ולזה קראו תחרות אדריכלית

המטרה סומנה סביב החץ - גיורא רוטמן ומשה רז

לפני כ-30 שנה נבחר אדריכל ידוע לתכנן פרויקט גדול על קו החוף בת"א. הצירוף היה מבטיח, אדריכל מפורסם ומיקום אולטימטיבי - "הצלחה בטוחה". התוכנית ספגה ביקורות מצד מומחים. בסופו של דבר קסמו האישי, המוניטין והקשרים של האדריכל גברו והתוצאה ידועה כ"כיכר אתרים".

גם הצירוף "האולטימטיבי" של כיכר המדינה ואדריכל יסקי אינו מבטיח דבר. לתוכניתו פוטנציאל לכישלון "מונומנטלי" בהיותה בעייתית מיסודה בפרמטרים רבים (כפי שגם המומחים קבעו) כולל חיסול הכיכר. הדברים נראו כאילו בחירת אדריכל יסקי היתה מובנית מראש ע"י הדירקטוריון. תוכנית רוטמן-רז זוהתה "כאיום" כאשר קיבלה את הציונים הגבוהים ביותר (בעיקר בפרמטרים הסביבתיים, והכלכליים-שיווקיים, הנוגעים ישירות לאינטרס בעלי הקרקע) ולכן נופתה. תכנית אדריכל יסקי הבעייתית נבחרה.

ניפוי תוכנית רוטמן-רז שימש עילה שלא לבדוק אותה בדיקה שמאית ובדיקת עלויות הקמה, ובכך נמנעה מבעלי הקרקע אינפורמציה חשובה ורלוונטית מאוד לבחירה. לא היתה חשיפה הולמת של כל התוכניות. נראה, כאילו הדירקטוריון מנע מבעלי הקרקע מידע מתוך רצון להבטיח את התוצאה - בחירת אדריכל יסקי. המטרה סומנה מסביב לחץ. בעלי הקרקעות תומרנו לקבל החלטה בחוסר מידע ותחת לחץ (זמן) - מתכון בטוח להחלטה שגויה.

עליכם לדרוש בחירה חוזרת. זוהי הדרך היחידה להגן על רכושכם מפני הדירקטוריון, שנראה כאילו לא שמר על האינטרסים שלכם. בינתיים יש לדעתנו לפעול כדלקמן:

1. לבקש שמאות ודו"חות עלות הקמה לכל התוכניות בשקיפות מלאה (חלק מהדו"חות כאמור קיימים).

2. להיפגש ישירות עם מתכננים לפי ראות עיניכם לקבלת הסברים ישירים.

אי הנוחות שבהצבעה חוזרת ברורה, אך מדובר בין היתר גם בהרבה מאוד כסף (ומעט זמן נוסף, כחודש).

ברירת המחדל להמשיך במסלול שהותווה עשויה להתברר כגרועה בהרבה. מדובר בפרויקט לדורות.

זכותכם לעשות ברכושכם כרצונכם (כולל לפגום בערכו הכלכלי) אך בעיניים פקוחות ובידיעת כל האינפורמציה הרלוונטית, שנמנעה מכם.

אם אפשר לקרוא לזה תחרות - משה צור

בין כל התוכניות שהועמדו לבחירה, תוכנית יסקי קיבלה ניקוד נמוך מאוד במירב חוות הדעת של היועצים המקצועיים שליוו את תהליך הבחירה. חוות דעת חד-משמעית קבעה, כי עלות בניית תוכנית יסקי לבעלים תהיה יקרה באופן משמעותי יותר מתוכנית צור.

חוות דעת של היועצת המשפטית לעירייה הבהירה, כי תוכנית יסקי כפי שהוגשה, אינה עומדת בתב"ע ולא ניתן יהיה לאשרה במתכונתה הנוכחית.

צוות מקצועי שהקים מהנדס העיר לבדיקת התוכניות דירג את תוכנית יסקי במקום האחרון בין כל ההצעות הישראליות בהיבט של איכות התכנון.

תוכנית צור דורגה ראשונה על-ידי העירייה, וכל זאת שלא לדבר על הפתרון האדריכלי והעיצובי המדבר בעד עצמו.

כפי הנראה, כל העובדות הנ"ל לא היו ידועות לכל הבעלים, או שלא הוצגו בפניהם באופן ברור בבואם לבחור בין שתי התכניות שעלו לשלב הסופי - של יסקי ושל צור (חלק מבעלי הקרקע גם יוצגו על-ידי אחרים או באמצעות ייפוי כוח).

