מורן אומן מונתה למנכ"לית משרד אגמון רק שלוש שנים מכניסתה אליו, וגם עמדה בראש המיזוג עם טולצ'ינסקי ● לצד זה פועלת להטמיע בו גיוון תעסוקתי: "מביא לשורת רווח גדולה יותר"
"כשהייתי בכיתה ח' לקחתי חלק בתוכנית שנקראת ניר סקול על שם ניר פורז, שנפל במבצע נחשון וקסמן. 20 בני נוער יהודים ישראלים, 20 פלסטינים ו־20 ירדנים. שמו אותי בחדר עם מישהי מרמאללה. נחשפתי לתרבות אחרת. הרבה חומות ירדו והיה שיח. מאז בכל פעם שהייתה אופציה למפגש בין־תרבותי, לקחתי בו חלק. היה לי חשוב לראות את האדם מולי". כך מספרת עו"ד מורן אומן, שותפה מנהלת במשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, שהתחילה במשרד כמתמחה ב־2011.
התוכנית הזאת הייתה אחד הזרעים לתוכנית הגיוון התעסוקתי שהובילה במשרד. לדבריה, לא מדובר בתפיסה פוליטית אלא בתפיסה חברתית־כלכלית: "ארגון שהוא מגוון יותר הוא יצירתי יותר, בטח בעולם של היום. ככל שתהיה יצירתי ומגוון תגיע לתוצאות יותר טובות ושורת הרווח תהיה גדולה יותר.
"הפרויקט התחיל ב־2019, אחרי שהשתתפתי בתוכנית של מעוז שבה היה לנו סשן על גיוון והבנתי שאני חייבת להביא את זה למשרד. אני מאמינה שזה win-win. הגענו מאפס עובדים ערבים במשרד ל־13: שותף ויועץ, שלוש עובדות אדמיניסטרציה, שתי מתמחות והיתר עורכי דין. במשרד (שבו כ-300 עובדים, 200 מהם עורכי דין - נ"ש) יש גם חמישה עובדים אתיופים. אבל אנחנו לא מתפשרים, ניקח רק מי שיהיה עורך דין מצוין".
מה המלחמה עשתה?
"המלחמה טלטלה את כולנו ברמה האישית וכארגון. כמעט שליש מכוח האדם במשרד גויס למילואים. הנטייה הטבעית של אנשים היא להתכנס למוכר להם. היו לנו עובדים ערבים שלא הגיעו, פחדו לצאת מהבית כי מסתכלים עליהם במקומות ציבוריים כאילו הם אשמים. דיברנו איתם, בדקנו מה מטריד אותם. היו גם עובדים יהודים שלא רצו להגיע. טיפלנו בזה ברמה האישית. שידרנו שהמשרד הוא בית. בסוף אנחנו יושבים בממ"ד יחד כשיש אזעקות.
"אני מאמינה שזו הזדמנות לחזק את החברה הישראלית ובפרט את הקשר עם החברה הערבית, להפוך אותם לחלק שווה ובלתי נפרד. דווקא עכשיו מול כל העולם ובעיקר מול עצמנו השותפות הזאת חשובה מאי פעם - אין כמו היכרות אישית ובלתי אמצעית כדי להבין שמולך יש מישהו דומה מאוד, חפץ חיים ושלום".
רעיון לא שגרתי
אומן גדלה בבית חילוני בירושלים ולמדה בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה (ליד"ה). היא שירתה בצה"ל חמש שנים, שבסופן הייתה קצינת מחקר במערך המבצעים המיוחדים ביחידה מסווגת בחיל המודיעין. כיום היא מנהלת אורח חיים דתי, נשואה ואם לשלושה. ב־2011 הגיעה, כאמור, להתמחות במשרד אגמון. היא עסקה בדיני תחרות, עבדה לצדו של המייסד צבי אגמון על תיקי הדגל וייצגה חברות גדולות במשק בנוגע לחוק הריכוזיות, ועדת שטרום והליכים משפטיים פליליים ואזרחיים. "צביקה ועו"ד מתן מרידור היו המנטורים שלי בתחום ההגבלים העסקיים", היא אומרת.
"מהתחלה הייתי מעורבת בניהול כי ניהול עניין אותי", היא מספרת. "כעורכת דין צעירה במשרד שהיו בו 40 עורכי דין, די מהר התחלתי לעזור בניהול המתמחים". אחרי שלוש שנים כעורכת דין מן השורה הציעו לה לנהל (לתקופה מסוימת גם שימשה כמנכ"לית המשרד). "הרעיון היה של צביקה והוא לא היה שגרתי מהרבה מאוד בחינות. לא הרבה משרדים ראו חשיבות אז בניהול משרד כחברה".
אומן הובילה את המיזוג עם משרד עורכי הדין טולצ'ינסקי, מהגדולים שנרשמו בשוק בשנה שעברה. "בשש השנים האחרונות ניהלתי המון משאים ומתנים למיזוגים. כשהאג'נדה שהנחתה אותנו זה שהגודל לא קובע אבל הוא חשוב. עיקר הגידול שלנו אורגני אבל אנחנו עושים מיזוגים שהם מנועי צמיחה מהירים. המון מיזוגים נפלו. רצינו להגדיל את הרגל המסחרית והבינלאומית ולהגדיל את הלקוחות מחו"ל. טולצ'ינסקי היו כלה או חתן מתאים. אני שמחה על הצעד הזה. הוא היה הכרחי ומיצב אותנו במקום טוב בשוק".
איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"בעולם של היום קשה לי להסתכל רחוק כל כך. בעוד חמש שנים אני רואה את עצמי מנהלת את משרד אגמון כשהוא גדול יותר, משפיע יותר ומתוחכם יותר. התפקיד שלנו כעורכי דין משתנה, הלקוחות מצפים מאיתנו לניסיון עסקי בנוסף להבנה המשפטית. זה יגדל ויצריך מעורכי הדין הבנה עסקית ואנושית מאוד עמוקה".