הריבים הגדולים של מערכת המשפט בשנה החולפת: זה הזמן לסלוח?

לא מזמן, הודיע נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, בטון מונוטוני להפליא, הודעה דרמטית: הוא וקודמו בתפקיד, מנחם גולדברג, יישרו את ההדורים. אדלר הודיע על כך בתחילה במפגש שופטים של בית דין לעבודה, שהתקיים במסעדת אלהמברה; מספר ימים לאחר מכן הוא הודיע על כך בכינוס בנושא דיני עבודה, שהתקיים בלשכת עוה"ד.

מי ש"התחיל" בסכסוך הזה, הוא גולדברג. גולדברג לא חסך מילים קשות על מדיניותו השיפוטית של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות מחליפו. במספר הזדמנויות, כינוסים ופורומים, הוא תקף באופן פומבי את המדיניות של בית הדין הארצי, בהובלתו של אדלר, הבאה לביטוי בפסקי דין שונים שניתנו. הוא תקף את פסק דין צ'ק פוינט, את מדיניות אכיפת יחסי עובד-מעביד, ואת מדיניות אי הגבלת תחרות, אף בניגוד לאמור בחוזה עבודה.

התקפותיו של גולדברג חזרו על עצמן. אדלר, בשלב מסויים, החזיר מלחמה. בצעד יוצא דופן הוא התראיין לעיתונות, ותקף את גולדברג, בצורה לא פחות, אם לא יותר, חריפה.

לא היה ספק, שהסכסוך הזה חרג לחלוטין מפסים משפטיים מקובלים. בשלב מסויים השניים כנראה הבינו שהרחיקו לכת, והתוצאה, היא ה"סולחה" שבאה לביטוי בנוסח הודעה המוסכם על שניהם, ומרמז על שיתוף פעולה ביניהם בעתיד.

אהרן ברק - פרופ' יורם שחר

אחת ההתבטאויות היותר מתוקשרות של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מהשנה האחרונה, היא "את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן". ה"ג'וק" הוא רעיון הקמת בית משפט לחוקה. ההתבטאות של ברק, היא בעקבות התקפות חסרות תקדים על בית המשפט העליון, מצד האקדמיה.

ברק, תחת להשיב לביקורת באופן ענייני, הפגין התנהגות של יורה לכל עבר. מי שספג את ה"כדורים" הרבים ביותר מברק, הוא דווקא פרופ' יורם שחר, מביה"ס למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. שחר הציג מחקר ביקורתי על בית המשפט העליון.

ברק, בתשובתו לביקורות, הפגין זלזול במימצאים שהוצגו, ותקף במיוחד את שחר, תוך פקפוק במסקנותיו ובידיעותיו, ותוך שהוא מתעלם מתוארו האקדמי. הביקורת חרגה מביקורת אקדמאית גרידא.

במפגש אקראי שהיה בין ברק ובין שחר, מחוץ לאולם ההרצאות, בנוכחות משתתפים נוספים, העיר שחר לברק על אופן תגובתו. ברק התנצל. ואולם, בהזדמנות אחרת, כשנסחף לדבר על הביקורת האקדמית כלפיו, אמר כי הוא חושב שהמחקר של שחר אינו מחקר טוב, וכי "אותי לא ילמדו מה זה מחקר אקדמי. אני הרי באתי מהאקדמיה".

אהרן ברק - יוסי ביילין

כלפי חוץ, נשיא בית המשפט העליון, ושר המשפטים לשעבר, יוסי ביילין, הפגינו יחס של כבוד אחד לשני. מתחת לפני השטח, סערו היצרים.

ברק הבין מהר מאוד שקיבל פר בועט, בדמות של שה; וביילין הבין מהר מאוד, שברק, בדרכו שלו, עושה בסוף מה שהוא רוצה.

ביילין הגיע חדור רוח לוחמנות כלפי הצעת החוק בעניין הרפורמה בבתי המשפט. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, ולאחר שהצעת חוק הרפורמה כבר הועלתה לקריאה שניה ושלישית בכנסת הקודמת, החליט פתאום ביילין לקיים יום עיון ציבורי בנושא. מה שהזמין ביקורות מכיוונים בלתי צפויים. ביילין אף אמר במפורש, שהוא נוכח כי גורמים משפטיים שונים, כלפי חוץ מסכימים לרפורמה, אך בשיחה של אחד לאחד, הם מגלים את דעתם האמיתית, המתנגדת לה מכל וכל.

ביילין יזם שינויים בהצעת החוק; עם חלקם ברק היה מוכן להשלים; לגבי אחרים, אמר כי אם הם יוכנסו, חבל על כל המאמץ, וכי הוא מושך את תמיכתו בהצעת החוק. בסופו של דבר, במסגרת צוות משותף גיבשו נוסח של פשרה, שהיה מקובל על שניהם.

המחלוקת השניה נגעה למינוי שופט לבית המשפט העליון: ברק רצה שופט מחוזי; ביילין רצה איש אקדמיה, או עורך דין פרטי. בסופו של דבר הגיעו להסכמה שביילין יסכים למינוי של אליעזר ריבלין, וברק יסכים למועמד של ביילין. עד שזה הגיע לפרופ' מרדכי קרמניצר, שהיה המועמד של ביילין.