בעת ההצבעה ב-15.10.02 זכתה תוכנית צור למספר קולות גדול יותר (ואנו מודים לכל מי שתמך בתכנית), ואולם בשקלול הקולות לפי שטחי המגרשים של הבעלים, נוצר הפרש קטן לטובת תוכנית יסקי, אשר עדיין לא ברור מה היא בכלל - מרוב חלופות שהוגשו לה במהלך השנה שחלפה מאז ההגשה המקורית.

לא ברור איך במהלך ה"תחרות", אם אפשר לקרוא כך למה שהיה, הועמדה לבחירה תוכנית אדריכלית שמראש הובהר כי היא טעונה שינוי מהותי, על מנת לקבל אישור.

טוב יעשו בעלי המגרשים אם ידרשו, יקבלו ויבחנו מחדש, את חוות הדעת המשפטיות והמקצועיות, ויתנו דעתם למכלול יתרונות העלות הנמוכה, השיווק ומהירות האישור ברשויות. זאת על מנת שיוכלו סוף סוף לקדם את הבנייה, וליהנות מפירותיה.

תהליך השיפוט התגלה כעקום מיסודו - אמיר מן ועמי שנער

הצעתנו לכיכר המדינה התבססה על ההכרה בחשיבות השילוב הנכון של התכנון העירוני ואדריכלי כאחד, במיוחד במקום כה יוצא דופן. הבינוי בכיכר עגולה מחייב עיצוב אורבני יוצא דופן, לא סתם מבנים רגילים פזורים בתוכה. המשכנו את הרחובות ויצמן וז'בוטינסקי כרחובות הולכי רגל פתוחים לעיר ולשמיים, חצובים בפארק, לא קניון סגור, אוטיסטי, פרברי, כפי שהוכתב ע"י "מומחי" השיווק. הפארק תוכנן עם נגישות נוחה להולך הרגל כמעט מכל עבר של הכיכר, לרבות מהרחובות המסחריים המוטמעים בתוכו, בשילוב מיוחד, שאין כמותו בתל אביב, של "רחובות ירוקים" ובהם צמחייה ומים, מושכים ופעילים כל שעות היממה.

אולם לאכזבתנו, תהליך השיפוט מלכתחילה התגלה כעקום מיסודו: מיד לאחר הצגת העבודות, לפני שנה(!), נערכה במשך כמה שעות תערוכה משונה, בה כל מתחרה יכול היה לראות את עבודת משנהו, כל זאת לפני כל הכרעה. אין פלא, כי מיד פתחו חלק מהמתחרים בתהליך מכוער של חתרנות, השמצות הדדיות, לחצים אישיים - כל זאת במקום להתמקד בעבודה יוצרת. שלא כמו בכל תחרות כמקובל, לא היה אפילו פרוטוקול מסודר. אנו אף פעם לא קיבלנו הערות, אולם ידוע כי כמה מן המתכננים הגישו מאז שוב ושוב שיפורים ותיקונים. לאחרים לא ניתנה הזדמנות שווה, דבר שלא ייעשה בתחרות מסודרת.

הסתבר בדיעבד, כי "השיפוט" התרכז בהיבטים יזמיים וטכניים פרטניים, בעוד שבחינת פרויקט חשוב כזה היתה חייבת להיות קודם כל באמות מידה אורבניות רחבות יותר. לכן, לעבודה החורגת מהפתרונות הבנאליים והשיווקיים ביותר לא היה סיכוי.

ידוע, כי חברים בכירים בוועד בעלי המגרשים עובדים בקביעות עם כמה מהמתכננים, ולכן היו צריכים למנוע את עצמם מלהשתתף בשיפוט. ד"ר דוד הכהן, יו"ר ועד בעלי המגרשים, למשל, לא הסתיר לרגע את נטייתו המוחלטת לז'אן נובל. האם בתנאים אלו לאחרים היה סיכוי שווה? גם תגובת מהנדס העיר לא ברורה: אנו לפחות לא הצגנו לו את העבודה וכלל לא ברור לנו כיצד גיבש את עמדתו - האם רק על סמך חוברת מוקטנת שקיבל בעקיפין מהיזמים?

הסובלת העיקרית היא תל-אביב, שזכתה בעוד פרויקט בינוני, מגושם ומיושן.

תוכנית מן-שנער. "השיפוט"התרכזבהיבטים יזמיים וטכניים פרטניים