גלי החום של אוגוסט בתל אביב, בלונדון, בפריז וברוב ערי אירופה, הדהימו אותנו, אבל זה לא רק מזג האוויר - הסביבה העירונית עצמה מגבירה את החום הקיצי.
כלי רכב בפקקים פולטים חום. מזגני אוויר פולטים אוויר חם. בטון ואספלט על כמעט כל משטח קולטים ופולטים את קרני השמש. החלל בין בניינים גבוהים לוכד את החום ברמת הרחוב. כל הגורמים הללו תורמים למה שנקרא "אי חום עירוני", האפקט שגורם לכך שהטמפרטורה בעיר גבוהה לעתים בשמונה מעלות צלזיוס ביחס לסביבה הפתוחה מסביב.
התגובה של כולנו היא להפעיל את מיזוג האוויר (להוציא אולי את האירופים שההמצאה הזו לא כבשה אותם עדיין), אבל כך נוצר מעגל הקסמים השלילי של מרחב חיצון מחומם למען פנים מצונן, ובהוצאה משמעותית. מיזוג האוויר מהווה כעת כחמישית מצריכת החשמל של בניין עירוני ממוצע, ואם נחבר אותו בכל העולם, נקבל פי 2.5 מסך השימוש בחשמל בכל אפריקה. בפלורידה לבדה, מצאו חוקרים בארה"ב, תופעת אי החום אחראית להוצאה עודפת של 400 מיליון דולר על מיזוג.
וזו רק ההתחלה, מאחר שראינו שהאירופים, בייחוד הספרדים והאיטלקים, אבל גם תושבי בירות היבשת הקלאסיות, מתחילים לחשוב ברצינות על מיזוג אוויר לימות החמה. סוכנות האנרגיה הבינלאומית כבר מעריכה שהאנרגיה הנחוצה לצינון בניינים תשלש את עצמה עד שנת 2050 - עלייה שתשתווה לביקוש הנוכחי לחשמל בארה"ב ובגרמניה ביחד.
גלי החום הורגים יותר מכל אסון טבע
הערים הלוהטות באופן לא מידתי אינן רק אתגר אנרגטי. בסופו של דבר, מדובר על מצבי חיים ומוות. כאשר הטמפרטורות עולות על 25 מעלות, יש עלייה במקרי המוות והשבץ. בארה"ב, גלי החום הורגים יותר אנשים בהשוואה כל אסון טבע אחר. בבריטניה, מקרי מוות שקשורים לטמפרטורה חמה צפויים לגדול ב-257% עד שנת 2050 וב-535% עד שנת 2080. במוסקבה, 11,000 בני אדם מתו בגל החום של 2010.
אם כן, השאלה היא איך אנחנו מפחיתים את גלי החום העירוניים בעיקר בעולמנו המפותח, לא רק במרחבים הסגורים בבניין אלא גם במרחב החיצון. ובכן, יש כמה דרכים לעשות את זה, ובתוך כך גם ליצור סביבת מגורים, עבודה ומשחק אטרקטיבית יותר. העיתון "גרדיאן" מציג במוסף "ערים" שלו ארבעה פתרונות אפשריים כאלו.
1. גנים בשמיים, עצים על הקרקע
כל מי שחוסה בצל עץ באוגוסט מבין את זה מיד: צמחייה היא כלי נשק רב עוצמה במאבק בחום העירוני. וזה לא רק הצל, לא גם ההתעבות: המים שמתנדפים מעלי העץ מצננים האוויר מסביב.
ערים רבות מכירות בערך הפארקים והעצים לצינון עירוני, שלא להזכיר את רווחת התושבים הפסיכולוגית, אבל רק מעט ערים אימצו את הירוק כמו סינגפור. עיר מדינה זו השיקה את מיזם "עיר הגנים" שלה ב-1967, שהקיף שתילה מאסיבית של עצים ויצירת פארקים חדשים. כשהאוכלוסייה גדלה והבניינים גבהו, ההתמקדות עברה ל- skygardens שכוללים גנים אנכיים לגובה וגגות ירוקים.
סינגפור מטפחת היום 1,000 דונם של גנים גבוהים כאלו, עם תוכניות להגדיל את השטחים בעוד 2,000 דונם עד 2030, שטח שדומה לריג'נט פארק בלונדון. תקנות הבנייה מחייבות גנים כאלה: החוק דורש שכל בניין חדש יכיל אזורים ירוקים בגודל המגרש שעליו נבנה הבניין. זה יכול להיות על הקרקע או באוויר, ולעתים תכופות מדובר על מרפסות ירק אלגנטיות, גגות עם גנים מוצלים וקירות ירוקים אנכיים, שיכולים להפחית את הטמפרטורה ב-2-3 מעלות.
