הקלה אח"כ, בינתיים סגור: על קריסת העסקים בתוואי הרכבת

באזור הצפוני של רחוב יהודה הלוי, שלטים לאורך הגדר התוחמת את עבודות הרכבת הקלה מכריזים "עסקים כרגיל", אבל שום דבר לא כרגיל. המקום שהיה פעם שוקק חיים נותר סגור ומסוגר. האזור חסום לתנועת כלי רכב, וגם השביל להולכי רגל צר ומשובש. שלוש שנים אחרי פיצוץ גשר "מעריב" ושלוש שנים לפני הפתיחה המתוכננת של הרכבת הקלה, עסקים ספורים ממש שרדו באזור העבודות ביהודה הלוי, ולא רק בו.

בימים אלה בונה חברת נת"ע הממשלתית את שתי התחנות התת-קרקעיות של הרכבת הקלה - תחנות אלנבי וקרליבך, שיהפכו בהמשך לתחנות מרכזיות של הקו האדום העובר בתל אביב. פרויקט הרכבת הקלה של גוש דן נחשב לא במקרה לבעל חשיבות לאומית. רק הקו האדום צפוי להוריד מהכביש, בעיר הפקוקה, כ-50 אלף מכוניות ביום. אם הכול יתנהל כמתוכנן, בסוף 2021 יהפכו אזורי העבודות הנוכחיים, ברחובות קרליבך, לינקולן, יהודה הלוי ואלנבי, לאזורי הפריחה החדשים.

בינתיים, משלמים את המחיר עסקים ותיקים קטנים. יותר מ-100 עסקים נמצאים ב"קו הראשון" של העבודות. כמה נסגרו? לא לנת"ע ולא לעיריית תל אביב יש מספרים מדויקים, אבל לפי ההערכות מדובר בעשרות, ואנחנו רק בחצי הדרך. לפי מחקר של פרופ’ פנינה פלאוט ורועי בן יהודה מהטכניון, שעסק בהשפעת העבודות על השימושים המסחריים בירושלים, כמעט שני שלישים מהעסקים בתוואי העבודות בבירה, שנפתחו לפני תחילתן, נסגרו במהלכן, ובתי העסק שהוקמו ברחובות המרכזיים הפגינו שיעורי הישרדות גבוהים יותר.

"אף אחד לא רוצה לאכול באתר בנייה. פיטרנו חצי מהעובדים"

לבעלי עסקים בתוואי העבודות אין לובי פוליטי, הם קטנים מכדי לעורר סערה ציבורית, והם עסוקים בעיקר בהישרדות כלכלית. רבים מהם טוענים שלא קיבלו התראה מספיק זמן לפני תחילת העבודות ולא נערכו להעתיק את העסק למקום אחר. הם מרגישים שהמדינה התנערה מהם, בזמן שהם ממשיכים לשלם ארנונה ומסים אחרים. לפני יותר משנה, במסגרת הליך משפטי שעדיין מתנהל, הודיעה המדינה על גיבוש מנגנון הפיצוי לעסקים, אך אף עסק עדיין לא קיבל סיוע כספי, וגם לא ברור מתי בדיוק יקבל אותו. עסקים שנסגרו הפסידו פעמיים, כי הם לא יהיו זכאים לפיצוי.

מנשה, שהיה הבעלים של מסעדה באזור, הוא אחד מהם. הוא סגר את העסק לאחר תחילת העבודות. לדבריו, הוא הפסיד יחד עם שני שותפיו קרוב למיליון שקל והוא עדיין מתמודד עם תשלום החובות. "היה לי עסק ממש טוב מול בית מעריב, והיום אני קם בוקר ויש לי חובות. אין לי הכנסות כמו פעם, ואני מרגיש שזה לא מעניין את המדינה. אם אין איזה רעש תקשורתי, שום דבר לא קורה. לאנשים אין זמן להתאגד ולמחות", הוא אומר ל"גלובס".

