יודע ח"ן | פרשנות

פרשנות: משכונת רחביה ועד שיכון נווה חמציצים - שופטי בג"ץ רכשו בחזרה את אמון הציבור

כשלושה שבועות לפני שמשפטו של רה"מ צפוי להיפתח, הוכיחו היועץ המשפטי לממשלה ו-11 שופטי בג"ץ, פה-אחד, כי איש במערכת אכיפת החוק לא רודף את נתניהו באופן אישי • יש לקוות כי גם נתניהו ינהל מעתה את המאבק על חפותו בכלים משפטיים

בנימין נתניהו מצביע במליאת הכנסת / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
בנימין נתניהו מצביע במליאת הכנסת / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

"איך זה שעוזר גזבר ב'נווה חמציצים' לא יכול לכהן תחת כתב אישום וראש ממשלה כן?", שאל השופט יצחק עמית את העותרים במהלך הדיון שהתקיים בתחילת השבוע בבג"ץ בעתירה שביקשה לפסול את בנימין נתניהו מלהרכיב ממשלה בשל האישומים נגדו. השאלה תפסה את תשומת-הלב של מאות אלפי הישראלים שצפו בשידור החי מהדיון בבג"ץ. ולא בגלל המהות שלה, אלא משום שהשופט עמית כיוון בשאלה למערכונים המצחיקים בכיכובם של עידן אלתרמן ואבי גרייניק, שעסקו בקורות השכונה הבדיונית "נווה חמציצים" ושודרו באמצע שנות ה-90.

בזכות אותה שאלה, ובזכות אמירות אחרות של השופטים בדיון שהתחברו לענייני יום-יום (למשל, ההשוואה של הנשיאה אסתר חיות את ההסכם בין כחול לבן לליכוד לתוכנית הטלוויזיה "חתונה ממבט ראשון"), פתאום הצופים ראו את השופטים בעין חדשה. אנושית יותר. פתאום, מי שזכו בעבר לכינויי גנאי מטופשים כמו "כנופיית רחביה" או "חונטה", הפכו אנושיים. ופתאום המוסד המותקף, שחבר כנסת (מוטי יוגב) קרא לעלות עליו עם דחפור, קיבל פנים אחרות.

לאור ההצלחה, אי-אפשר היה שלא לתהות למה נשיאי העליון חיכו שנים כה רבות כדי לאפשר לציבור לצפות בדיונים, דבר שכבר אפשר היה לעשות לפני שנים. שידור חי בודד וראשון מדיון של בג"ץ הועבר בווידאו בשנת 2014. ואולם מאז ועד הגעת נגיף הקורונה ופניות לשדר של הכתב אבישי גרינצייג ו"גלובס", לא הועברו שידורים נוספים.

אתמול (ד') הגיע גם פסק הדין של 11 השופטים, שהוכיח כי בניגוד לטענות שנשמעות לעתים תכופות מדי נגד השופטים, כאילו הם תאבי כוח שרוצים לשלוט במדינה - הם דווקא מאוד זהירים.

בשבועות ובחודשים האחרונים דחה בג"ץ, פעם אחר פעם, את הדיון בעתירה נגד הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו, בנימוק שהיא תיאורטית ומוקדמת מדי. כשכבר נאלץ בג"ץ לדון בעתירה, הוא נהג בגישה מרוסנת ודחה אותה. השופטים גם הראו שהם לא ששים להתערב בהסכם הקואליציוני. זאת, אף שמדובר בהסכם בעייתי, בתקלה חוקתית משמעותית, במסמך שמשנה את כללי המשחק ונועד לאפשר לנתניהו להישאר בהנהגת המדינה בתקופת משפטו הפלילי כמעט בכל מחיר.

החלטת השופטים לדחות בשעת לילה מאוחרת את העתירות שביקשו לפסול את ראש הממשלה בנימין נתניהו מלהרכיב ממשלה בשל האישומים נגדו, וכן לפסול את ההסכם הקואליציוני בטענה כי הוא אינו חוקתי, לא הייתה מפתיעה. למעשה, התוצאה הייתה די ידועה מראש, והיא יותר מאשר נרמזה בידי השופטים במהלך שני ימי הדיונים בעתירות. מה שמעט מפתיע בפסק הדין זה שהוא התקבל פה-אחד על-ידי כל 11 השופטים וללא הסתייגויות.

עם זאת, לא מדובר בסוף פסוק. בג"ץ עשוי להתערב בהמשך הדרך בחקיקה הבעייתית שהוסכם עליה בין כחול לבן ובין הליכוד, לאחר שזו תושלם בימים הקרובים. וגם אם בג"ץ לא יפסול את החוקים לאחר שתושלם החקיקה, או יפסול רק אחדים מהם, אין כמעט ספק שהפעם ההחלטות לא יתקבלו פה-אחד בידי כל חברי ההרכב.

