האיש שכמעט הדיח את קלינטון מנשיאות ארה"ב מדבר על הכול

בסתיו לפני עשרים שנה ישבתי לבדי אל שולחן העדים לפני ועדת המשפטים של בית הנבחרים כדי להציג את המסקנות של מה שכבר היה ידוע כ"דוח סטאר" - מסמך שפירט מדוע צריך להדיח את הנשיא קלינטון בגין שעות שקר, שיבוש חקירה וניצול לרעה של סמכותו בניסיונותיו להסתיר את יחסיו עם מוניקה לוינסקי, שעבדה כמתמחה בבית הלבן.

לא זכרתי עד כמה אינטימי יכול להיות אולם השימור הרחב כשהוא מלא וגדוש. לאנשים היה מקום רק לעמוד, והאולם נראה לי קטן מדי. שלושה ימים לפני כן התאמנתי במתן העדות שלי לפני ידיד וקולגה ותיק כדי להימנע מפרצי זעם צדקני כשיוצגו לי, כמצופה, שאלות על המניעים שלי. רציתי להבהיר שהמשרד שלי - משרדו של יועץ משפטי עצמאי - סיפק אך ורק ראיות וניתוח משפטי, וכי הוועדה היא שתחליט מה לעשות עם החומרים שלנו, כולל השלכתם לפח האשפה. בסופו של דבר החליט בית הנבחרים כי שניים בלבד מ-11 סעיפי האישום השקולים בקפידה שלנו ראויים לשמש סעיפי אישום להדחת נשיא, והסנאט לא אימץ אף אחד משני סעיפים אלה.

לעתים קרובות שואלים אותי אם יש לי חרטות כלשהם לגבי ארבע השנים שהקדשתי, יחד עם אחרים, לחקירת התנהלותו של הבית הלבן של קלינטון - תחילה בעניין ההשקעות בעסקת מקרקעין כושלת שנודעה כפרשת ווייטווטר, ושהחלה בתקופה שבה כיהן קלינטון כמושל ארקנסו, ולאחר מכן בסוגיית פגישותיו הרומנטיות במשרד הסגלגל, שנחשפו באופן לא צפוי בידי אחד העדים בחקירת ווייטווטר.

יש לי חרטות, ואחת מהן הוא שהקונגרס אישר בכלל את חוק החוקר המשפטי העצמאי. תמיד ראיתי זאת כהפרה של עקרון הפרדת הרשויות, והענקת סמכות רבה מדי לאדם שלא נבחר למלא משרה, אלא מונה לה.

ואני מתחרט מאוד שלקחתי על עצמי את שלב לוינסקי של החקירה, אך גם לאחר 20 שנה, אני עדיין לא מצליח לזהות שום חלופה מעשית ללקיחת שלב זה על עצמי. הנשיא היה חייב להיחקר בגין עדות שקר, ואנחנו היינו הגוף ההגיוני לבצע את החקירה הזאת.

כתוצאה ממעשיו הקלוקלים של הנשיא, עברה האומה האמריקאית טלטלות פוליטיות קשות. לדעתי מרבית הדרמה היתה מיותרת באופן טרגי, ואפשר להחשיבה לפציעה עצמית של נשיא מוכשר אך בעל פגמים חמורים, שזלזל בחוק, בעם האמריקאי ובנשים שבהן השתמש. אך בסופו של דבר סלחה האומה לביל קלינטון, ובמקום זאת האשימה את התובע - אותי.

במרבית עשרים השנים שלאחר הפרשה, נמנעתי מלספר את סיפורי, אך לאחר תבוסתה הלא צפויה של הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ב-2016, הסתיים לפתע עידן קלינטון בזירה הפוליטית. לאחר כינונו של ממשל טראמפ התרבו השאלות לגבי הדחת נשיא ושיבוש חקירה, ואנשים רבים מעריכים מחדש את סאגת קלינטון ומבקשים להפיק לקחים מאותה תקופה סוערת. הגעתי למסקנה שסוף סוף הגיע העיתוי המתאים לדבר.

כשקיבלתי את המינוי ליועץ משפטי עצמאי שיחקור את פרשת ווייטווטר באוגוסט 1994, הערכתי שייקחו שישה חודשים לסיים את הכול, אך לא כך התפתחו הדברים. שישה חודשים לאחר מכן, כשאני והתובע הבכיר שלי בחקירת ווייטווטר, וו. היקמן יואינג, אכלנו וואפל ובייקון ושתינו חבית של קפה בבית הוואפל בליטל רוק, ארקנסו, הוא שלף בלוק כתיבה צהוב והחל לשרטט דיאגרמה מורכבת מאוד של ממצאי החקירה שלנו עד כה. בראש הדף התנוססו האותיות ב.ק. ו-ה.ר.ק - ביל והילרי קלינטון - ומספר רב של קווים קשר אותם לרשת של 30 מקורבים בערך.