"אף אחד לא רצה לאכול באתר בנייה. המחזורים ירדו והעלויות נשארו אותו דבר. היו לנו 25 עובדים, פיטרנו חצי ושרדנו עוד שנה. אף אחד לא הלך לקראתנו. דיברנו עם העירייה, הגענו לכנסת, התאגדנו עם כל העסקים לאורך התוואי, פנינו לנת"ע, לשר התחבורה - שום דבר. השותף שלי עזב את ישראל. שום סיוע לא קיבלנו, אנחנו מדממים.

"לא פעם באו אלינו הפוליטיקאים והבטיחו: ‘כשתיפתח הרכבת אתם תיהנו, הנכסים שלכם יעלו ותהיה לכם פעילות עסקית’. אבל רוב בעלי העסקים שוכרים את הנכס, וגם אף אחד לא יגיע ליהנות מהפירות של הרכבת כיוון שכולם מתפוצצים בתהליך ההישרדות שלהם. זה ממש מגוחך ההבטחות שלהם".

הקרן תציע סיוע מרבי של 250 אלף שקל בלבד

הקרן המשותפת לעיריית תל אביב ומשרד האוצר, שנועדה לתת סיוע כספי לבתי עסק בתוואי עבודות הרכבת הקלה, הוקמה במאי 2017. היקף הסיוע שלה הוא זעום ביחס להפסדים שספגו בעלי עסקים - 10 מיליון שקל בלבד, במימון שווה של העירייה והמדינה. אבל גם את הכסף הזה לא ראו עדיין בעלי העסקים, משום שהקרן עדיין לא פעילה.

בעיריית תל אביב אמרו לנו ש"בקרוב ייצא קול קורא ובו יפורטו הקריטריונים לזכאות ואשר יזמין את בעלי העסקים להגיש בקשות". עוד ציינו שם ש"הקרן תסייע לעסקים בדרך של החזר הוצאות שונות כגון הוצאות רישוי עסק, פרסום, שיפוץ חלונות ראווה, הנגשה, הקמת פרגוד, תשלום לחברות שליחויות וכדומה, בשיעור השתתפות של 70%".

סכום הסיוע המרבי לבית עסק יעמוד על 250 אלף שקל - סכום שאמנם לא יציל עסק, אבל בכל זאת הוא צעד חשוב בגישת המדינה לנושא הפיצויים בפרויקטי תשתית. "אני לא רוצה להגיד שזה סכום שמספיק לפצות את כל העסקים על הקשיים שלהם", מודה מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב, "אבל זו פעם ראשונה שפרויקט תשתית בכלל מקים קרן פיצויים. זה לא היה בירושלים או בפרויקט תשתית אחר. מצאנו שלא ניתן לתת הנחה בארנונה ולא ניתן לתת הנחה במיסוי. הקריטריונים של חלוקת הכסף עדיין לא ברורים אפילו לי".

להבי גם מודה שלא הודיעו לבעלי העסקים על תחילת ביצוע העבודות מספיק זמן מראש. "אם היו מודיעים להם שנה-שנתיים מראש, אנשים היו נערכים, הם היו סוגרים או עוברים", היא אומרת. "לוח זמנים של פרויקט כזה חייב להיות גלוי. דיברו על הרכבת הקלה במשך שנים, אבל אף אחד לא ידע מתי זה עומד לקרות, והודיעו להם כמה חודשים מראש".

בנת"ע, החברה המבצעת של פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן, מסכימים שיש לתת פיצוי אך אומרים שהוא לא באחריותם. לפני שנה, אמר מנכ"ל החברה יהודה בר-און בראיון ל"גלובס": "אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים, מסבירים את מה שהולך לקרות, מנסים להקל בכל נושא הלוגיסטיקה. עם זאת, מתן פיצוי לעסקים - זה לא באחריותנו, גם לא באחריות משרד התחבורה, אלא באחריות משרדי הפנים והכלכלה". בר-און גם אמר אז שהפיצוי צריך להיות לבעלי עסקים ששוכרים נכס, כי בעלי הנכס ייהנו מגידול של עשרות אחוזים בשוויו לאחר פתיחת התחנות".

