היועמ"שית מתייצבת לטובת וולט: יש לדחות את התביעה הייצוגית להכרה ביחסי עובד-מעביד

בשורה טובה לענקית המשלוחים וולט: היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, הגישה אתמול בלילה (ה') את עמדתה לבית הדין הארצי לעבודה, ולפיה יש לדחות את הבקשה לתביעה ייצוגית להכרה ביחסי עובד-מעביד עם שליחיה.

● "בשורה למיליונים": באירופה מצאו פשרה בנוגע לעובדי "כלכלת החלטורות"
● בפינלנד פסקו: שליחי וולט הם עצמאים. בישראל מחכים להכרעה

העמדה הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה וולט, לאחר שבית הדין האזורי בתל אביב אישר לדון בתביעה שהגיש שליח החברה לפני כשנתיים. נפסק כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה לשליחים המועסקים כעצמאים.

לעמדת בהרב-מיארה, לא היה מקום לאשר את התביעה הייצוגית, מאחר שזו אינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת לאור גודלה של הקבוצה הכולל כ-10,000 שליחים.

בעמדת היועמ"שית, שהוגשה באמצעות עורכות הדין תמי דקל ומור שלמה-מכטה מהמחלקה למשפט העבודה בפרקליטות המדינה, נטען כי לא ניתן להכריע בעניינם של כל השליחים על בסיס נתוניו של התובע הייצוגי, מאחר שהמבחנים לקיומם של יחסי עבודה צריכים להיבחן באופן אינדיבידואלי לגבי כל עובד.

אם עמדת היועצת המשפטית לממשלה תתקבל, הדרך להכרה ביחסי עובד-מעביד של שליח תהיה רק באמצעות תביעות אישיות לבית הדין לעבודה.

מה בוחנים בתי המשפט?

על-מנת להכריע האם יש יחסי עובד-מעביד, בית הדין בוחן את השתלבות העובד בחברה בפן חיובי ושלילי. בפן החיובי בוחנים, למשל, את משך ורצף ההתקשרות, עד כמה הפעולה חיונית לחברה, והאם העובד השתלב במערך הארגוני. בפן השלילי בוחנים האם השליח מעניק את השירות לחברות אחרות.

לפי עמדת היועמ"שית, מאחר שאין זהות בין כל השליחים, לא ניתן להניח מסקנות כוללניות על "שליח ממוצע". המבחנים לקביעה אם יש יחסי עבודה הם פרסונליים, ויש קושי לבחון אותם על קבוצה גדולה של עובדים.

בנוסף, נטען כי לא ניתן להניח שכל השליחים מעוניינים בשינוי מודל ההעסקה. ההכרה בקיומם של יחסי עבודה היא בעלת השלכות מעשיות משמעותיות, והיא עשויה להיות מנוגדת לאינטרסים של חלק מחברי הקבוצה.

המחלוקת על מעמד שליחי הפלטפורמות - או כפי שהוא מכונה בעולם "כלכלת חלטורות" (Gig Economy) - צברה תאוצה בשנים האחרונות. בהיעדר חקיקה נדרשים בתי המשפט להכריע אם השליחים הם עובדים או עצמאים. לפי מודל ההעסקה של וולט, אובר וחברות נוספות מתחרות, השליחים אינם עובדי החברה, אלא עצמאים. למודל יש יתרונות, שהמרכזי שבהם הוא הגמישות והחופש של העובד, שמחליט מתי לעבוד מבלי להתחייב. מנגד, העובד לא נהנה מזכויות סוציאליות כמו שכר מינימום, הפרשות לפנסיה, דמי אבטלה ועוד.

הבקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה בישראל באוגוסט 2020 על-ידי גולן חזנוביץ, שליח לשעבר בוולט, באמצעות עורכי הדין יעקב שפיגלמן, עמית עידו ואחיה רבינוביץ. בבקשה נטען כי וולט מעסיקה את השליחים כעצמאים למרות שיש יחסי עבודה, ולכן השליחים זכאים לזכויות סוציאליות.

באוגוסט 2022 אישרה השופטת אריאלה גילצר-כץ בהחלטה דרמטית את ניהול התביעה. השופטת, יחד עם נציגי הציבור, קבעו כי העובדה שמדובר בעבודה גמישה, אין בה כדי לשלול יחסי עבודה. היא הסתמכה על כך שהשליח אינו פועל על דעת עצמו, והוא אחראי רק כלפי וולט ולא כלפי המסעדה או הלקוח; על העובדה שוולט היא זו שקובעת את שכרו, ובידה לשנותו; ועל כך ש "לוולט אין עסק ללא השליחים".

מבחן נוסף היה הפיקוח על השליחים באמצעות האפליקציה בזמן אמת והדירוג שלהם במשובים על-ידי הלקוחות. הטענה של וולט כי החברה משמשת כגורם מתווך בלבד בין השליחים למסעדות, נדחתה.

כעת יצטרך בית הדין הארצי להכריע האם לקבל את בקשת הערעור, ובכך תידחה הבקשה - או לדחות את הערעור, ואז ימשיך ההליך בבית הדין האזורי לשמיעת השלב השני: בירור התובענה ושמיעת ראיות. הדיון בבית הדין הארצי קבוע ל-2 ביולי.