קיצוני אפילו במונחים של איראן וכזה ששלח אלפים למותם. הכירו את הנשיא שנהרג בהתרסקות מסוק

מסוקו של איברהים ראיסי התרסק אתמול בגבול עם אזרבייג'ן, ולאחר דיווחים סותרים, באיראן הודיעו הבוקר רשמית על מותו, יחד עם שר החוץ האיראני • הוא נחשב מהקשים שבין השמרנים האיראנים, לאחד מגדולי שונאי ישראל ומי שזוהה כאחד מהמועמדים הבולטים לרשת את המנהיג העליון עלי חמינאי עם מותו

נשיא איראן, איברהים ראיסי / צילום: ap, Vahid Salemi
נשיא איראן, איברהים ראיסי / צילום: ap, Vahid Salemi

משטר האייתוללות הוכה בתדהמה עם מותו של הנשיא איברהים ראיסי אתמול (א') בהתרסקות מסוק. התרסקות המסוק, בו היה גם שר החוץ האיראני, התרחשה באזור העיר ג'ולפה שבמחוז מזרח אזרבייג'ן, כ-600 ק"מ מהבירה האיראנית טהרן.

ראיסי הוא מהקשים שבין השמרנים האיראנים ומי שזוהה כאחד מהמועמדים הבולטים לרשת את המנהיג העליון עלי חמינאי עם מותו. ראיסי אמנם נבחר לנשיאות איראן ב־2021 ברוב גדול של 61.9%, אבל כבר אז סבל ממבוכה רבה כשבמקום השני ניצבו הקולות הפסולים: 12.8%, 3.7 מיליון איש. האיראנים, שידעו כי הוא ייבחר, ציירו ציורים משונים, הצביעו ל"באטמן", וכל זאת כאשר שיעור ההצבעה היה במילא הנמוך ביותר מאז המהפכה האסלאמית ב־1979 - 48.8%. 

ראיסי, בדומה ליתר בכירי השמרנים באיראן, נחשב לאחד מגדולי שונאי ישראל. הוא היה מעורב כמובן במתקפה האיראנית ב־14 באפריל, אך גם היה אחד ממשתיקי מתקפת התגובה שמיוחסת לישראל ב־19 באפריל על מערך ההגנה האווירית של מתקן הגרעין בנתנז. כארבעה ימים לאחר המתקפה שמיוחסת לישראל, ראיסי איים במהלך ביקור בפקיסטן כי "תקיפה ישראלית בשטח איראן תביא לשינוי מוחלט, ועלולה להביא לכך שלא יישאר דבר מהמשטר הציוני".

מהדמויות השנואות בעם 

ראיסי הוא מהדמויות השנואות ביותר בעיני העם האיראני כבר כארבעה עשורים. בשנת 1988 הוא היה החבר הצעיר ביותר בוועדות המוות, ששלחו כ־3,000 מתנגדי משטר לגרדום. המעורבות שלו באותו הרג המוני הביאה לו את כינויו שליווה אותו כל חייו: "התליין מטהרן".

אותו תליין נולד בשנת 1960 בעיר משהד, בדיוק כמו חמינאי, והוא הגיע מרקע משפחתי לא פשוט. הוא התחנך בעיר קום לאחר שאביו הלך לעולמו כשהיה בן חמש בלבד. בשנת 1980, בעודו בן 20 וכשנה בלבד לאחר המהפכה האסלאמית, הוא החל את הקריירה המשפטית שלו בתור התובע הכללי של כרג'. הוא צבר פופולריות בכל דרך, כולל דרך נישואים לבת של אייתוללה, פרופ' ג'מילה עאלם אל־הודא שעובדת באוניברסיטה.

בעשור הקודם היה כבר ברור לכל קרבתו למנהיג העליון חמינאי, עת האחרון מינה אותו ב־2016 לראש אסטאן קודס רזאי, אחד ממוסדות הדת הבכירים ביותר במדינה. זה היווה קדימון למערכת הבחירות שנתפרה עבור ראיסי. אותו נשיא המשיך ביתר שאת במגמה של דחיקת הרפורמיסטים מעמדות השפעה במשטר האייתוללות.

כשמחאה גדולה פרצה בספטמבר 2022 בעקבות הירצחה של הצעירה מהסה אמיני בגין הפרת תקנות עטיית החיג'אב, אין זה מפתיע כי ראיסי גיבה לחלוטין את ההרג ההמוני של כוחות המשטר - בהם המתנדבים הקיצוניים של הבסיג'. "אנחנו כולנו עצובים בגין התקרית הטרגית", אמר באותה עת ראיסי. "כאוס הוא בלתי מתקבל על הדעת. הקו האדום של הממשל הוא ביטחון האזרחים".