גם היום יש כמה שבכל זאת הרוויחו מהמצב. דמי השכירות באזורי העבודות ירדו עם תחילתן, ולא מעט עורכי דין שנשארו באזור ולא היו חתומים על חוזי שכירות ארוכי טווח נהנו מכך. חלקם אף הצליח לנצל את המומנטום ולהגדיל את שטחי המשרד.

בית המשפט יכריע בתביעה נזיקית נגד המדינה

בעלי עסקים אחרים יצאו למאבקים משפטיים ממושכים, שעדיין לא הניבו תוצאות של ממש. שבוע לפני תחילת העבודות הגישו בעלי עסקים המיוצגים על ידי עו"ד שחר הררי ועו"ד מירב תהילה תביעה נגד נת"ע והמדינה. הדרישה: הוצאת צו מניעה לעבודות. התביעה נדחתה בנימוק שלא ניתן לעצור את הפרויקט הלאומי, אך נקבע כי לבעלי העסקים תהיה סלולה הדרך להגיש תביעה נזיקית על הנזקים שייגרמו להם.

כעבור שנה, אכן הגישו 13 בתי עסק תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בהיקף של 7.8 מיליון שקל, נגד נת"ע, המדינה, ועיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. שווי התביעה מגלם לדברי עו"ד הררי את הירידה בהכנסות של העסקים בשנה הראשונה מרגע תחילת העבודות. לפני חודשיים, דחה השופט רחמים כהן בקשה שהגישו הנתבעות לסילוק התביעה על הסף וקבע כי "די בתשתית העובדתית והמשפטית שהציגו התובעים בכתב התביעה כדי לבסס עילות תביעה לכאורה נגד הנתבעים, ועל כן יש מקום להמשיך לברר את התביעה". דיון בבית המשפט צפוי להתקיים ב-29 באוקטובר 2018.

לפני שנתיים וחצי הגישו 67 בעלי עסקים עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, שבה ביקשו מבית המשפט להורות לגורמים המוסמכים (שר הפנים, שר האוצר, שר התחבורה, עיריית תל אביב ועיריית רמת גן) להפעיל את סמכויותיהם כדי לאפשר הנחה או פטור מארנונה לעותרים בתקופת העבודות. לאחר דיונים בבית המשפט העליון הציעה המדינה מתווה לסיוע לבעלי העסקים, ובית המשפט העליון נתן פסק דין המעגן את התחייבות המדינה. בעלי העסקים עדיין מחכים לפיצויים המובטחים.

ככה זה בארה"ב: אוטובוס של סועדים נשלח לארוחת צהריים

פרופ’ פלאוט מהטכניון אומרת שבמקומות שונים בעולם רשויות נקטו פעולות להפחתת ההשפעות השליליות בפרויקטים דומים. "לדוגמה, בנושא של תחבורה ומטרדים, הן עבדו עם לוחות הזמנים של יזם הפרויקט והחברה המבצעת ניהלה את הביקוש לנסיעות כדי להפחית עומסים לטובת כלל הציבור. זכיינית באחד הפרויקטים בחו"ל התחייבה לאפשר גישה לעסקים או לעבוד במקטעים בצורה כזאת שלא להישאר במקטע אחד יותר מדי זמן ועוד".

לדברי פרופ’ פלאוט, יש דברים שכן עושים גם בישראל, אבל מה שלא עושים זה לנטרל את ההשפעות השליליות בפעילות הכלכלית. בפורטלנד, בסיאטל ובפיניקס שבארה"ב, לדוגמה, הקימו קרן להלוואות בריבית נמוכה לעסקים שנמצאים בתוואי, נוסף על הענקת ייעוץ עסקי בחינם ומתן מענקים.

דוגמה אחרת, גם מארה"ב, היא "אוטובוס ארוחת צהריים" שאוסף פעם בשבוע לקוחות ממקומות עבודה מאזורים שונים ומסיע אותם בשעת הפסקת הצהריים למסעדה שנמצאת בתוואי העבודות, כדי לתת לה "זריקת מרץ". זאת, נוסף על הנוהג לפרסם את העסקים שנמצאים באזור העבודות או ארגון אירועי הפנינג למיניהם שבהם מחלקים בירה חינם.