להתעסק עם הבית הלבן היה כמו לצעוד על שלולית של מולסה דביקה, והקלינטונים טענו שפשוט אין מסמכים. החקירה - כולל ראיונות עם שני בני הזוג קלינטון - התארכה 18 חודשים נוספים עד שבמאי 1996, הרשיע חבר מושבעים שלוש דמויות מפתח בפרשת ווייטווטר - ג'ים וסוזן מקדאגל ומושל ארקנסו ג'ים גאי טאקר - במספר רב של סעיפי קשירת קשר ומרמה. בעקבות זאת התפטר טאקר מתפקיד המושל.

סך הכול, רשמנו ב-14 הרשעות בארקנסו, אך לא הגשנו כתב אישום נגד אף אחד מבני הזוג קלינטון. באפריל 1998 החלטנו שהראיות נגדם בפרשת ווייטווטר אינן עומדות בקריטריונים המחמירים בחוק החוקר המשפטי העצמאי.

בנקודה זו יכולה היתה חקירת ווייטווטר לבוא לסיומה, ונותרו רק כמה זנבות אחרונים לקשור, אך בינתיים צצה לה פרשה אחרת שבה היתה מעורב קלינטון. באביב 1997קבע בית המשפט העליון כי פאולה ג'ונס, לשעבר עובדת של ממשלת טקסס, רשאית להמשיך בתביעתה המשפטית שבה נטען כי בתקופת כהונתו כמושך ארקנסו, דחק אותה ביל קלינטון לפינה בחדר בית מלון וחשף לעיניה את אבר מינו.

בתשע בבוקר ב-12 בינואר 1998, כשהתובע ג'קי בנט היה עסוק בעבודתו במשרד שלנו, הוא קיבל שיחת טלפון מאישה שתחילה סירבה לנקוב בשמה. "אז אני רוצה להבין", אמר ג'קי בטלפון. "את הקלטת שיחות משיאה שהיה לה רומן עם הנשיא. היא שיקרה לגבי זה בפרשת פאולה ג'ונס, והיא מנסה לשכנע אותך לשקר גם כן. אנשים עוזרים לה לקבל עבודה כדי לקנות את שתיקתה, ו-ורנון ג'ורדן מעורב בזה". ג'ורדן, פרקליט ומשפיען וושינגטוני, היה ידוע כידידו הקרוב של הנשיא.

ג'קי הציג כמה שאלות לאישה, ולאחר מכן הטילה האישה פצצה: "אתה מכיר אותי. אני לינדה טריפ. הייתי עדה בפרשת וינס פוסטר". עכשיו היא באמת הצליחה לזכות בכל תשומת הלב של ג'קי. פוסטר היה עורך דין במשרד היועץ המשפט של הבית הלבן, ואיש סודה של הילרי קלינטון. הוא התאבד ביולי 1993. טריפ היתה מזכירתו של פוסטר, ואנחנו כבר ראיינו אותה במסגרת חקירת ווייטווטר.

טריפ הסבירה שמוניקה לוינסקי, מתמחה בית הלבן, התיידדה עם הנשיא בתקופת השבתת הממשל בנובמבר 1995 עקב אי-אישור התקציב, כשהמתמחים איישו את מכשירי הטלפון ועסקו במסירת מסמכים. קלינטון ולוינסקי, שהיתה אז בת 22, החלו לערוך פגישות רומנטיות מיניות בפרוזדור ליד המשרד הסגלגל. לוינסקי, שעבדה בפנטגון בקיץ שלאחר מכן, החלה לגלות את סודותיה לטריפ, שהועברה גם היא לפנטגון.

ב-19 בדצמבר 1997 שלחו עורכי דינה של פאולה ג'ונס ללוינסקי צו זימון לצורך מתן עדות. לוינסקי אמרה שהנשיא אמר לה שהיא יכולה להימנע ממתן עדות באמצעות הגשת תצהיר שבו היא תכחיש את קיומה של מערכת יחסים כזאת. באמצעות ורנון ג'ורדן, ארגן הנשיא עורך דין ללוינסקי, וב-7 בינואר 1998 חתמה לוינסקי על מסמך שבו הצהירה: "מעולם לא היו לי יחסי מין עם הנשיא".

 מוניקה לוינסקי / רויטרס

אם אמרה טריפ את האמת, אז לא רק שלוינסקי מסרה עדות שקר באמצעות תצהיר כוזב, אלא גם נשיא ארה"ב שיבש חקירה. אך הסיפור נשמע כמו פנטזיה לוהטת של נערה מטופשת. הבית הלבן הוא מקום שאין בו פרטיות. זה פשוט לא נראה אפשרי שקלינטון ניהל רומן עם מתמחה.