מחוץ לטריטוריה של המערכת הפוליטית

הסיבה המרכזית שהביאה לדחיית העתירה שביקשה למנוע מנתניהו הרכבת ממשלה בשל האישומים נגדו נגעה לזיהוי "הגורם הממנה" שמינה את נתניהו להרכיב ממשלה. במקרה הבולט הקודם הרלוונטי שבו התערב בג"ץ - ההחלטה כי יש לפטר שרים שהוגש נגדם כתב אישום ("הלכת דרעי ופנחסי"), הגורם הממנה היה ראש הממשלה (יצחק רבין), ששיקול-דעתו נבחן לאור סעיף בחוק שאיפשר לראש ממשלה לפטר את השרים. במקרה הנוכחי, הגורם הממנה את נתניהו להרכיב ממשלה הוא רוב חברי הכנסת שנבחרו אך לאחרונה על-ידי הציבור בבחירות דמוקרטיות וללא שקיים סעיף רלוונטי בחוק שניתן להסתמך עליו.

העותרים התייחסו בטיעוניהם לארבעה "גורמים ממנים" רלוונטיים המפעילים, לטענתם, שיקול-דעת בהקשר להטלת המנדט על נתניהו: (1) נשיא המדינה; (2) יו"ר הכנסת; (3) חבר הכנסת אשר נדרש להסכים לקבל על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה; (4) חברי הכנסת המבקשים להטיל על חבר כנסת מסוים את תפקיד הרכבת הממשלה.

ואולם, כאמור, השופטים פסקו כי הגורם היחיד המפעיל שיקול-דעת שאותו ניתן לבחון בהקשר זה, הוא חברי הכנסת המבקשים להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת מסוים. "הביקורת השיפוטית על החלטות הכנסת אינה דומה לביקורת השיפוטית על החלטות של רשויות מינהליות", הסבירו השופטים. "ככל שהמרכיב הפוליטי בהחלטה הוא בעל משקל רב יותר, יידרש בית המשפט לריסון גדול יותר". ואכן, הם פעלו בריסון.

בדומה לכך, הסיבה המרכזית להחלטת השופטים לדחות את העתירות שביקשו לפסול סעיפים רבים בהסכם הקואליציוני נבעה מאי-הרצון שלהם להיכנס לטריטוריה של המערכת הפוליטית וההסכמית בין כחול לבן לליכוד ולעסוק בחקיקה שטרם הושלמה. בשונה, השופטים הבהירו, כאמור, כי לא מדובר בסוף פסוק, וכי הם עשויים להתערב בחלק מהחוקים הבעייתיים ששתי המפלגות סיכמו לחוקק.

צפויים לפסול את "הנורבגי המדלג"

לפי פסק הדין, יש כמה סעיפים בעייתיים בעיני השופטים, שהם עשויים לפסול אם יוגשמו בחקיקה. אחד מהם הוא זה שמביא לעולמנו את התפקיד החדש של "ראש ממשלה חלופי", על כל המשתמע מכך. ובעיקר השופטים עשויים לקבוע כי הלכת דרעי-פנחסי, שכאמור לא חלה על ראש ממשלה, כן חלה על "ראש ממשלה חלופי", והיא תחייב את פיטורי נתניהו אם ייכנס לתפקיד הזה, בהנחה שמשפטו לא יסתיים עד אז.

בנוסף, די ברור שהשופטים יפסלו את "החוק הנורבגי המדלג" וההזוי, אם לא ירד מסדר היום של הכנסת, שכן הוא פוגע בעיקרון היסוד של הזכות של הציבור לבחור את נציגיו לכנסת. כמו כן, השופטים הביעו הסתייגות רבה מהשחיקה בכוחה של האופוזיציה. זאת, בין היתר, בכך שלא יהיה לה נציג בוועדה לבחירת שופטים, בניגוד לנוהג המקובל.

איך תיראה בסופו של דבר החקיקה שעליה הסכימו כחול לבן והליכוד? עדיין לא לגמרי ברור. אבל דבר אחד ברור - לאור ההחלטות הללו, ראש הממשלה נתניהו ואנשיו יתקשו לשכנע בטענותיהם כלפי האופן שבו מערכת אכיפת החוק מתייחסת לנתניהו. כשלושה שבועות לפני שמשפטו הפלילי של נתניהו צפוי להיפתח בבית המשפט המחוזי בירושלים (ב-24 במאי) הוכיחו היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדבליט ו-11 שופטים של בג"ץ, פה -אחד, כי בניגוד לטענות שנשמעות מכיוונו של נתניהו, איש במערכת לא רודף את נתניהו באופן אישי, או מנסה להדיח אותו מהשלטון בניגוד לדעת הציבור.

שופטי בית המשפט העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות, הדגישו, ובצדק, את חזקת החפות של נתניהו והעמידו אותו במעמד-על משפטי, שאין אף אחד נבחר ציבור במדינה שזכאי לו. לא שר, לא ראש עיר ולא חבר כנסת "רגיל".

יש לקוות כי כפי שהטיפול של היועמ"ש והשופטים בעתירות נגד נתניהו היה ענייני ומקצועי - כך גם נתניהו יצטרך לנהל את המאבק על חפותו בכלים משפטיים, בבית המשפט, ולא באמצעות מתקפות בוטות ומזיקות על מערכת אכיפת החוק. 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.