העובד הטכנופוב

למה הוא נותן מענה למיילים דרך התקשרות טלפונית, במקום להשיב בכתב? למה אינו משתתף בדיונים על נושאים מסוימים, וכן תורם את חלקו בנושאים אחרים? למה לוקח לו זמן רב יותר לייצר תוצרים שאתם יוצרים במהירות באמצעות המחשב?

משום ששימוש בטכנולוגיה מאיים עליו. נראה לו מורכב, לא יעיל, חודר לפרטיות (כבמקרה של השתתפות ברשתות חברתיות), יוצר עומס ("הישיבה מול המחשב מעייפת").

מיהו הטכנופוב שמעבר לקיר חדרכם?

הטכנופובים נמנעים שיטתית משימוש בטכנולוגיה בכל הזדמנות אפשרית, וכשהם אינם חשים הכרח להשתמש בטכנולוגיה כדי לבצע את משימותיהם.

הם לרוב אינם פעילים ברשתות החברתיות, ופחות מתקשרים וירטואלית. כשהם אינם חייבים, הם מעדיפים לא לעבוד מול המחשב, וסביר יותר למצוא אותם מתנהלים עם יומן מהסוג הישן. הם גם לא בהכרח המבוגרים שסביבנו .

מחקר חדש מראה גם קשר מרתק בין רמת האינטליגנציה הרגשית לבין מידת הקבלה הטכנולוגית: ככל שהאינטליגנציה הרגשית של העובד מפותחת יותר - כך גוברת מוכנותו לקבל את הטכנולוגיה, ופוחת הסיכוי שיחשוש מפניה.

זהו את התגובה הרגשית הטיפוסית

כדי להתמודד עם ההיצע הטכנולוגי שסביבם, הטכנופובים מרבים להיעזר בתירוצים שונים. אחד מהם הוא הבלטת יעילותה של השיטה הישנה והמוכרת: "אין תחליף לתהליך האישי", "זה יוצא הכי טוב כך". וכשהם חשים שלא ישכנעו עם תירוץ זה, עומד לרשותם התירוץ הקלאסי: "אין מספיק זמן בשביל ללמוד את הטכנולוגיה החדשה".

במקרים אחרים, למשל, כשהטכנופוב מתעלם ממייל שיש בו קישור או קובץ שמאיימים עליו, הוא עשוי להישאל מדוע לא השיב למייל, ולהגיב בשקר: "איזה מייל?", "לא קיבלתי מייל", "לא הצלחתי לפתוח את מה ששלחת, יש לי בעיה במחשב".

התירוצים האלה ואחרים מנסים להסתיר את היותם מאוימים מהמחשבה שעליהם להשקיע זמן ואנרגיה כדי ללמוד כיצד להשתמש בכלי הטכנולוגי. זוהי תגובה רגשית טיפוסית, וייטיב מנהל רגיש לעשות אם יבחין בכך ויציע פתרונות ברורים ופשוטים (כהקצאת זמן ללמידה, הנחיה ברורה ונהירה, תמיכה ועוד).

חוסר יעילות ובעיה בתקשורת

הבעיה העיקרית של הטכנופוביה היא פגיעה ביעילות - במיוחד כשהמעסיק או המנהל בעצמו הוא טכנופוב, ועל אחת כמה וכמה כשעובדיו נכונים לאמץ את הכלים הטכנולוגיים. במצב כזה, חוץ מ חוסר היעילות שעולה למעסיקים ביוקר , עולים קולות של תסכול בקרב אנשי הצוות.

בעייתי גם המקרה הנפוץ של צוות הטרוגני, שבו חלק מהעובדים נוטים לשימוש בטכנולוגיה וחלק אחר אינם. אז הסיכוי להיווצרות קונפליקטים גבוה למדי, ושיתוף הפעולה בין הפלחים נפגע משמעותית.

ולבסוף, הבעיה עוצמתית יותר כשקהל הלקוחות של הארגון הוא טכנולוגי במהותו, כבמקרה של מרצים שאינם משתמשים בכלים טכנולוגיים במסגרת הוראתם, ובשל כך מתקשים לתקשר עם הסטודנטים שלהם, שמצדם משוועים לכך.

מנהלים, התמודדו עם הטכנופובים בצוות

האם אפשר לעזור להם להסתגל? האם יש לעובד הטכנופוב מוטיבציה לשינוי?
יש מוטיבציה? בקשו מהם לפעול לשינוי המצב בכוחות עצמם. אם אין שינוי, והעובד נחוץ, בדקו אם ישתלם לכם להשקיע בכך משאבים להכשירו באופן מסודר. שאלו את עצמכם: עד כמה הטכנופוביה פוגעת בתפקודו? האם ביכולתו להשתמש בכלים אחרים ולהשיג את אותן תוצאות? האם אפשר להעביר משימות טכנולוגיות לעובדים אחרים ולהקצות לו משימות אחרות?).

אל תעשו את זה במקומם: רבים נוטים ליפול לבור הזה - לעשות את זה במהירות וביעילות, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, במקום העובד הטכנופוב שאינו מסוגל לכך. החלטתם להכשירו? תנו לו הזדמנות להתנסות, לטעות, לנסות שוב ולהשתפשף בעצמו.

תמיכה: הציעו להם להיעזר בכלים מסייעים, כמו אלה המשמשים לכל מקרה אחר של חרדה (כדמיון מודרך או מטפלים שונים), וכן קורסים פשוטים וראשוניים לשימושי מחשב או לומדות ומשחקי מחשב מהנים. פשטו את שלבי השימוש בטכנולוגיה בעבורם, גרמו לה להיות פחות מאיימת בעבורם, והימנעו מלגרום לעובדים להרגיש נחותים, כדי שיישארו מחויבים לתהליך ובעלי מוטיבציה (העצימו את תרומתם בסוגיות שאינן מצריכות שימוש בטכנולוגיה).

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר" והספר בערבית "העתיד הנבחר". אפשר ליצור קשר עם יעל בפייסבוק או באתר.