ברק לא רצה לידו בעליון את קרמניצר, הידוע כמבקר חריף של בית המשפט העליון. ל"מזלו" של ברק, לקרמניצר היו מתנגדים נוספים; הקדמת הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה, טרפה את הקלפים עבורו, וביילין הוחלף בשר הנוכחי - מאיר שטרית, עוד לפני שיחסי ביילין-ברק עלו על מהמורה רצינית עוד יותר.

עו"ד סמי סמואל - עו"ד יורי גיא-רון

עורכי הדין סמי סמואל ויורי גיא-רון, הם נציגי לשכת עוה"ד בוועדה לבחירת שופטים. מקובל שנציגי הלשכה מדברים בקול אחד בוועדה, אם כי זה אינו דבר הכרחי; במקרה של סמואל וגיא-רון, לכל אורך כהונתם המשותפת בוועדה, לא היו ביניהם כמעט הסכמות; נכון יותר לומר, שבכל דבר כמעט הם נחלקו בעמדותיהם.

סמואל הוא איש של ראש לשכת עוה"ד הקודם, עו"ד דרור חטר-ישי; גיא-רון הוא איש של ראש הלשכה הנוכחי, עו"ד שלמה כהן. המינויים שלהם לוועדה, היו פרי הסכמות קואליציוניות בין הסיעות השונות בלשכה.

גיא-רון התקרב הן לביילין והן לברק, ואף ניסה לשמש כמעין מתווך ביניהם, במקרים מסויימים; ואילו סמואל התנגד לכל הסכמה שהיתה בין ביילין לברק; גיא-רון היה הדוחף הראשי, יחד עם ביילין, למינויו של קרמניצר, בעוד סמואל התנגד לקרמניצר; סמואל הציג רשימה של מועמדים אפשריים לבית המשפט העליון, שעליה חתמו כמה מחברי הלשכה, בעוד גיא-רון לא היה חתום עליה; סמואל דחף את המינוי של אדמונד לוי לבית המשפט העליון, בעוד גיא-רון התנגד למינוי, ואף הציג בישיבה שהתקיימה בנושא זה, התבטאויות לא קורקטיות של לוי.

נכון להיום, השניים ממשיכים לכהן בוועדה, ולדבר בקולות שונים.

עו"ד יוסי כהן - משרד המשפטים

עו"ד יוסי כהן הוא אחד מעורכי דינו של בעל השליטה בהכשרת היישוב, עופר נמרודי. באחת מתוכנית הטלוויזיה "פוליטיקה", הופיע כהן וטען, כי כל החקירה המתנהלת כנגד נמרודי, נפתחה ביוזמת ראש אגף החקירות היום, ואז ראש היחידה הארצית לחקירת פשעים, ניצב משה מזרחי, ממניעים כביכול אישיים.

כהן טען, כי לכך קדמה תלונה שהגיש האב - יעקב נמרודי כנגד מזרחי, במח"ש. דובר משרד המשפטים אז, עו"ד עידו באום, עלה לשידור, ואמר בשם המשרד, כי לא הוגשה תלונה כזו מעולם. כהן התעקש שכן הוגשה, ולמחרת היום אף שלח אותה למשרד המשפטים ולמערכת "פוליטיקה".

כהן דרש התנצלות, הן מהטלוויזיה והן ממשרד המשפטים. "פוליטיקה" התנצלו, אך משרד המשפטים לא. כהן מימש את איומו, והגיש תביעה לשון הרע בגובה מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן, הציעה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, הצעה שהתקבלה על דעתו של כהן: המשרד יפרסם במשך שלושה שבועות מודעות התנצלות בשלושה עיתונים. כך נעשה, וכהן משך את תלונתו.

עו"ד עקיבא נוף - השופט טל שחר

מה שייזכר ביותר מכהונתו של יוסי ביילין, כשר משפטים, היא ללא ספק הופעתו הנדירה בתחפושת, בבתי המשפט בתל-אביב. ליתר דיוק: בעיקר באולמו של שופט בית משפט השלום, טל שחר.

שחר נודע כשופט בעייתי, שעורכי דין לא מעטים נכנסו איתו להיתקלויות. אחד הבולטים בהם היה עו"ד עקיבא נוף, שכפי הנראה הוא שהזמין את ביילין להיכנס לאולמו של שחר ולהיווכח במו עיניו בנעשה באולם. (ביילין, אגב, הכחיש, כי הגיע בעקבות "הזמנה" מיוחדת, והמשיך לטעון כל העת כי נכנס לאולמות באופן אקראי. העובדה שנכנס דווקא לאולמותיהם של השופטים הבעייתיים, מעמידה בספק רב את הגירסה הזו.

ההיתקלות בין נוף לשחר, בתיק בו ייצג נוף אחד הצדדים, היתה לאורך כל התיק, ולוותה אף באיומים מצד שחר, כלפי נוף, בדבר הגשת תלונה נגדו ללשכת עוה"ד.