דעתי היתה שסוגיית טריפ-לוינסקי שייכת לתחום החקירה שלנו מתוקף הסמכויות הקודמות שהוענקו לנו במסגרת ההחלטה המיוחדת של משרד המשפטים. טריפ, עדה משלב קודם בחקירה שלנו, פנתה אלינו עם ראיות אמינות שהנשיא נמצא בתהליך של תכנון וביצוע פשעים. הקשר למותו של פוסטר סיפק לנו הצדקה במונחי סמכות שיפוטית להמשיך בחקירה. שרת המשפטים ג'נט רינו הסכימה לכך במהירות, וכך עשו גם שלושת השופטים שפיקחו על היועצים העצמאיים.

ב-13 בינואר 1998 היתה טריפ אמורה לפגוש את לוינסקי לארוחת צהריים במלון ריץ-קרלטון בוושינגטון. סוכני FBI הצמידו לטריפ מיקרופון ומכשיר הקלטה בטכנולוגיה מתוחכמת שאפשר להם להקשיב בזמן אמת לשיחתן של שתי הנשים. לוינסקי הגיעה מחדר הכושר כשהיא לבושה בטרנינג סגול. בעידודה של טריפ, היא תיארה תוכנית נשיאותית שנבנתה בזהירות לבצע פשעים נגד עשיית צדק הוגנת והגונה. היא סיפרה גם שבתמורה מסייע לה ורנון ג'ורדן למצוא עבודה בניו-יורק.

בנקודה זו התערבו סוכני ה-FBI. באחד מחדרי המלון הסבירו אנשי התביעה ללוינסקי שהיא ניצבת מול סעיפי אישום פדרליים של עדות שקר והסתה לעדות שקר. נאמר לה שהיא תוכל לשתף פעולה ולזכות בהתחשבות בכל הנוגע להחלטה אם וכיצד להגיש נגדה כתב אישום, וייתכן שאף לזכות בחסינות מוחלטת. אך לוינסקי סירבה לשתף פעולה. היא ידעה מה ברצונה לעשות, ועל מי היא נחושה בדעתה להגן. כעת היא גם הצטיידה בעורכי דין.

כשסיפור "הנשיא והמתמחה" פרץ לתקשורת באמצעות Drudge Report, פרסם הבית הלבן הודעה שבה נאמר שהנשיא קלינטון "מזועזע מטענות אלה", וכי "מעולם לא היתה לו מערכת יחסים בלתי הולמת עם האישה הזו".

ב-26 בינואר יצא קלינטון הכחשה התקיפה ביותר עד אז: "לא היו לי יחסי מין עם האישה ההיא, הגב' לוינסקי". הוא נופף באצבעו לצורך הדגשה: "מעולם לא אמרתי לאף אחד לשקר, אף פעם. מעולם. כל הטענות האלה כוזבות".

בינתיים נמשך פרץ ההאשמות נגדי ללא הפוגה. הפזמון החוזר היה: סטאר לא מצא כלום בכל השנים שבהם חיטט ברחבי ארקנסו וחיפש משהו, לא משנה מה, להאשים את הקלינטונים. עכשיו, בייאושו, הוא חוקר את היחסים הכי פרטיים שיכולים להיות לבנאדם. מישהו צריך לרסן את התובע הזה, שהפך לתובע סורר.

פניתי לאנשים שהסמיכו אותי וביקשתי מהם להתערב. טענתי שמשרד המשפטים צריך או להתייצב להגנתנו, או - אם חרגתי לדעתם מההתנהלות המקובלת - ששרת המשפטים רינו תפטר אותי. אבל רינו לא פיטרה אותי, וגם לא יצאה להגנתי. זאת היתה פחדנות מוסרית.

אנחנו התקדמנו לקראת עימות ישיר עם הנשיא. עדות שקר, לדעתנו, מהווה "פשע חמור או עוון" כפי שמשתמע מהחוקה. שיבוש החקירה שביצע קלינטון רק חיזק עד יותר את דעתנו.

אופי מרשיע במיוחד היה להצהרתה של מזכירת הנשיא בטי קארי, שהיתה עדה אמינה. היא העידה שהנשיא תרגל אתה את תשובותיה לשאלות לגבי ביקוריה התכופים של לוינסקי למשרד הסגלגל. "תמיד היית נוכחת כשהיא היתה שם, נכון?" אמר הנשיא. "אף פעם לא היינו ממש לבד". זהו שקר. השניים האלה היו לבד פעם אחר פעם.

בדיעבד נודע לנו שהתכחשותו הפומבית של הנשיא ללוינסקי היתה מכת מחץ עבורה. היא החליטה מייד "לעשות סיבוב פרסה". באמצע אוגוסט היא חשפה בפני הצוות שלנו שהיו לה 10 מפגשים מיניים עם הנשיא, שאותם היא תיעדה בדקדקנות בלוח השנה שלה, וגם 50 או יותר שיחות אינטימיות בשעות לילה מאוחרות שלפעמים כללו גם סקס טלפוני.

