ללמוד בקופסת סרדינים? הגיע הזמן לחשוב גם על שטח הכיתות

"מחאת הסרדינים", כלומר מחאת ההורים נגד הצפיפות בכיתות הלימוד, עוסקת בדרך כלל במספר הילדים הגדול בכיתה, אך יש לה אספקט נוסף ולא פחות חשוב - שטח הכיתה. 

לפי התקן הקיים בישראל, כיתה של עד 30 תלמידים בבית ספר יסודי צריכה להיות בשטח של 42 מ"ר וכיתה של 40 תלמידים צריכה להיות בשטח של 49 מ"ר. 

לשם השוואה, לפי נתוני ארגון המורים של בריטניה, כיתה סטנדרטית ל-25 תלמידים צריכה להיות בשטח של 50 מ"ר וכיתה ל-30 תלמידים צריכה להיות בשטח 60 מ"ר, כיאה למקום שבו הילדים מבלים שעות רבות בכל יום. כיתה בשטח של 43 מ"ר בבריטניה מתאימה ל-20 ילדים בלבד בזמן שבישראל שטח דומה אמור להתאים ל-30 ילדים. גם בארה"ב הכיתות רחבות יותר - בג'ורג'יה התקן קובע כ-55 מ"ר לכיתה, וגם בהולנד הכיתות מרווחות בהרבה מאשר אצלנו.

לשטח יש משמעות רבה לרווחתם של התלמידים והמורים, וליכולת לבצע בכיתה פעילויות חינוכיות מגוונות יותר. בישראל, רוב הלמידה עדיין נעשית באופן פרונטלי בכיתות, וכיתה מרווחת יותר, שהמורה יכול לעבור בה בין השולחנות ולבדוק את האחיזה של העיפרון בלי למעוד בין הילקוטים הענקיים, היא גם נעימה יותר וגם מועילה יותר. אפשר שיהיו בה גם יותר מקומות אחסון, יותר מקומות להציג יצירות תלת ממדיות של הילדים, ויותר אפשרויות לסדר את הכיתה בצורות מגוונות.

את הכיתות בבתי הספר הישנים יהיה קשה מן הסתם להגדיל, מה עוד שיש דברים דחופים יותר לעשות בבתי הספר הישנים, כמו לחזק מפני רעידות אדמה. אבל כיום עוד ועוד שכונות חדשות נבנות ובהן בתי ספר חדשים, וברבים מהם ניכרת השקעה רבה בתכנון ובאדריכלות, אבל גם הם נבנים לפי התקן המיושן והנמוך. מן הראוי היה שבתנופת הבנייה הנוכחית יחשבו מחדש גם על שטח הכיתה ולא רק על מספר התלמידים.

נכון, זה ידרוש מהעיריות להקצות שטחים גדולים יותר וממשרד החינוך להשקיע יותר כסף בכל כיתה, וגם ההורים והילדים יצטרכו להתרגל לבתי ספר שנבנים לגובה, אבל אין שום ספק שהרווח שהתלמידים יפיקו מכך מצדיק את ההשקעה.