חזרה בישראל, המחקר של פרופ’ פלאוט ובן יהודה לא מבשר טובות לעסקים הקטנים גם ביום שאחרי פתיחת הרכבת הקלה. בירושלים, לקראת סוף תקופת ההקמה של הרכבת הקלה, לא מעט רשתות גדולות נכנסו לאזור במחירי נדל"ן נמוכים ונהנו מעליית מחירי הנכסים. לעומת זאת, עסקים קטנים בשכירות, ששרדו בכל תקופת העבודות ואף נהנו מהירידה במחירי השכירות, לא הצליחו להתמודד עם עליית מחירי הנכסים עם סיומן וקרסו. לדברי פלאוט, "ברחוב יפו בירושלים כל תמהיל העסקים השתנה לאחר השקת הרכבת הקלה - מחנויות קטנות ועסקים זעירים, שהתבססו בעיקר על נאמנות קהל לקוחות ותיק, לרשתות גדולות". 

תגובות

עיריית ת"א־יפו: "אנחנו העירייה היחידה שקיבלה על עצמה לסייע באופן מיוחד לעסקים על תוואי עבודות הרכבת באמצעות הקמת קרן ייעודית, שתסייע בהחזר הוצאות כגון רישוי עסק, פרסום, שיפוץ חלונות ראווה, הנגשה ותשלום לחברות שליחויות, בשיעור השתתפות של 70%. הקרן תכיר גם בהוצאות ששולמו מיום תחילת העבודות בסמוך לבית העסק. ההחלטה התקבלה ע"י העירייה לפני כמה שנים אך לצערנו יישומה יוצא לפועל רק כעת, שכן עד לאחרונה לא התקבלו האישורים הנדרשים מצד משרד האוצר וחלקו במימון. בקרוב ייצא קול קורא ובו יפורטו הקריטריונים לזכאות. בנוגע להקלה בארנונה - היא אינה אפשרית ללא אישור הולם בחוק ההסדרים וממילא אינה כלי נכון וצודק לפיצוי. נוסיף כי אכן מתנהל רישום של העסקים, ורובם המכריע ממשיך לפעול ואף נפתחו עסקים נוספים".

משרד האוצר: "כדרך קבע, הן המדינה והן רשויות מקומיות אינן מפצות בעלי עסקים בגין ביצוע פרויקטי תשתית. משום שפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב משלב עבודות בתוואי תת-קרקעי הגורמות להתמשכותן ועלולות להגביר את ההפרעה למהלך העסקים הרגיל בנקודות מסוימות, מקדמת המדינה בשיתוף העירייה, לפנים משורת הדין, נוהל שיאפשר מתן סיוע לעסקים בתוואי העבודות, בהתאם לקריטריונים ולתנאים שייקבעו. נוסח הנוהל כבר סוכם ואישורו הסופי עתיד להסתיים בשבועות הקרובים. מיד לאחר האישור ניתן יהיה להתחיל במתן סיוע לעסקים. באשר לסכום הקרן, העומד על 10 מיליון שקל, בהתאם להערכות גורמי המקצוע מדובר בסכום מספק".

נת"ע: "צוות ההסברה שלנו מלווה את התושבים ואת העסקים בתוואי העבודות באופן שוטף, במאמץ לסייע ככל שניתן. נושא הפיצויים אינו בסמכותה של נת"ע ונתון להחלטת משרד הכלכלה".

 רונן גבאי, בעלי חנות למוצרי טואלטיקה גבאי ברחוב יהודה הלוי \ תמונה פרטית

שורדים בקושי: הסיפורים האישיים של בעלי העסקים

"מתוך 5 עסקים בבניין, רק אני נשארתי"

העסק: חנות למוצרי טואלטיקה גבאי
בעל העסק: רונן גבאי
מיקום: רחוב יהודה הלוי

החנות למוצרי טואליטיקה גבאי נמצאת במרחק מטרים ספורים מהבור שבו מתקיימות עבודות הכרייה, וחלק ממוצרי החנות אף תלויים על הסורגים התוחמים את אתר העבודות. אל החנות מוביל שביל צר ולא סלול.