בנקודה זו לא היתה לנשיא ברירה אלא להופיע בפני חבר מושבעים גדול בסוגיות אלה. ב-17 באוגוסט 1998 הוא התייצב לתשאול אצל הצוות שלנו. בהודעתו המוכנה מראש הוא הודע ב"מגע לא הולם" אך לא ביחסי מין. עם זאת, הוא הודה כי שהה ביחידות עם לוינסקי. הצהרה תמימה לכאורה זו היתה בבחינת הודאה שהנשיא שיבש חקירה בתצהיר ג'ונס.

לאחר הפסקה קצרה ציינו בפני הנשיא שהוא הודה זה עתה באינטימיות פיזית עם לוינסקי. מדוע, אם כך, הוא אפשר לעורך דינו לומר לשופט פדרלי: "אין בהחלט שום סקס משום סוג - There is absolutely no sex of any kind?".

"זה תלוי במשמעות של המילה is", אמר קלינטון, בהערה שהפכה למפורסמת. "האם כוונתך היום שבגלל שלא היתה לך פעילות מינית עם הגב' לוינסקי במהלך העדות בפרשת ג'ונס, ההצהרה של מר בנט, עורך דינך, עשויה להיות נכונה פשוטה כמשמעה?" שאל התובע שלנו. קלינטון השיב: "לא ניסיתי לתת לך תשובה מתחכמת".

התמודדנו עם הסוגיה של כמה סעיפי אישום בגין עבירות שעשויות להצדיק הדחת נשיא יש להכליל בפניה שלנו, ובאיזה סדר. התחלנו עם האישום הברור ביותר - עדות השקר של הנשיא גם בעדות האזרחית וגם בפני חבר המושבעים הגדול בפרשת ג'ונס.

ברט קוואנה - שלימים התמנה לשופט ושמועמד כעת לבית המשפט העליון - היה המנסח הראשי שלנו, וסעיפי האישום סודרו באופן הגיוני - מהראשון ועד הסעיף ה-1 והאחרון - ניצול לרעה של סמכות.

בעודנו שוקדים על גיבוש סעיפי האישום, התעוררה השאלה עד כמה מפורטים צריכים להיות תיאורי המפגשים המיניים השונים של השניים? התובעות, שעבדו באופן הדוק ביותר עם לוינסקי, התעקשו שעלינו להכליל תיאורים מפורשים, אך ברט צידד בהתאפקות. אני הגעתי למסקנה שאנחנו חייבים להוכיח את הטענה שלנו, וחובה עלינו לפרט באופן מסודר את העובדות - מלוכלכות ככל שהיו - כדי להוכיח את פשעי הנשיא.

הדוח - יחד עם עדותי בפני הקונגרס - התווה את הטיעונים החוקתיים צעד אחר צעד. הנשיא קלינטון ניצל את הסמכויות שהקנתה לו משרתו הרמה כדי לשבש את החקירה ואת שלטון החוק. מסיבות של אינטרס עצמי הוא השתמש בזכותו לחסיון נשיאותי. הוא שכנע אנשים בממשלתו לשקר כדי להגן עליו. הוא הורה לעובדת בבית הלבן, בטי קארי, לאסוף ולהסתיר ראיות. ניצול לרעה של סמכות היה במוקד התנהגותו של הנשיא. בגין הפשעים האחרים שביצע היה כל אזרח רגיל נשלח לכלא.

כשהיו"ר הכריז על סיום עדותי בפני ועדת המשפטים של בית הנבחרים היה השעה בסביבות 11 בלילה. חשתי הקלה עמוקה. מלמלתי תפילת הודיה אילמת. הצלחתי לשמור על כוחי. לא ביקשתי שום מנוחה או הפסקה, אבל עכשיו הייתי מותש מנטלית.

הפעולה הרשמית החשובה האחרונה שלי היתה להעיד ב-14 באפריל 1999 בסוגיה האם לאשר מחדש את חוק החוקר המשפטי העצמאי. הצהרתי פעם נוספת על הדעה שבה החזקתי תמיד: שצריך לתת לחוק הזה לגווע. הניסוי בן 21 השנים, שנולד בעקבות ווטרגייט, הגיע לסופו. לאחר זמן קצר הוחלף חוק זה בתקנות "החוקר המשפטי המיוחד", שמתוקפו מונה בוב מולר במאי 2017.

אך אפילו במתכונת המתוקנת למינוי ופיקוח על חוקרים משפטיים מיוחדים, נשמעות שוב ברחבי ארה"ב זעקות "ציד מכשפות!" שוב מתחדש המאבק להבטיח יושרה וכנות בממשלה.