ביילין חבש על עצמו קסקט, חרג ממנהגו והשאיר את החליפה והעניבה בבית, לבש טי-שירט ומכנסיים שחורים, שם משקפי שמש, וכך נכנס לאולם של שחר. בהמשך אותו סיבוב, הוא נכנס לעוד מספר אולמות.

בלי קשר לתחפושת, לשחר נערך בירור במערכת בתי המשפט, כולל שיחה עם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. באחרונה, היה המשך לסכסוך בין שחר לנוף: ברק, וכן מנהל בתי המשפט, הנשיא דן ארבל, קיבלו מכתב מאדם שהציג עצמו כחוקר פרטי, אשר טען כי על פי חקירה שערך, מצא כי מספר עורכי דין מתנכלים לשחר, ואף הניעו עורכי דין קולגות, לתת לשחר ציון נמוך במשוב. בין היתר הזכיר החוקר את שמו של נוף. נוף מצידו, פנה ללשכת עוה"ד והצהיר על כוונתו לתבוע דיבה.

ד"ר אורית קמיר - הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

נראה שכבר מזמן לא התנהל באקדמיה סכסוך כה בלתי אקדמי: ד"ר אורית קמיר, מרצה מבטיחה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בנושא פמיניזם, לא קיבלה קידום, בנימוק של חוסר קולגיאליות. קמיר, ולצידה מחנה תומכים מהפקולטה, נזעקו וטענו כי אי קידומה נובע מהיותה אישה, ועוד הנלחמת על עקרונותיה. כן טענו, כי עיסוקה של קמיר בפמיניזם ומעורבותה הגדולה בקידום החוק נגד הטרדה מינית, היו לצנינים בעיני מרצים בפקולטה, שהם בעצמם חוטאים בדבר.

המתנגדים לקמיר, טענו מנגד, כי היא מנהלת מסע "דיג" ומדרבנת את הסטודנטיות להתלונן כנגד מרצים שכביכול הטרידו אותן מינית.

פרשת קמיר חילקה את הפקולטה לשני מחנות, ושניים מבכירי הפקולטה - פרופ' רות גביזון ופרופ' דייב קרצ'מר, מתומכיה של קמיר, אף עזבו את הפקולטה, בשלב זה לא באופן סופי, בין היתר בעקבות הדי הפרשה. הדיקן, פרופ' ישראל גלעד, איים להתפטר, בשל החלטת הנהלת האוניברסיטה, להחזיר את קמיר לעבודתה. בסופו של דבר, בשל לחץ מצד תומכי הדיקן, קמיר לא הוחזרה לעבודתה. בשבוע שעבר הגישה תביעה לבית הדין לעבודה, ובה היא מפרטת טענות חריפות, שלא לומר עסיסיות, כנגד עמיתיה לפקולטה, ובהם טענות בדבר הרגליהם המיניים.

עו"ד אמנון רפאל - עורכי הדין אשר רבינוביץ' וירון מהולל

אחד הפירוקים היותר מפתיעים שהתרחשו בענף עורכי הדין, הוא הפירוק של משרד רפאל, רבינוביץ', מהולל. הפירוק הגיע לבית המשפט, כשכל צד - עו"ד אמנון רפאל, מצד אחד, ושותפיו לשעבר - עורכי הדין אשר רבינוביץ', ירון מהולל, ואיתמר ענבי, מצד שני - טוענים טענות נגד האחר.

רפאל טען, כי שותפיו לשעבר נישלו אותו מחלקו בפירמה, מהיום להיום, באופן מפתיע ומכוער. לטענתו, הוצא מהשותפות באישון לילי, מבלי שניתן לו זמן להתארגן. שותפיו לשעבר טענו, כי דסקסו את הנושא עם רפאל פעמים רבות, ומשלא הגיעו לפיתרון מוסכם נאלצו לקבל החלטה בהיעדרו של רפאל.

בדיונים שהתנהלו בפני כונס הנכסים של השותפות, עו"ד עובדיה בלס (רו"ח), טען רפאל כי הוא זכאי לתשלומים שונים מהפירמה - תשלומי איזון, לאור המוניטין של הפירמה ושוויו. שותפיו לשעבר טענו מנגד, כי לפירמה אין מוניטין, וכי המוניטין הוא אישי - של כל אחד מהשותפים.

בלס קבע, כי לפירמה יש מוניטין ועל רקע זה הורה לפירמה לשלם לרפאל תשלומי איזון. קבוצת רבינוביץ' ערערה לבית המשפט על ההחלטה; רפאל מצידו, הגיש באחרונה בקשה לתשלום גימלה בגובה 600 אלף שקל, המגיעה לו לטענתו מהפירמה.

הסכסוך אמוציונאלי במיוחד, בין היתר על רקע העובדה שמהולל היה המתמחה של רפאל בעבר, והלך איתו לאורך כל הדרך. רפאל הקים מאז שותפות חדשה בשם "רפאל, פרנק", יחד עם עו"ד אחו פרנק, מומחה מיסים, לשעבר ממשרד צלרמאייר, פילוסוף. קבוצת רבינוביץ' התמזגה לתוך משרד עוה"ד החיפני - ש. פרידמן.