יובלים השקעות הגישה לאישור ביהמ"ש את פסק הבוררות במחלוקת עם רובננקו

הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם, בינואר 2001, על-פיו התחייבה יובלים להעמיד לטובת רובננקו בין 80% ל-85% מהיקף הבטחונות הנדרשים על-ידי הבנקים המלווים לפרויקטים המוקמים על-ידי רובננקו, בארץ ובחו"ל.

בהסכם הבטחונות נקבע, כי יובלים תקבל מרובננקו 50% מרווחי כל פרויקט וריבית שקלית שנתית של 3% בגין כל בטוחה. משיקולים שונים של רובננקו, הפרויקטים הם בבעלות מלאה של חברות זרות, המוחזקות מצידן בבעלות מלאה על-ידי רובננקו.

בין הצדדים נחתם הסכם נוסף, לאחר שלא נרשמו השעבודים, על-פיו יירשמו שעבודים על מניות בחברות הזרות ועל הזכויות בפרויקטים לטובת יובלים. זו העמידה בטחונות בסך כ-3.1 מיליון דולר.

הבורר נתבקש להכריע אם ניתן למכור את החברות הזרות לצד שלישי ללא הסכמת יובלים, וזאת, בכפוף לשעבודים לטובת יובלים.

הבורר השתכנע, כי העברת המניות בחברות הזרות המשועבדות לטובת יובלים עומדת בניגוד לתכלית ההסכם ולהיגיון הכלכלי של ההתקשרות בין רובננקו ליובלים.

לדבריו, ככל שההחזקות של רובננקו נמוכות יותר, התמריץ שלה להשיא רווחים בפרויקט קטן ובכך נפגעים האינטרסים של יובלים.

השופט קיבל את עמדת יובלים, לפיה הסכם הבטחונות מקים מעין שותפות בינה ובין רובננקו, וקבע, כי מכירת מניות שליטה אינה מאפשרת לרובננקו לקיים את הסכם הבטחונות וכי העברת המניות עומדת בניגוד לתכליתו של הסכם הבטחונות, בהיותה ממזערת את האינטרס של רובננקו לרווחים.

הבורר הדגיש, כי אין פירושה של הכרעתו זו כי ליובלים זכות וטו אוטומטית ואין להסיק מפסק הבוררות לעניין העיסקה האפשרית בין רובננקו ובין בן-יקר, ואין בו כדי להעיד על ההכרעה בשאלה אם לאחר רישום המשכנתאות תהיה יובלים זכאית למשכון המניות כבטוחה בנוסף למשכנתאות, ובאילו תנאים. (ה.פ 1274/02).