תנאים של חיבה

עם יד על הלב, כמה פעמים השתמשתם בביטוי "מפגר" כדי להעליב מישהו? "מוגבל", אוטיסט"? כמה פעמים שמעתם מ"כ גוער בטירון מתקשה "תגיד לי, אתה נכה?". סביר להניח, שמשהו מכל אלה נפלט למי מאיתנו פה ושם, לא כי התכוונו להעליב חלילה את ציבור המפגרים והמוגבלים נפשית ופיזית, אלא כי אנחנו חברה של מנצחים, חברה ששואפת לשלמות, שמעריצה יופי והישגיות. לא שונים בהרבה מחבורה של תרנגולי הודו, שמבחינה בתרנגול פיסח ועטה עליו לנקרו למוות. זה טבע העולם, זה טבע האדם.

אלא שלפחות על הנייר, "מותר האדם מן הבהמה", ולכן כל "הנורמליים" נתקפים ברגשי אשמה מול קבוצת בעלי מוגבלות שכלית, כמו זו שתוארה אתמול בסרטם של רוני גרובר ואמנון חורי "תגיד ת'נורמלי". כן, אנחנו יודעים שיום ההתרמה של אקי"ם מתקרב, ואחדים מאיתנו יפתחו את כיסם ויתרמו ביד נדיבה, וטוב שכך, אבל כמה מאיתנו יפתחו את ליבם? "תגיד ת'נורמלי" (ומגיעה מילה טובה לרשת על שיבוצו בלוח השידורים בפריים-טיים, גם אם בשוליו) הוא סרט חכם: קל מאוד ליפול לקלישאות בסגנון "שונים אך לא משונים" ודומותיהן כאשר מתעדים קבוצת חריגים, אבל גרובר וחורי לא ניסו להטיף מוסר לאיש, או לרמוז שגיבוריהם אינם משונים. להפך.

ככל שהתקדם הסרט, התברר ההבדל הגדול בינם לבין החברה "הנורמלית" שבחוץ: הם נראים, מתנהגים ומתבטאים באופן שונה, ומבינים את המציאות באופן שונה. יחד עם זאת, הם קהילת אנשים שבה מתקיימים כללים ברורים, שמספקת לחבריה את הלגיטימיות להרגיש שהם חלק ממשהו. עם אהבות, ושנאות, ותשוקות, והרבה מאוד תסכולים, בעיקר אצל אלה מביניהם שמוגבלותם קלה יחסית לאחרים. מצוקתם של אלה גדולה שבעתיים, כיוון שהם מצליחים להבחין בפער, אך לא לצמצם אותו.

זהו הישגו החשוב של הסרט: הצצה אל עולמם הרגשי של המוגבלים, עולם של בני אדם, עולם זהה לשלנו מבחינת מרכיביו, ועם זאת שונה כל-כך בדרך ביטויים. מזכיר מעט חבורה של ילדים שמשחקת ב"להיות מבוגרים", ילדים של החיים.

מאחר שהימים הם ימי בחירות, מותר להתייחס גם לפן החברתי, זה שלא היה כלול בסרט: תלותם של החריגים בימי התרמה דוגמת זה שיתקיים בקרוב, היא עדות לריקבון ולחולי של החברה בישראל. מדינה נאורה, שמקור סמכותה הוא האחריות החברתית, היתה מחויבת לדאוג לחריגיה. אלא שבישראל מודל 2001, תמיד דחוף יותר לנבחרים לשדרג את שכרם מאשר להקצות משאבים למקומות שם הם דרושים באמת. שמעתם על כך מילה ממישהו מהמועמדים?