ביהמ"ש העליון דחה בקשה לתביעה ייצוגית נגד בזק בטענה לפרסום מטעה

השופטים אהרון ברק ויצחק אנגלרד קבעו, כי מאחר שברזני לא עיין בפרסומים של בזק ולא הסתמך עליהם, הרי שאין בסיס לפצותו, ומכאן שהוא איננו יכול להגיש תביעה ייצוגית.

ברזני טען, כי הפרסומים של בזק בקשר לשיחות הבינלאומיות היטעו את הציבור. בפרסום נאמר, כי "השיחה תחויב רק עבור הזמן המדויק של השיחה".

בפועל התברר, כי השיחה מחושבת על-פי יחידות מנייה, ושבר של יחידת מנייה עוגל כלפי מעלה ונלקח בחשבון כיחידת מנייה שלמה.

במצב זה, טען ברזני, חויב הצרכן לשלם גם עבור פרק הזמן בו לא התנהלה שיחה בפועל.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית שהתייחסה לפיצויים, ואישר הגשת תביעה ייצוגית למתן סעד הצהרתי. משמעות הדבר היתה, שכל אחד מהזכאים לפיצוי מתבסס על רכיבים אינדיבידואליים.

בנוסף לכך אישר בית המשפט המחוזי את צירופה של בזק בינלאומי כנתבעת נוספת בתביעה הייצוגית, בשל העובדה שבהמשך תפסה בזק בינלאומי את מקומה של בזק בתחום זה.

שלושת השופטים בעליון קיבלו את ערעור בזק בינלאומי וקבעו, כי לא היה מקום לצרף אותה כנתבעת, מאחר שלא הוכח שהיא אחראית לפרסום האמור.

ברק קובע בדעת הרוב, כי אכן מקובל עליו שפרסומי בזק עלולים היו להטעות את הצרכן.

עם זאת, ברזני לא עיין בפרסום ולא הסתמך עליו, ועל כן רכישת המוצר (השיחות לחו"ל שביצע) לא נגרמה על-ידי הפרסום המטעה.

לאור זאת, קבע ברק, ברזני אינו זכאי לפיצוי, שכן פיצויים הם סעד תרופתי והם באים לפצות את הניזוק על הנזק שמעשה אסור גרם לו. מאחר שאין עילה לברזני לתביעה כלפי בזק, הרי שהוא איננו יכול לשמש כתובע ייצוגי בעילה זו.

ברק דוחה את נימוקיה של טובה שטרסברג-כהן (בדעת מיעוט) לאישור התביעה, ובכללם הטענה שצרכן זכאי לפיצויים בשל פרסום מטעה גם אם הוא לא הסתמך על פרסום זה. השופט יצחק אנגלרד הסכים עם ברק.

את יוסף ברזני ייצג עו"ד אביגדור פלדמן, את בזק - עוה"ד יואב שניצר ואבנר גבאי, ואת בזק בינלאומי - עו"ד חגי שלו. (ע.א 1977/97).