Gardens by the Bay, סינגפור, אחת החממות / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
בטורונטו אמנם קר רוב השנה, אולם הקיצים הולכים ומתחממים. מגזין Nature מדווח כי שם דורשים מבניינים חדשים בני 6 קומות ומעלה ושטח גג של יותר מ-2,000 מ"ר, לכסות 20%-60% משטח הגג בצמחייה. מאז 2010 התווספו בעיר 260 גגות ירוקים בשטח כולל של 196 אלף מ"ר.
אולי תגידו, לא חוכמה לגדל גגות ירוקים במדינות שבהן יורד גשם רוב השנה, אבל גם בישראל מוכת הבצורת כבר יש ניצנים לגגות ולקירות ירוקים. אחד הבולט שבהם הוא הקיר המזרחי של בניין חברת צ'ק פוינט בתל אביב, שנועד לווסת בעזרת צמחייה את הטמפרטורה בבניין, להצל מפני השמש, ולצמצם את צריכת האנרגיה - וההשקיה נעשית בעזרת מי המזגנים.
באוסטין שבטקסס, שם חם מאוד חודשים ארוכים בשנה, החליטה העירייה על נטיעה של 3,600 עצים בכל שנה, ועל כך ש-50% משטחו של כל מגרש חניה יהיה מכוסה בצל עצים בתוך 15 שנה. בסידני שבאוסטרליה יש כבר יותר מ-100 בניינים עם גגות ירוקים, שגם מקררים את הבניין עצמו וגם מפחיתים את מיזוג האוויר שהוא דורש ובכך מקררים גם את הסביבה.
2. גגות דוחי קרינת שמש
כדי שהערים שלנו יהיו צוננות יותר אנחנו צריכים גם לשנות את החומרים שהן בנויות מהם. החומרים הדומיננטיים בסביבה עירונית הם כהים וקשים - בטון, אספלט, ריצוף מדרכות וטיילות. רובם סופגים ולא דוחים את קרינת השמש. לפי מרכז המחקר הקואופרטיבי האוסטרלי למגורים של פחמן נמוך, ביום חם עשויה טמפרטורה של אספלט להגיע ל-67 מעלות צלזיוס, וטמפרטורה של גג בניין רגיל להגיע ל-50-90 מעלות.
ב-1995, בגל החום הבלתי רגיל בשיקגו, גגות בניינים שחורים הוכרו בגורם סיכון לתמותה של דיירי הבניין.
בדרך הטובה ביותר להתגבר על זה היא להשתמש בציפוי קריר, כלומר אספלט בהיר או צבע לבן לכבישים וגגות, שפולט את אנרגיית השמש אל מחוץ לעיר.
יוזמת "הגגות הקרירים של ניו יורק", לדוגמה, כבר כיסתה יותר מחצי מיליון מ"ר של גגות בצבע לבן מחזיר שמש, וחסכה לפי אומדן 2,282 טון של פחמן דו חמצני בשנה בהפעלה של מזגני אוויר. הגג הקריר מותקן בחינם בבנייני ציבור, בבניינים של מלכ"רים ובדיור בר השגה. בבניינים אחרים העיר מציעה את עבודת ההתקנה/צביעה בחינם, והדיירים משלמים רק על החומרים.
זה אולי נשמע פשוט, אבל התוצאות יכולות להיות משמעותיות - מחקר של נאס"א הראה שהטמפרטורה של גג לבן יכולה להיות נמוכה יותר ב-20 מעלות צלזיוס בהשוואה לגג שחור ביום החם יותר של קיץ ניו יורקי.
מחקר של המרכז הלאומי למחקר אטמוספרי בבולדר, קולורדו, מצא שאם כל הגגות בערים הגדולות היו נצבעים בלבן, זה היה יכול להקטין בשליש את אפקט אי החום העירוני.
בלוס אנג'לס האתגר הוא הכבישים, לא הגגות. יותר מ-10% משטח העיר הוא אספלט שחור, שסופג 95% מאנרגיית השמש, ותורם מאד לחום העירוני. העיר מגיבה בצביעת כבישים בחומר איטום לבן על יכול החזר קרינה גבוהה, במחיר של 40,000 דולר למייל (1.6 ק"מ). מדידות ראשונות העלו הפחתה של טמפרטורה בכמה מעלות.