בעל החנות, רונן גבאי, מספר שמאז תחילת העבודות המחזורים שלו צנחו ב-60%: "עבדנו כאן בחנות שלושה אחים, והיום נשארתי לבד ואני מנסה לשרוד. החנות שלנו נפגעה הכי חזק שיש. מתוך חמישה עסקים בבניין, רק אני נשארתי".

החנות של גבאי, הקיימת כבר 25 שנה, פונתה לשבועיים על ידי הקבלן המבצע עקב קרבת מכונת כרייה לבניין וקיבל עבורם פיצוי מנת"ע לפי המחזורים החדשים שגילמו את הירידה.

לדבריו, למרות הפיצוי, נוצר לו נזק תדמיתי כתוצאה מסגירה ממושכת. כמו לרבים אחרים, גם לגבאי יש בטן מלאה על כך שהוא משלם את מלוא הארנונה למרות השינויים ברחוב.

 טל בודורשטיין, בעלי רשת בתי קפה loveat \ צילום: איל יצהר

"פיטרתי 40 עובדים בשלוש שנים"

העסק: רשת בתי קפה loveat
בעל העסק: טל בודורשטיין
מיקום: ברזילי, פינת מקווה ישראל

הבעלים של רשת בתי הקפה loveat, מוסד תל אביבי ותיק, מספר שבשלוש השנים האחרונות צמצם את הסניף בדרום למינימום הנדרש כדי לשרוד. "המחזורים שלי ירדו בשני שלישים. מעסק פעיל שמייצר רווחיות במשך 15 שנה, הפכנו לעסק שסובל מסטגנציה ומהפסדים. פיטרתי 40 עובדים בשלוש השנים האחרונות, עסק מולי פיטר 70 עובדים", אומר טל בודורשטיין.

"הצעתי להקים קרן שתיתן הלוואה לעסקים בפריסה הגיוניות, אבל אף אחד לא ניהל איתנו דו-שיח. בנת"ע עזרו לי פעם לבטל דוח של 400 שקל, אבל זו לא באמת תמיכה כלכלית. אין להם כלים. נפגשתי עם שרים ועם חברי כנסת, וכולם אמרו אנחנו נרים את הדגל, אבל אף אחד לא עונה לטלפון. יש כאן מחדל מטורף ברמה כלכלית, חברתית ואנושית".

בודורשטיין מקווה שהעסק שלו ישרוד עד סוף העבודות. "אנחנו מחכים שנתחבר חזרה לעיר. הצלחנו לשרוד בזכות הקהל הקבוע שבא בשביל הקפה".

 שרגא לרנר, בעלי חנות למכשירי כתיבה ברחוב קרליבך \ צילום: איל יצהר

"איזה מענק ואיזה פיצויים - זבביר"

העסק: חנות למכשירי כתיבה
בעל העסק: שרגא לרנר
מיקום: רחוב קרליבך, תל אביב

חנות מכשירי הכתיבה של שרגא לרנר קיימת כבר 60 שנה. היא הוקמה על ידי הוריו והיום הוא עובד בה עם אשתו רחל. לדבריו, היה לו מזל שקהל הלקוחות הקבוע לא נטש אותו לאחר שהאזור הפך לאתר בנייה.
"אין לנו שכירות, אז הצלחנו לשרוד", הוא מספר. "המחזור שלנו נשאר אותו דבר. אני בן 72, וכל יום פותח את החנות בשש בבוקר ועובד מינימום 12 שעות. בשלוש השנים האחרונות נלחמנו על כל לקוח כדי לשרוד. הציבו את הגדר במרחק של שניים-שלושה מטרים מהחנות שלי, המקום נראה כמו מחצבה, ואנחנו לא מקבלים שום הנחה בתשלומים לעירייה.
"איזה מענק ואיזה פיצויים - זבביר. אפילו לא באו לשאול איך אנחנו שורדים. במקום זאת שולחים לפה פקחים כל היום כדי לתת דוחות על חניה, על לכלוך. אני רוצה לראות את רחוב הדסה שמאחורי העירייה, איך הוא נראה יפה. פה אצלנו זה כמו מזבלה".