הצד העסקי/פיננסי, המדינה מאבדת מיליארדי שקלים, אפילו עשרות מיליארדים. אין שום סיבה אמתית שמנעה מהתעשייה האווירית להפוך לחברת ענק בתחומה - היא זו שהייתה צריכה לרכז את כל החברות בתחום תחתיה. היא ולא... אלביט מערכות.

אין שום הצדקה שלא לחשוב עסקית ולהפוך את התעשייה האווירית למרכז רווח גדול, חוץ מסיבה אחת - זה קשה; קשה לפטר עובדים, קשה להתייעל, זה קשה לעבוד קשה; וקשה לא למנות מקורבים בתפקידי מפתח; ולהיות אמיץ ולקבל החלטה שתפגע בך פוליטית (והוועד של התעשייה האווירית הוא חזק פוליטית); זה בהחלט קשה לשנות די.אן.איי של חברה ממשלתית ולהפוך אותה ל"אלביט מערכות".

 נטלה את הבכורה

חברה מפוארת עם רווחיות צנועה

אלביט מערכות, שהייתה לפני עשרים שנה קטנה ביחס לתעשייה האווירית, רכשה שורה של חברות ישראליות מובילות - אלישרא, אל אופ, תדיראן קשר, ולאחרונה תעש, והפכה להיות גורילה בתחומה. החברה צמחה דרך רכישות ובזכות צמיחה אורגנית/פנימית. השווי שלה עולה על 20 מיליארד שקל, ההון שלה קרוב ל-7 מיליארד שקל, היא מוכרת בקצב של 12.5 מיליארד שקל בשנה ורושמת רווחים בקצב העולה על 1 מיליארד שקל.

התעשייה האווירית, למרות השם המפוצץ, מוכרת בסדר הגודל של אלביט מערכות, היא לא ממש צומחת (אפילו ההיפך); במשך שנים נעה השורה התחתונה שלה סביב האפס - מרווח להפסד ובחזרה. בשנים האחרונות היא מתחילה להרוויח, ומגיעה לקצב של 200-300 מיליון שקל בשנה (אם כי המחצית הראשונה של 2018 הייתה חלשה). הרווחים האלו הם במקרה הטוב כרבע או שליש מהרווחים של אלביט מערכות, וזה לא שאלביט מרוויחה מעל הנורמה - שיעורי הרווחיות שלה הם בסביבה של התעשייה שלה. הבעיה היא ברווחיות של התעשייה האווירית - היא נמוכה מדי!

למרות השם "התעשייה האווירית לישראל", רוב המכירות של החברה הן בחו"ל - מעל 70%. כך שמבחינה זו, הרי שמדובר על חברה שהיכולת של המוצרים שלה ידועה ונסמכת על מספר צבאות וארגונים בעולם, וכן יש לה ניסיון והיכרות עמוקים עם לקוחות/ממשלות ברחבי הגלובוס. התעשייה האווירית פועלת גם בתחום האזרחי, כאשר קרוב ל-30% מהמכירות שלה הן לחברות וגופים אזרחיים.

הרווחיות הנמוכה הזו, סביר להניח, אינה תולדה של מכירה בזול, אלא של הוצאות שוטפות גבוהות. החברה פשוט לא יעילה. אבל הבעיה הזו היא לא של החברה, היא בעיה שלנו.

ההתנהלות בתעשייה האווירית היא הפסד של כולנו. אם הפוליטיקאים שלנו היו באמת דואגים לנו ולקופה הציבורית, התעשייה האווירית הייתה רווחית ומחלקת דיבידנדים, והכסף הזה היה מגיע אלינו במישרין או בעקיפין. כן, באמת. אני לא תמים - אם התעשייה האווירית הייתה "אלביט", הרי שמשפחה ממוצעת בארץ הייתה "מרוויחה" מכך 400 שקל בשנה (חלוקת הרווח הנוסף במספר המשפחות). הכסף הזה הוא שלנו, והסכום הזה שמרני ולא סופי - יש עוד עשרות מחדלים כמו התעשייה האווירית, וגם אם נתייחס רק ל-10 כאלו הגענו ל-4,000 שקל שמגיעים לכם (לכל משפחה) בשנה. אז הנה, למי ששואל "איפה הכסף?" הנה הוא. מצאנו (חלק ממנו). וזה רק קצה הקרחון.

אם המדינה לא יודעת לנהל חברות - שתמכור!

אז נכון, אולי לא נקבל צ'ק מהמדינה, אבל הכסף הזה הוא מקור תקציבי גדול שאמור להפחית את המסים השוטפים. זאת אגב הייתה האג'נדה של ביבי נתניהו מודל 96'. הוא דיבר אז על הפרטה, הפרטה, הפרטה. אלא שמסתבר שהפוליטיקאים שלנו, בלי קשר לכיוון פוליטי, חלשים מול הוועדים של החברות הממשלתיות, בטח מול הוועד החזק של התעשייה האווירית, שיש לה נציג בממשלה - השר חיים כץ. כץ היה יו"ר הוועד של התעשייה לפני שנכנס לכנסת, ובנו יאיר הוא היו"ר הנוכחי.

האם המצב הזה יכול להשתנות? לתפיסתי, כן. אם המדינה לא יודעת לנהל חברות, והיא הוכיחה שהיא לא יודעת, היא צריכה למכור אותן. גוף פרטי יעשה התייעלות, יוריד עלויות, יעלה רווחים.

יש אמנם טענות עכשיו שאלביט חזקה מדי מול המדינה (בזכות רכישת תעש), אבל צריך לזכור שהשוק הביטחוני הוא שוק תחרותי. מערכת הביטחון רוכשת ציוד ממספר רב של חברות. אלביט, עם כל הכבוד, היא לא מונופול, ואם המחירים שלה יהיו מופרזים, צריך פשוט לא לעשות איתה עסקים. תסמכו על מערכת הביטחון (מנהל הרכש) שיש בה אנשים שיודעים לנהל מו"מ, להוריד מחירים ולהצליח לעשות עסקאות טובות. ואם עליהם אתם לא סומכים, אז אולי על המבקר או החשבים במשרד הביטחון ובאוצר. יש גופים לא מעטים שעוברים ומאשרים, מפקחים ובודקים עסקאות כאלו, ולא סביר שכולם יעצמו עיניים.

אז אני עדיין מחכה לראש ממשלה ושר אוצר שיפריטו חברות. זה כנראה לא יהיה בקדנציה הזו, אבל אני ממשיך לקוות... אולי בקדנציה הבאה. 

■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.