3. מים מים בששון
מים משמשים זה מאות שנים ככלי לצינון של ערים. ארמון אלהמברה בגרנדה ממאה ה-14, למשל, מכיל חצרות עם מזרקות ובריכות, והתנדפות מים מהן ציננה את האוויר האנדלוסי החם. עיר מודרנית יכולה לחדש את המסורת הזו ולהרבות בבריכות, מזרקות, ממטרות ו"מכונות ערפל" או מתזי טיפות כדי לצנן סביבה חיצונית.
העיר צ'ונקינג ידועה כאחת מ"שלושת הכבשנים" בדלתא של נהר היאנגצה, בזכות עונות הקיץ החמות והארוכות שלה. כדי לספק דקות של הקלה, העיר עושה ניסוי במתזי מים בתחנות אוטובוס. ריסוס רסיסי מים הללו יכול לצנן בחמש עד שבע מעלות צלזיוס את האוויר ואת הנוסעים הממתינים בתחנה.
גם ביפן השיטה הזו נהוגה בטוקיו ובערים אחרות עוד מהמאה ה-17. שילוב מים עם אסטרטגיות אחרות של צינון עירוני יכול להניב הפחתת טמפרטורה משמעותית. אוניברסיטת ניו סאות וויילס וחברת המים של סידני באוסטרליה חקרו את אפקט החום במערב סידני, שבה הטמפרטורה יכולה להיות במקרים רבים גבוהה ב-6-10 מעלות צלזיוס בהשוואה לאזור החוף של העיר במרחק 15 ק"מ. הממצאים הראו שהוספת רכיבי מים וציפוי קריר יפחיתו את האנרגיה שדורשים המזגנים ב-29%-43% ואת הטמפרטורה הממוצעת הכללית ב-1.5 מעלות. מדידות ליד מתקני מים היו נמוכות בעד 10 מעלות, לפי המחקר.
4. צל דינמי
אחד האתגרים בשמירה על סביבה מצוננת הוא חזיתות או קירות הזכוכית של הבניינים. חלונות רבים מאפשרים חדירת אור טבעי נעים ונוף מדהים, אבל הבניין גם לוכד חום לא רצוי בקיץ, ולא שומר עליו בחורף. אפשר בנקל לתכנן מערכות הצללה להגנה על בניינים מהשמש, אבל כדאי לתכנן מערכות שנעות יחד עם מסלול השמש ומתאימות למזג האוויר המקומי.
דוגמה קיצונית אך מרהיבה היא באבו דאבי, שבה טמפרטורת הקיץ מגיעות ל-48 מעלות, וצריך להגן על הבניינים משמש המדבר האכזרית. מגדלי אל-באחר בעיר לקחו השראה ממתקן הצללה שידוע בשם מאשרבייה. לפי המסורת באזור, אלו מסכי עץ עם גיאומטריה מוסלמית שמאפשרת חדירת אור אך מגינה מפני להט השמש. הגרסה המודרנית במגדלי אל באחר נעה במשך היום ויוצרת פסאדה דרמטית ומסתגלת, שמפחיתה את פליטת הפחמן הדו חמצני של הבניין ב-20%.
המערכת מפעילה 1,049 מצללים מתומנים, שנפתחים ונסגרים כמו פרחים. התנועה היא בעקבות השמש. חלקי הבניין שתחת קרני השמש הישירות מוצללים, ונפתחים לקליטת אור טבעי כשהשמש ממשיכה לנוע.
5. תכנון עירוני נכון
לתכנון הרחובות יש תפקיד מכריע באפקט אי החום העירוני, שגורם לכך שיש הבדלים משמעותיים בין ערים. יש ערים, כמו ניו יורק ושיקגו, שבנויות בצורות של גריד שתי וערב, ולעומתן ערים כמו לונדון או בוסטון, שהמבנה שלהן מאורגן פחות. מחקר שפורסם במגזין Physical Review Letters מצא שערים בעלות מבנה מאורגן יותר, נוצר חום רב יותר מאשר בערים ה"מבולגנות" יותר, משום שהבתים מקרינים את החום ישר לבית שמולם. אחר ממחברי המחקר, רולנד פלנק מ-MIT, אמר: "כך אפשר להחליט איך לתכנן שכונות חדשות. נניח, באריזונה שהיא מקום חם ממילא, אין טעם לתכנן גריד, אולם בקנדה שממילא קר בה, מוטב לתכנן גריד כדי לשמור על החום". עוד אפשרות שקשורה לתכנון שכונות חדשות היא להשאיר מסדרונות אוויר לנתיבי הרוח הטבעיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