בתקופתו, המשיכו משמרות המהפכה ליהנות מתקציבים גבוהים יותר מכל כוחות הביטחון. במסגרת תקציב 2023-2022, למשל, משמרות המהפכה קיבלו 28 מיליארד דולר, המשטר 14.8, הצבא 11.6, ומשרד המודיעין 5.2. על אף הפערים האדירים בין התקציבים הרשמיים של משמרות המהפכה ובין אלה של יתר כוחות הביטחון, ידוע לכל האיראנים כי במציאות נהנה מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, מהכנסות גבוהות אף יותר מהמדינה.

אחת השיטות הבולטות לכך היא "צביעת" תקציבים בתור "המטה הכללי של הכוחות המזוינים של איראן", גוף שמפקד מלמעלה על משמרות המהפכה, הצבא וכוחות ביטחון הפנים - ויושב תחת משרד ההגנה. אותם תקציבים, שלכאורה מופנים אליו, מיועדים כתוספת למשמרות המהפכה. שיטה נוספת, שמגובה בתקציב תחת סעיף "הנפט והקשרים שלו עם הממשל", היא כזו שבה חברת הנפט הלאומית NIOC מספקת לאותו מטה כללי נפט שאותו הם יכולים למכור או לזקק - והיקפו עומד על כ-4.5 מיליארד דולר. 

גיבוי מוחלט לחמאס

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ראיסי אפילו לא ניסה להסתיר את הגיבוי המוחלט והסיוע לארגוני הטרור הפלסטיניים - ובראשם חמאס. בסוף מרץ הוא אירח את ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמעיל הנייה לפגישה, וכעבור שבועיים שלח לו מברק תנחומים בעקבות חיסול שלושת בניו המחבלים ברצועת עזה.

התאונה של ראיסי התרחשה דווקא ביום מעניין. מאז מינויו לנשיא, הוא המשיך בקו האיראני של גיבוי ארמניה והתנגדות לאזרבייג'ן. שורשי המתיחות בין איראן לאזרבייג'ן טמונים בשלוש סוגיות מרכזיות: בראש ובראשונה, מערכת היחסים הקרובה מאוד של הנשיא אילהם אלייב עם ישראל. בד־בבד, המיעוט הגדול ביותר באיראן הוא האזרבייג'נים. לבסוף, כלל האזרבייג'נים, כולל אלה שגרים ברפובליקת אזרבייג'ן, הם שיעים כמו האיראנים, אבל המדינה בראשות אלייב מדשת חילוניות. על כן, משטר האייתוללות באמצעות כוח קודס מנסה לארגן פעילות חתרנית בלא הצלחה - לא מן הנמנע שגם בזכות קשרי המודיעין הקרובים שישנם, לפי פרסומים זרים, לישראל עם אזרבייג'ן.

האיראנים זעמו על כך שבאקו השיבה לעצמה את נגורנו קרבאך ב־2020, בגלל שלתפיסתם - המשמעות של התרחבות הגבול עם אזרבייג'ן היא "מגרש משחקים" גדול יותר של המוסד. אבל זה לא עזר לראיסי, כשברקע גם התרחשו אירועים חריגים מאוד כמו פיגוע בשגרירות אזרבייג'ן בטהרן שהסתיים במותו של איש ביטחון שמנע מהמחבל להיכנס לתוך בניין השגרירות.

אולם כעת, דווקא אתמול הוא הגיע לגבול הטבעי בין איראן לבין אזרבייג'ן - נהר אראז - כדי לחנוך סכר משותף.

סביר להניח כי בסביבתו של נשיא איראן מזהים פספוס הזדמנות גדול להיות המנהיג העליון של איראן. לא רק בשל קרבתו לחמינאי וגילו של המנהיג העליון (85), אלא גם ואף בעיקר בשל הבחירות למג'לס ולמועצת המומחים שהתקיימו לפני כחודש וחצי. תוצאות הבחירות האלה הצביעו על הצלחה גדולה של הקיצוניים מבין השמרנים, בדיוק כמו ראיסי, ולכן הייתה סבירות גבוהה כי מועצת המומחים שבוחרת את המנהיג העליון תמנה את ראיסי.