מנכ"לים ב-350 החברות הגדולות ביותר בארה"ב הרוויחו בממוצע 18.9 מיליון דולר ב-2017 - זינוק של 17% לעומת השנה הקודמת, על פי מחקר חדש שערך המכון למדיניות כלכלית (EPI) בעל הנטייה השמאלנית. אומדנים אלה כוללים משכורות, בונוסים, מענקי מניות מוגבלות, מניות שמומשו ואופני תגמול אחרים למנכ"לים בחברות אלה. לעומת זאת, טיפס שכרו של העובד הממוצע בארה"ב ב-0.2% זניחים באותה התקופה.
פירושו של דבר הוא שהמנכ"לים הרוויחו אשתקד פי 312 מהעובד הממוצע - פער גדול יותר מאשר ב-2016, כשהמנכ"לים הרוויחו פי 270 יותר מהעובד הממוצע, לדברי EPI. אך מה שמחריד עוד יותר הוא האופן שבו התרחב הפער ב-50 השנים האחרונות. ב-1965 הרוויחו מנכ"לים פי 20 בלבד מהעובד הממוצע.
הזינוק בתגמולי מנכ"לים, שמחושבים תוך הכללת אופציות מניות ממומשות, נבע מהמרכיבים המנייתיים בחבילות התגמולים של המנכ"לים (מענקי מניות ואופציות מניות ממומשות), ולא מהשינויים בשכר או בבונוסי המזומנים.
את המחקר החדש ערכו הכלכלנים לורנס מישל וג'סיקה שיידר. EPI מפרסם מדי שנה מחקר כזה, והממצאים מטרידים. פער ההכנסה בין העובד האמריקאי הממוצע לבין העובדים המתוגמלים ביותר בארה"ב הוא עצום, ואף ממשיך להתרחב.
נכון שהתגמולים המופרזים למנכ"לים אינם הסיבה היחידה לפער ההכנסות הצומח בארה"ב, אך כלכלנים טוענים שהיא היה הסיבה העיקרית לכך שנתח ההכנסה שהרוויח המאיון העליון הוכפל בתקופה שבין 1979 ו-2007. הכלכלנים מציינים שתגמולי המנכ"לים צמחו במהירות רבה יותר מרווחי התאגידים, וגם מקצב העליה של שוקי המניות.
מדוע זה משנה?
ללא קשר לאופן שבו נאמדים תגמולי המנכ"לים, הם ממשיכים להיות מאוד מאוד גבוהים, ובעשרות השנים האחרונות הם צמחו במהירות רבה יותר משכר העובד הממוצע. הגידול בתגמולי המנכ"לים אינו משקף תפוקה גבוהה יותר או ביצועים תאגידיים טובים יותר. לפיכך המשמעות של שכר מנכ"לים מופרז פירושה שפירות הצמיחה הכלכלית אינם מוצאים את דרכם לעובדים הרגילים. צמיחת תגמולי המנכ"לים ובכירי החברות באופן כללי שיחקה תפקיד חשוב בהכפלת נתח ההכנסה של המאיון העליון בקרב השכירים ושל משקי הבית שנמצאים ב-0.1% העליון בארה"ב בשנים 1979-2007. מאז המשיכה הצמיחה בהכנסות להיות בלתי מאוזנת. הרווחים ומחירי המניות בבורסה הגיעו לשיאים חסרי תקדים בעוד ששכרם של מרבית העובדים המשיך לדשדש במקום.
בעשרות השנים האחרונות צמח שכר המנכ"לים במהירות רבה יותר מהרווחים, משכרם של השכירים שנמצאים ב-0.1% העליון בקרב השכירים, ומשכר בוגרי הקולג'. המנכ"לים מקבלים יותר מכיוון שיש להם את הכוח לקבוע את השכר, ולא בגלל שפריון העבודה שלהם גדל או שיש להם כישרונות מיוחדים או השכלה רבה יותר. אם היו המנכ"לים מרוויחים פחות או ממוסים יותר, לא הייתה לכך שום השפעה שלילית על התפוקה או התעסוקה.
איך פותרים את הבעיה?
מהלכים להגבלה ולצמצום של התמריצים ושל יכולתם של המנכ"לים לדרוש הטבות כלכליות. מהלכים אלה לא יפגעו בכלכלה. לכונן מחדש שיעורי מס הכנסה שוליים גם בצמרת סולם ההכנסות.
לקבוע שיעורי מס תאגידיים גבוהים יותר לחברות שבהן יחס תגמולי המנכ"ל/תגמולי העובדים גבוה יותר.
לקבוע תקרת תגמולים ולמסות כל מה שחורג ממנה.
להעניק לבעלי המניות השפעה רבה יותר, בדמות זכות הצבעה על תגמולי המנהלים הבכירים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
